ת"צ 32844-05-11 סטרוגו נ' חניוני הצלחה בע"מ

יהפוך חלוט.

הגדרת הקבוצה בהסדר הפשרה המקורי הייתה כוללנית יותר, וחסתה על כל החניונים שהמשיבה מפעילה. בהסכם המתוקן צמצמו אותה הצדדים כך שתחול על החניונים בלבד, ובהתאמה תחול גם ההטבה עליהם ותו לא. כך יוצא שפסק-דין זה אינו נחשב מעשה בית דין מבחינת מי שהחנה את רכבו במגרשי החניה האחרים של המשיבה, שאליהם לא נגעה הבקשה לאישור. הנושא הנוסף שהיה טעון תיקון הוא היקף ההטבה. היועץ המשפטי לממשלה סבר כי יהיה בלתי אפשרי לבחון אותו באין חוות דעת מאת ,,בודק''. בית המשפט הציע לצדדים לשכלל את ההטבה המקורית, חניה חינם בשעות 2200–0600 בימים שישי ושבת, ולהחילה גם מהשעה 2030 וגם על שעות הערב של יום חמישי, שכן אז מתחיל סוף השבוע הלכה למעשה ומרכזֵי הבילוי בסביבות החניונים הומים מאדם. בעניין שווייה של ההטבה הגישו הצדדים גם את חוות הדעת של קאפקס בע"מ, חברה לניהול ולייעוץ שבין עיסוקיה ייעוץ כלכלי לבעלי חניונים. כדי להגיע למסקנות בנושא הציבה החברה תצפיתן סמוך לכניסה הראשית אל חניון השוק הסיטונאי. הלה תיעד כמה כלי רכב נכנסו לחניון בסופי השבוע שחלו בתאריכים 7.03.15–5 ו-14.03.15–12, מהשעה 2030 בימים חמישי, שישי ושבת ועד 0600 ביום המחרת. ממצאיו בדבר התפוסה בחניון פולחו לשלוש אשמורות: 2030–2230, 2230–0030 ו-0030–0600, וכך נמצא כי האשמורת התיכונה הייתה העמוסה ביותר בפעמיים שנבדקו. בסך-הכול חנו בחניון בסוף השבוע הראשון 727 כלי רכב בלילה שבין יום חמישי לבין יום שישי, 840 בלילה שבין שישי לשבת ו-625 בלילה שבין שבת לראשון. בסוף השבוע השני חנו בו 508 כלי רכב בין חמישי לשישי, 935 בין שישי לשבת ו-635 בין שבת לראשון.

נתונים אלו נתמכו בתצהירו של התצפיתן מטעם קאפקס. בחוות הדעת נסקרו שני מודלים שיכולים לשמש להערכת השווי של ההטבה. האחד – אשר אינו מתאר את מצב השוק בדיוק, אלא מצביע על נטיות ועל מגמות כלליות – הוא מודל התחרות המשוכללת. זה מתבסס על היצע ועל ביקוש המתכנסים לנקודת מחיר שהיא שיווי המשקל של שני הראשים הללו. המודל האחר הוא התמחור המקובל בחניונים, ועל-פי חוות הדעת הוא משווה בין הביקוש למקומות חניה בכל אזור החניונים לבין ההיצע של כלל החניונים המצויים בתחומו. כך, ככל שיעלה מחיר החניה בחניון כן תפחת הדרישה לחנות בו. עם זאת צוין בחוות הדעת כי הגם שבערבים דמי החניה בחניון השוק הסיטונאי גבוהים מאלה שמנהיגים החניונים האחרים בסביבה, ההיצע בו עולה על הביקוש; לכן הוזלת המחיר בחמישה שקלים תיחשב משמעותית ומסתבר כי תגדיל את מספר החונים בחניון. מכאן, על-פי המסקנה שבחוות הדעת, שאם יתאפשר לציבור לחנות בחניון השוק הסיטונאי חינם, יוכפל מספרם של כלי הרכב אשר נצפו לפני שנה פי שלושה וארבעה עד כדי 3,000 לערב בקירוב. אשר-על-כן חישב את שווי ההטבה לפי הנוסחה הזאת:

54,000 (כניסות לחניון) = 3,000 (כלי רכב) × 6 (סופי שבוע) × 3 (ימים)

הכפלת מספר הכניסות ב-20 ₪ מניבה את המכפלה 1,080,000, שהיא שווי ההטבה הכולל בשקלים חדשים. חישוב שמרני יותר, שבו מציבים בנוסחה 711 חניות בערב כמספר המקומות המסומנים בחניון השוק הסיטונאי (לפי תכנית רישיון העסק מס' 14.1140 בתיק רישוי מס' 28414), מלמד כי בשישה סופי שבוע בני שלושה ערבים ייכנסו לחניון 38,394 כלי רכב. מספר זה פי עשרים מעמיד את שווי ההטבה על 767,880 ₪. אני סבורה כי ניתן להסתפק בחוות דעת זו ואין צורך להזמין אחת נוספת, מאת בודק, אשר תגרור אחריה הוצאות מיותרות.

