לטענת המבקש, דמי החברות במשיבה 1 ("קרן מכבי" או "הקרן") נגבו ממבוטחי המשיבה 2 ("קופת חולים מכבי" או "קופת החולים") ללא הרשאת המבוטחים ובניגוד להוראות סעיף 13 (ב) בחוק ביטוח בריאות, תשנ"ד - 1994 ("חוק ביטוח בריאות").
נטען כי עד שנת 1994 חתמו המבוטחים על הוראת קבע שבה ניתנה לקופת החולים הרשאה לגבות מחשבונם כספים בגין "ביטוח רפואי וביטוחים נילווים". לא ניתנה הרשאה לקרן מכבי לגבות דמי חבר עבור הקרן.
משנת 1994, עם חקיקת חוק ביטוח בריאות, החלה קרן מכבי להעניק למבוטחים שירותי בריאות משלימים וביטוח סיעודי, וחלק מן המבוטחים חתמו על הוראת קבע המתירה לקרן לגבות מהם כספים. הצטרפות לביטוח המשלים ולקרן הסיעוד הצריכו תשלומים חודשיים לקרן ששימשה גם "מסלקת גבייה" עבור קופת החולים. אך הוראת הקבע לא התירה גביית דמי חבר עבור הקרן, אלא בעד שירותים רפואיים וביטוחים משלימים.
בעקבות תיקון חוק ביטוח בריאות בשנת 1998 הועברו קרן הסיעוד והביטוח המשלים לקופת חולים ולעמותת "מכבי מגן". המבקש טען כי מכבי הותירה את מנגנון הגביה של קרן מכבי למרות הפסקת פעילותה, ונערכו הסכמים לפיהם הקרן תמשיך לעשות שימוש בכתבי ההרשאה והוראות הקבע שניתנו לה, לשם גביית כספים עבור קופת החולים ו"מכבי מגן". משנת 1999 קרן מכבי עושה שימוש בכתבי ההרשאה והוראות הקבע גם לגביית דמי חבר עבור הקרן עצמה, ללא הרשאה.
המבקש טען כי התשלום עבור דמי החבר בקרן נגבה ב"שורה אחת" עם שאר התשלומים בגין דמי השתתפות עצמית בשירותים המוענקים מכח חוק ביטוח בריאות; וכי הקרן עשתה שימוש בדמי החבר לשם מתן הלוואות ללא ריבית והצמדה לחברות מסחריות, תשלום משכורות עתק לבעלי משרה באותן חברות, ועוד.
המבקש הוסיף כי בשנים האחרונות החלו המשיבות להחתים את המצטרפים החדשים לקופת החולים על מסמכים שכוללים הסכמה לחברות בקרן מכבי ולתשלום דמי חבר. למרות שהסתייג גם מטפסים אלו, המבקש עתר לאשר את התובענה כייצוגית רק בשם חברי הקרן שלא חתמו על טפסי הצטרפות נפרדים לקרן.
הקבוצה שמבוקש לאשר היא "מבוטחים ו/או לקוחות ו/או צרכנים של המשיבה 2 (להלן: "מבוטחים") אשר המשיבות גבו מהם – תוך שימוש שלא כדין בהוראת קבע תשלומים עודפים – עבור "דמי חבר", וכל זאת ללא הרשאת המבוטחים, וללא שהללו ביקשו נתנו הרשאה כלשהי לגביית דמי חבר כאמור".
עילות התביעה: הפרת חובה חקוקה בכך שהופר חוק ביטוח בריאות; הפרת הסכם; הפרת חובת הנאמנות והשליחות; הפרת חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981; הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן; רשלנות; ועשיית עושר ולא במשפט.
הסעד שנתבקש: השבת הסכום שנגבה בגין "דמי חבר" בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה הוערך על ידי המבקש בכ- 90 מיליון ₪.