ת"צ 38375-06-13 אליאס ואח' נ' רכבת ישראל בע"מ

תובענה ייצוגית בגין טענה להפרת החובות המוטלות על הנתבעת (להלן – הרכבת) כמחזיקת תחנות רכבת, לרבות רציפים, מכוח הוראות החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן – החוק למניעת עישון או החוק). 

1.ביום 11.7.12 נכנס לתוקפו הצו למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (שינוי התוספת לחוק), התשע"ב-2012, אשר הגדיר תחנות רכבת, לרבות רציפים, כ"מקום ציבורי", אשר החוק למניעת עישון חל עליו.

2.הוראת סעיף 2א לחוק מטילה על מחזיק של "מקום ציבורי" את החובה "לפקח ולעשות את כל שניתן" למניעת הפרת הוראות החוק בשטחו. כן נקבע, כי המחזיק יצא ידי חובתו לפקח ולעשות את כל שניתן אם (1) יפנה אל מעשן בשטחו ידרוש ממנו לחדול מהמעשה האסור (או ינקט אמצעי סביר אחר); וככל שהמעשן לא ציית – (2) יתלונן אצל הגורם המוסמך להטלת קנסות על מפרי החוק (הרשות המקומית והמשטרה).

3.על פי הנטען בכתב התביעה, אף שהחוק הוחל על הרכבת שנה קודם הגשת התביעה, בפועל, עובר להגשת התביעה טרם מילאה הרכבת את חובותיה כדין על פי הוראות החוק למניעת עישון, ולא עשתה את הנדרש ממנה על מנת למנוע את העישון בשטחה. כתוצאה מכך נחשפו התובעים, ועמם יתר באי הרכבת, לעישון פסיבי בעל כורחם, ובכך ניזוקו.

4.בשלב הראשון, עת התבקש אישור התובענה כייצוגית, תמכו התובעים את טענתם בתצהיריהם שלהם, לרבות דו"ח חקירה שנעשה בידי התובע 1, אשר במהלך החודשים מרץ עד יוני 2013, ביקר ב-53 תחנות רכבת הפזורות ברחבי הארץ. בחלק מן התחנות הוא הבחין באנשים המעשנים באזורים אסורים לעישון ותיעד את ממצאיו. ב-12 מן התחנות בהן לא הבחין במעשנים, בוצעה מטעמו פעולת עישון ייזומה. על פי הממצאים, לא הביא העישון לכל תגובה מצד מי מנציגי הרכבת, אף שבחלק מן המקרים נצפו המעשנים בסמוך לעובדי הרכבת או בסמוך למשרדיה.

5.בתשובתה טענה הרכבת, כי היא פעלה די צורכה למניעת עישון בתחנות וברציפים ובכלל כך הורתה למאבטחים שלא לאפשר כניסת נוסעים האוחזים בסיגריה דולקת, הציבה שלטים האוסרים על עישון ומכוונים לאיזורים המותרים בכך, וכן הפעילה כריזה המודיעה כי העישון אסור. כמו כן נטען, כי מנהלי התחנות ועובדי הרכבת הונחו לדרוש ממעשנים, בהם נתקלים הם, לחדול מעישון אסור ולפנות אל הרשות המקומית בכל מקרה של הפרה נמשכת.

6.לאחר שהצדדים פרטו את טיעוניהם, ביום 13.5.14, ניתנה החלטה בבקשת האישור, במסגרתה אושרה הבקשה לאישור תובענה זו כייצוגית בשמו של "כל אדם שאינו מעשן אשר נחשף בתחנת רכבת (לרבות ברציף) לעשן סיגריות או לעשן כל מוצר טבק אחר הנועד לעישון", החל מיום 11.7.12 ועד למועד מתן ההחלטה האמורה, בה אושרה התובענה כייצוגית (להלן – קבוצת המיוצגים ו- תקופת התובענה בהתאמה). נקבע, כי בשלב זה לא הוכחה טענת הרכבת בדבר הנחיית עובדיה לדרוש הפסקת עישון ובדבר יישום שיטתי של הנחיה זו, ואף לא הוכחה טענתה בדבר הגשת תלונות שיטתית בפועל לרשות המקומית או למשטרה אודות הפרות בשטחה.

7.לאור האמור נקבע בהחלטת האישור, כי מדובר בתובענה המגלה שאלות משותפות לחברי הקבוצה, ובכללן – האם הפרה הרכבת את החובות המוטלות על מחזיק של מקום ציבורי בחוק למניעת העישון; האם על הרכבת לנקוט באמצעים נוספים כדי להבטיח את מניעת העישון בתחנות וברציפים; האם כתוצאה מהתנהלות הרכבת נגרם לחברי הקבוצה נזק; והאם נזק זה הוא נזק בר פיצוי.

8.אחר ההחלטה לאישור התובענה כייצוגית, הגישו הצדדים ראיותיהם בתובענה. התובעים מצדם צירפו את תצהיריהם, בהם העידו בעיקר על דברים אשר הוצהרו בתמיכה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בנוסף, הוגש תצהירה של הגב' דריה לוגובה, זוגתו של התובע 1, שהתלוותה אליו לבדיקה בתחנות הרכבת וב-12 מהן הציתה סיגריה ברציפי התחנות ועישנה אותה עד תום, מבלי שאף אדם ניגש אליה וביקש ממנה לחדול מכך. כן צורפו תצהיריהם של 10 אנשים נוספים אשר ציינו כי במהלך שהותם ברציפי הרכבת בתחנות שונות, ראו הם אנשים רבים שעישנו ברציפים, באזורים האסורים לעישון, ומעולם לא ראו אדם מטעם הרכבת שהעיר למעשנים.