ת"צ 50169-11-13 מיטל רוזן נ' מיה תעשיות מזון מ.ת.מ בע"מ, היועץ המשפטי לממשלה

1.המבקשת הגישה בקשת אישור נגד המשיבה במסגרתה טענה כי היא מנצלת את בורות הצרכן בכל הנוגע להוראות תקנים רשמיים, וזאת במטרה להטעותו וכן במטרה לצבור יתרון תחרותי בלתי הוגן על מתחריה בשווקים הרלוונטיים. כל זאת, באמצעות שיווק המוצר תחת הכותרת "סוכר חום כהה טבעי מקנה סוכר" בניגוד להוראות הדין האוסרות על השימוש במילה "טבעי" בכל הנוגע למוצר סוכר. לטענת המבקשת, תקן ישראלי 356 אוסר על השימוש במילה "טבעי" או מילה הרומזת על היותו שכזה, במוצר המופק "מסירופים שמקורם בתהליך זיכוך הסוכר, בעל גוון שבין חום בהיר לחום כהה". עוד טוענת המבקשת כי עשיית השימוש בכינוי "טבעי" הוגבלה על-ידי המחוקק גם בתקן ישראלי 1145, בין היתר, לסימון מוצר מזון שאין בו תוספת של רכיבים. לטענת המבקשת, המוצר הנדון כולל תוספת של מולסה ועל כן אינו יכול להיקרא "טבעי" בהתאם לתקנים. התנהלות המשיבה עולה כדי הפרה חובה חקוקה (סעיף 2 לצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט-1998; וסעיף 9 לחוק התקנים, התשי"ג-1953) והטעיה. לטענת המבקשת, היא רכשה וצרכה את המוצר לפחות בשני מקרים שונים וזאת בשל הכיתוב "טבעי" והכינוי "טבע" המופיעים על שני צדדיו, וכי אם הייתה יודעת כי אין מדובר במוצר "טבעי" הייתה נמנעת מרכישתו או רוכשת מוצרים חליפיים וזולים יותר.

המבקשת עתרה לסעד הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הוראות הדין בעניין השימוש במילה "טבעי", וכן לצו עשה לפיו על המשיבה לתקן את אריזת המוצר ולהסיר מעליה את הכיתוב "טבעי" או "טבע". בנוסף, עתרה המבקשת לפיצוי כספי בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שנגרמו לטענתה לחברי הקבוצה, וזאת בהיקף של 3,050,000 ש"ח.

2.ביום 25.08.2014 הוגשה על ידי הצדדים בקשת הסתלקות מוסכמת, במסגרתה ציינה המשיבה, בין היתר, כי התביעה אינה ראויה להתברר כייצוגית משום שהמוצר מכיל רכיבים טבעיים; למבקשת לא קיימת עילת תביעה אישית נגד המשיבה; הוספת המילה "טבעי" לא גרמה למבקשת או לחברי הקבוצה לנזק ובוודאי לא לנזק בר פיצוי בנסיבות העניין; ככל שהייתה בעיה בסימון, הרי שמדובר בדבר שנעשה בתום לב; הטענה לפגיעה באוטונומיה של הרצון אינה ראויה בנסיבות העניין, שכן אף אם ניתן לומר כי קיים ליקוי טכני בסימון המוצר הרי שנוכח היקף הפגיעה הפעוט עסקינן בזוטי דברים ואין לנהל הליכים בגינו. על אף האמור, הסכימה המשיבה להסיר את המילה "טבעי" מעל גבי אריזת המוצר, וכבר פעלה לשינוי הסימון. לפיכך, הגיעה המבקשת למסקנה כי אין עוד תועלת בהמשך ניהול ההליך והסכימה להסתלק מבקשת האישור, ובכלל זה מהתביעות שבקשה להגיש בשם חברי הקבוצה בגין נזקיהם, שנאמדו בבקשת האישור ביותר מ-3 מיליון ₪. הצדדים ציינו כי בשים לב לחיסכון במשאבים, לאור העבודה שהושקעה בהכנת הבקשה ולטענות המשיבה כמפורט לעיל ולהסדרת הסימון שנזכרה, הם סבורים כי ראוי לפסוק גמול ושכ"ט למבקשת וב"כ. בהתאם לאמור המשיבה תשלם למבקשת גמול בסך 1,000 ש"ח ולב"כ המבקשת שכר טרחה בסך 9,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

3.אמות המידה לאישורו של הסדר הסתלקות מסוג זה שלפנינו - אשר בקרב העוסקים בתחום נהוג לכנותו: "הסדר הסתלקות מתוגמלת" (על שום הגמול ושכר הטרחה שהוסכם על תשלומם במסגרתו) – נדונו אך לא מכבר בהרחבה בפסק דיני בת"צ (ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ (להלן – עניין "פסטה נונה").

כפי שצוין באותו עניין, הסדרי הסתלקות מתוגמלת הולכים והופכים לדרך סיומן הנפוצה והמקובלת, בבחינת "ברירת מחדל", של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון. הסדר ההסתלקות שלפנינו מבטא אף הוא מגמה רחבה ומפושטת זו.

בפסק דיני הנ"ל בעניין פסטה נונה קבעתי, בין היתר, כי -

"...חסרונותיהם ונזקיהם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת בתחום סימון מוצרי מזון, ובכלל אלו הסדרי ההסתלקות שלפנינו, גבוהים לאין שיעור מתועלותיהם. לא זו בלבד שהסדרים אלו אינם מייצרים הרתעה של ממש, אלא שאישורם על ידי בית המשפט מתמרץ את הגשתן של תביעות סרק, מזה, ושל הסתלקויות מתביעות מבוססות לכאורה, מזה. בהינתן האפשרות לסיים את התובענות בהסתלקויות שרווח קל ומהיר בצידן, נחלש התמריץ להגיש תביעות ייצוגיות מבוססות בתחום סימון מוצרי מזון ולהתמיד בניהולן, ותחת זאת מוצף בית המשפט במאות תביעות ייצוגיות שמגישיהן גמרו מראש אומר להסתלק מהן. מצב העניינים הקיים - שבו הולכים הסדרי הסתלקות מתוגמלת והופכים ל"ברירת מחדל" של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון – מכרסם, אפוא, בתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, מכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך וגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגית. בית המשפט מצווה לפעול לצינון תמריציהם של התובעים ובאי הכוח המייצגים לערוך הסדרי הסתלקות מסוג זה ודרך המלך לעשות כן הנה להימנע מאישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים".

4.אשר לסמכותו של בית המשפט לפעול לאיתור מייצגים חילופיים חלף אלו שהסתלקו קבעתי באותו עניין, כי "שקלולם של מכלול השיקולים שפורטו לעיל מוביל למסקנה, כי סמכות בית המשפט שבסעיף 16(ד)(1) לחוק תופעל רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם הנזק העלול להיגרם על ידי ההסתלקות לאינטרס הציבורי או לחברי הקבוצה הוא מיידי, מוחשי וניכר".

5.מטעמים דומים לאלו שפורטו בפסק דיני בעניין פסטה נונה, אשר כל האמור בו נכון ככתבו וכלשונו גם לגבי הסדר ההסתלקות דנן, נקבע בזה כדלקמן: