בן דוד נ' ישראכרט בעמ

בפניי בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" ו-"בקשת האישור"). עניינה של בקשת האישור בטענה לקבלת מסרונים לטלפונים הניידים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, (להלן: "חוק התקשורת") שנשלחו על ידי ישראכרט בע"מ (להלן: "המשיבה") לחברי הקבוצה.

רקע ובקשת האישור

1.המבקש הוא לקוח של המשיבה.

2.המשיבה, לפי בקשת האישור, היא חברה ידועה ומובילה בתחומה, הנוהגת לשלוח הודעות ללקוחות פוטנציאליים. המשיבה עוסקת בכרטיסי אשראי.

3.לפי בקשת האישור, בימים 6.11.16 עד 19.3.17 קיבל המבקש מהמשיבה הודעות המציעות לו, כלקוח המשיבה הנחות והטבות. בינואר 2017 פנה למשיבה בפנייה טלפונית, ונאמר לו על ידי נציגת המשיבה, כי מעולם לא ניתנה הסכמתו של המבקש למשיבה לשגר לו הודעות מסוג זה.

4.בבקשת האישור טען המבקש, כי ההודעות שנשלחו אליו, הן דבר פרסומת בהתאם לסעיף 30א לחוק התקשורת, וכי המשיבה לא קיבלה את הסכמתו למשלוח ההודעות ולכן, אף שהמשיבה כללה אפשרות של הסרה בכל אחת מההודעות, הפרה המשיבה את הוראות חוק התקשורת.

5.בתצהירו טען המבקש, שנחשף להודעות באחד הימים, שכן לא מדרכו לבדוק כל הודעה והודעה, אבל ההודעות מהמשיבה צדו את עינו באחד הימים, והוא ממש כעס מאוד על התנהלות המשיבה, שכן מעולם לא ביקש לקבל הודעות מהמשיבה, והדבר הכעיס אותו מאוד וגרם לו לתחושת זלזול, כעס ובזבוז זמן. עוד הצהיר, כי בעקבות קבלת ההודעות נגרם לו בזבוז זמן יקר, לרבות זמן עבודה "שכן לקרוא את ההודעות גוזל אותך מענייניך החשובים יותר, וגורם לך לרגשות של כעס, שכן הדבר כרוך באיתור ההודעות, קריאתן, מחיקתן לרוב והדבר גם מעמיס על הנפח גלישה של המכשיר הנייד ואף גורם להאטה במכשיר הטלפון והכל ללא הצדקה". בהתאם לעצה משפטית שקיבל מעורך דינו, העריך את נזקיו בסך כולל של 3,000 ₪ בגין נזק ממוני ובלתי ממוני. לשם כך היפנה לבקשת האישור, ובבקשת האישור נטען כי המבקש מעריך את נזקו האישי הלא ממוני בסך של 600 ₪, ולחילופין ובכל הנוגע לנזק ממוני, הוא מציע להעמיד את סכום הפיצוי על סכום של 200 ₪ בגין כל דבר פרסומת, במידה ובית המשפט לא יאמץ את ההסדר הקבוע בסעיף 30א (י) (1) לחוק התקשורת.

6.עילות התביעה, כפי שצוינו בבקשת האישור, הן הפרת חובה חקוקה, רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט ופגיעה באוטונומיה של הרצון החופשי. כבר עתה אציין, שבקשת האישור אינה כוללת כל ביסוס לטענה בדבר רווח שצמח למשיבה או עושר שהתעשרה כתוצאה ממשלוח ההודעות.

7.בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה כך: "כלל האנשים אשר קיבלו מן המשיבה, ב-7 השנים האחרונות, מסרונים לטלפונים הניידים, מבלי שביקשו זאת, וזאת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982". השאלות המהותיות המשותפות לכל חברי הקבוצה, הן לפי הבקשה – האם המשיבה שיגרה דברי פרסום למבקש ולחברי הקבוצה? האם משלוח דברי הפרסום הוא בניגוד להוראות חוק התקשורת? האם נגרם למבקש ולחברי הקבוצה נזק ממוני ולא ממוני? האם על המשיבה לפצות את המבקש ואת חברי הקבוצה המיוצגת?

8.בתשובת המשיבה נטען כי בקשת האישור באה לעולם רק בשל אי הבנה מצערת, שהתרחשה במהלך שיחה בין המבקש לבין נציגת שירות הלקוחות של המשיבה, וגרמה למבקש לסבור בטעות, כי המשיבה שיגרה מסרונים שיווקיים למכשיר הסלולרי שברשותו מבלי שנתן לכך את הסכמתו. טעות זו, מצערת ככל שתהא, אין בה כדי לשנות את המציאות – המסרונים השיווקיים שהמשיבה משגרת ללקוחותיה, נשלחים בהתאם להוראות חוק התקשורת, וכך גם בעניינו של המבקש. הווה אומר, בניגוד לנטען בבקשת האישור ולמה שנאמר למבקש בשיחת הטלפון, המבקש נתן את הסכמתו המפורשת לקבלת מסרונים שיווקיים, ורק לאחר מכן החלה המשיבה בשיגור מסרונים כאלה למכשיר הסלולרי של המבקש. משנודע למשיבה שהמבקש אינו מעוניין בקבלת מסרונים שיווקיים, דאגה המשיבה להסירו משירות קבלת המסרונים.