נוכח מספרם הממוצע של כלי הרכב אשר ספר התצפיתן בימים שבהם נגבה המחיר המלא תמורת החניה, מספר רב מ-711, אין לי ספק כי גם מספר החונים בחניון בתקופת ההטבה יהיה גדול הרבה יותר. הואיל וכך אני סמוכה ובטוחה כי שווי ההטבה לא יפחת מ-900 אלף ש"ח. סכום זה נראה בעיניי סביר כאשר מביאים בחשבון את משך התקופה שעליה חל הסדר הפשרה ואת טענת המשיבה, שאינה מופרכת לגמרי, ולפיה אין לשלול אפשרות שמחיר החניה לשעתיים אינו אלא המחיר לשעה בודדת ועוד שעה חינם. יש ממש גם בטענה כי לא הרי נזקם של נהגים אשר חונים בחניונים שעה או שעה ורבע ושל המנויים, המחויבים בדמי חניה חודשיים וחונים בהם בשעות היום בעיקר, כהרי הנזק שנגרם למי שחונים למשך שעה ושלושה רבעים. משכך יש לומר כי הסדר הפשרה סביר, הוגן וראוי בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. השאלות המשותפות לכולם הן שאלות של משפט: האם בגבותה מחיר אחיד לשעתיים הפרה המשיבה את סעיף 70ב1 לפקודה, וכן את סעיפים 415 (קבלת דבר במרמה), 416 (תחבולה) ו-431 (עושק) לחוק העונשין, התשל"ז–1977; האם בעשותה זאת הפרה את החובה לנהוג בתום לב, או שמא נהגה ברשלנות. אם עיוולה המשיבה נשאלת השאלה מהו היקף הנזק, והתשובה לה תלויה בכמה פרמטרים, כגון משך שהיית הרכב בחניון והמחיר הנכון שיש לקבוע בעבור שעת החניה הראשונה. ודוק: אפשר שהיה נפסק כי לא ראוי לחלק לשניים את דמי החניה לשעתיים הראשונות, כי אם לחלקים אחרים של השלם, ולקבוע שהחניה בשעה הראשונה תעלה יותר מן החניה בשעה השנייה.

בנסיבות שתוארו לעיל ומהנימוקים שבוארו עד הנה הגעתי למסקנה כי חברי הקבוצה יפיקו מן ההסדר שגובש תועלת שתעלה על זו שיצמיח ניהול ההליך כולו, שתוצאתו אינה ודאית כלל. כאן המקום לציין כי הצדדים הסכימו שאופן גבייתם של דמי החניה כיום – שבו מצוין כזכור בתעריף של חניון השוק הסיטונאי כי הנהג לא יחויב בתשלום בעד החניה בשעה השנייה – הוא הנכון והעומד בדרישות החוק. אינני קובעת פה עמדה בסוגיה, ודי בכך שאזכיר כי לאחר ההבהרה שהבהירה המשיבה אין פסק-הדין יוצר מעשה בית דין שיחסום את דרכו של מי מהחונים בחניונים. תחולתו של מעשה בית הדין מתפרסת על תביעות לסעד הנזכר לעיל, בעילות הנזכרות לעיל, הנוגעות לתקופות שנקבעו בהגדרת הקבוצה.

הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא-כוחו שעליו המליצו הצדדים הם ארבעים אלף ש"ח ותשעים אלף ש"ח, בהתאמה. להשקפתי סכומים אלה סבירים, בשים לב להטבה שבה יזכו חברי הקבוצה, לתיקון התעריף אחרי שהוגשה בקשת האישור ולטרחה שהייתה מנת חלקם עד שנשלמה מלאכת ההרכבה של הסדר הולם והוגן.

אני מאשרת אפוא את הסדר הפשרה ומורה כדלקמן: