הרקע העובדתי לתובענה פורט בהרחבה בהחלטתי מיום 7.8.2016 בה אישרתי את התובענה דנן כייצוגית. בקליפת אגוז אציין כי התובע, תושב רמת- גן, קיבל בדואר רשום מכתב ממשרד עורכי דין י. שפירא ושות', ביום 15.6.2015, בשם מרשתו עיריית רמת גן, שכותרתו: "מכתב התראה בטרם הגשה לביצוע של תביעה על סכום קצוב; לפי הוראות סעיף 181א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967" (להלן: "מכתב ההתראה"). במכתב ההתראה נאמר:
"אם לא תסדיר/י בתוך 30 ימים מיום שנשלחה אליך התראה זו את חובך בסכום של 1,700.83 ₪, הנובע מאי תשלום חיובי ארנונה ומים ו/או אגרות והיטלים בגין הנכס ו/או אגרות חינוך וגני ילדים ו/או אגרת שילוט וכן הוצאות גבייה בסכום של 33 ₪... הרי שבכוונתה של מרשתי להגיש כתב התביעה בגין חובה זה לביצוע בהוצאה לפועל ללא הליך קודם בבית המשפט בתוך 30 יום מתאריך מכתב זה".
(להלן: "הוצאות הגבייה"). במכתב לא פורט מה סוג החוב הספציפי שמיוחס לתובע. עוד נאמר במכתב גם כי אם לא יוסדר החוב תוך 30 יום, בכוונת העירייה להגיש ללשכת ההוצל"פ כתב תביעה לביצוע בהוצל"פ "ללא הליך קודם בבית המשפט", כאשר מילים אלו באותיות מודגשות. כמו כן צוין במכתב כי יש לראות בו גם "דרישת תשלום, עפ"י סעיפים 306-320 לפקודת העיריות (נוסח חדש)" (להלן: "פקודת העיריות"). המכתב גם ציין כי ניתן לקבל פרטים נוספים על החוב, או להסדירו, בעירייה, או אצל משרד עורכי דין זה.
ביום 3.8.2015 הגיש התובע את התובענה המנהלית דנן ואת הבקשה לאשרה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"). בתובענתו עתר התובע לסעד כספי של השבה בגין סכומי הוצאות הגבייה שגבתה העירייה מהקבוצה התובעת ביתר, בהיותם חורגים הן מהסכום המקסימלי המותר הקבוע ב: תקנות המסים (גביה) (קביעת הוצאות מרביות), תש"ע – 2011 (להלן: "תקנות הגבייה"), והן מהוצאות ישירות וסבירות בגין משלוח מכתב ההתראה בלבד. כמו כן עתר התובע לסעד הצהרתי בו ייקבע כי על העירייה לחדול מנוהג גבייה זה.
עיקרי טענות הצדדים
טענות התובע