ת"צ 45729-04-12 ברקל נ' הנתיב המהיר בע"מ

לפניי בקשה לאשר הסדר פשרה, לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006.

1.זו הגדרת הקבוצה: כל אדם, תאגיד או אישיות משפטית אחרת אשר אינם מנויים אצל המשיבה או לא היו מנויים אצלה ונסעו בראשונה או כמה פעמים (עד שקיבלו דרישת תשלום מאת המשיבה) בנתיב המהיר בלי להפקיד פיקדון או להירשם מראש, ושאותם חייבה המשיבה בתשלום פיצויים, החזר הוצאות או חיובי פיגורים אחרים כלשהם בגין אותן נסיעות, והכול – מיום פתיחתו של הנתיב המהיר (ינואר 2011).

הנתיב המהיר הנזכר כאן הוא זה שמפעילה המשיבה בכביש מס' 1 מכוח חוק נתיבים מהירים, התש"ס–2000 (להלן: חוק נתיבים מהירים) והתקנות שהותקנו לפיו. הנוסעים בנתיב, שתחילתו במחלף נמל התעופה בן-גוריון וסופו בכניסה הדרומית לעיר תל-אביב, מחויבים בתשלום אגרה, ברישום מראש או במהלך הנסיעה. בבקשת האישור נטען כי השלטים שהציבה המשיבה בנתיב ואשר מכוונים את הנהגים לעמדת התשלום, המוצבת בחניון ,,חנה-וסע'' על-יד מחלף שפירים, מטעים את מי שלא נרשמו קודם לנסיעה וגורמים להם להחמיץ אותה. אליבא דמבקש, ביום 11.12.11 גמלה בלבו ההחלטה לנסוע בנתיב המהיר, ובכניסה אליו חזה בשלט שבו נכתב ,,לרשומים או למשלמים במזומן'' וכן "Registered or cash" (נספחים 2, 3 לבקשה לאישור). שלט נוסף כיוון ,,לרישום'' ובזה שתחתיו הופיעו חץ שנטה לימין, לעבר גשר, ואיורים שרימזו על חניון קרוב ועל חניה לאוטובוסים. המבקש חלף מתחתיהם והלאה בלי לסטות מהנתיב, לפי שהניח כי אינם מיועדים לשכּמותו וכי בהמשך הנסיעה יפגוש בעמדת התשלום. משסיים את הנסיעה בלי ששילם סבר המבקש כי דרישת תשלום תישלח לביתו על סמך צילום לוחית הרישוי של הרכב, אלא שכעבור חודש וחצי לערך קיבל חשבונית לתשלום פיצוי והחזר הוצאות מלבד האגרה (נספח 5 לבקשה לאישור), כקבוע בחוק נתיבים מהירים ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), התשע"א–2010. להשקפת המבקש, המשיבה יצרה מצג שווא לפני החולפים בנתיב המהיר ובתשלומים שנדרש לשאת פרט לאגרת הנסיעה הוא חויב שלא כדין. אם כן עילות התביעה הן כדלקמן:

א)הטעיה בפרסום, לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן);

ב)ניצול מצוקת המשתמשים בנתיב המהיר, לפי סעיף 3(ב) לחוק הגנת הצרכן;

ג)הפרת חובת הגילוי, לפי סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן;

ד)רשלנות והפרת חובה חקוקה, לפי סעיפים 35 ו-63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהתאמה;

ה)הפרת חוזה בהטעיה, לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973.

ו)עשיית עושר ולא במשפט, לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979.

הסעד שהתבקש בבקשה לאישור היה השבה של כספי הפיצוי וההוצאות שגבתה המשיבה מחברי הקבוצה.

המשיבה מצדה גרסה כי פעלה על-פי דין. השלטים שניצבו בנתיב המהיר נוסחו לפי ההוראות שנתנה לה הרשות הממונה והכתוב בהם שונה כמצוותה שלושה חודשים לפני שנהג בו המבקש: ההפניה ,,לרשומים או למשלמים במזומן'' באה תחת ,,לרשומים בלבד''. למילים ,,לרישום'' שנכתבו בשלט שבכניסה לחניון נוספו המילים ,,או תשלום'' ("Register or cash", באנגלית), והדבר נעשה לבקשת המשיבה, שהוגשה לרשות עקב פניות מנהגים שטענו כי הנוסח שקרא המבקש מבלבל. היה זה כחצי שנה אחרי שנסע המבקש את הנסיעה מושא הבקשה וכחודשיים אחרי שהגיש את התובענה (ראו נספח ה לתשובה לבקשת האישור). המשיבה הדגישה כי את תוכנם של השלטים שהיא מציבה, את ממדיהם ואת מקומם קובעות רשויות המדינה, וחוזה הזיכיון שנכרת בינה לבין המדינה לא הקנה לה שום שיקול דעת להחליט בנושא. היא ביקשה לחסות תחת חזקת החוקיות וטענה כי למעשה ניסה המבקש לתקוף את החלטת הרשויות בעקיפין. על כך השיב המבקש כי המחדל היה של המשיבה וכי פנייתה לרשות אך מלמדת שכאשר נוצרה אי-בהירות היא ראתה לנכון להשתדל אצלה בשביל לסלקה. הוא הוסיף שממילא הייתה זו חובתה, מה גם שחוק נתיבים מהירים העניק לה סמכות של רשות תִמרור מקומית.

המשיבה סברה כי לבית משפט זה לא קמה הסמכות לדון בהשגותיו של המבקש על חיובו, באשר המבקש לא פנה לעַרכה הנכונה. היא הסבה את תשומת הלב לעובדה שחוק נתיבים מהירים (סעיף 4ח) מטיל על שר התחבורה ועל האוצר למנות ועדות ערר. זה הפורום היחיד המוסמך לדון בטענות של נהגים נגד חיובם בפיצוי, ואילו לבית המשפט הסמכות לבקר (ברשות) את החלטות הוועדה. המבקש ביקש לקבל כי זהו אחד המקרים המיוחדים שבהם ראוי לפנות ישירות לבית המשפט כדי לתקן את המעוות, וכי דעה זו מקבלת משנה תוקף מתשובתה של המשיבה לפנייה שהקדים להגשת התובענה.