אלישוב נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ

1.תחילתו של ההליך דנן ביום 13.9.17 עת הוגשה לבית משפט מחוזי מרכז בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד המשיבה (להלן – קווים).

2.על פי הנטען בבקשה, האוטובוסים בקווי השירות שמפעלה חברת "קווים" מאחרים להגיע באופן קבוע ושיטתי, לעיתים אינם עוצרים בתחנות ולעיתים מדלגים על נסיעות. נטען כי מדובר בהפרת רישיונה של קווים ובהפרת תקנה 399 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, וכי הדברים עולים כדי עוולה נזיקית (הפרת חובה חקוקה ו/או רשלנות), המחייבת פסיקת פיצוי כספי לטובת המבקשת וחברי הקבוצה.

3.לבקשה צורף מסמך שעל פי האמור בבקשה פורסם במהלך חודש פברואר 2017 מטעם "ארגון 15 דקות", שהינו, על פי האמור בבקשה, ארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל. המסמך נושא את הכותרת "דו"ח ביקורת הציבור – רבעון ראשון 2017" (להלן – הדו"ח). על פי האמור בבקשה, הטענה הנטענת כנגד קווים כמפורט לעיל עולה מן האמור בדו"ח "המדבר בעד עצמו" כלשון הבקשה. ביום 19.9.17 הודיע ב"כ המבקשת לבית משפט מחוזי מרכז על מספרי הליכים נוספים שהוגשו מטעמו בסמוך לבית המשפט המחוזי מרכז, ובהם טענה דומה הנוגעת להפרת רישיון של חברות אוטובוסים.

4.ואולם, כעולה מבקשה שהגישה קווים לסילוק בקשת האישור דנן, כחודש קודם להגשת התובענה דנן הוגשה לבית משפט זה תובענה קודמת, המתייחסת בין היתר לסוגיה שהועלתה בתובענה דנן – ת"צ 29266-08-17 (להלן – הבקשה הקודמת או התובענה הקודמת).

5.נוכח הקרבה בין התובענות, הגישה קווים לבית משפט מחוזי מרכז בקשה לסילוק בקשת האישור דנן על הסף, ולחלופין, העברתה אל מותב זה. בהחלטה מיום 11.4.18 נעתר בית המשפט (כב' השופטת א' שטמר) לבקשה להעברת הדיון אחר שקבע כי מדובר בבקשות העוסקות "באותו נושא עצמו ובקבוצה דומה".

6.במקביל, ביום 23.3.18 הגישה קווים את תשובתה לבקשת האישור בבקשה הקודמת וכן פנתה ביום 1.5.18 בבקשה חוזרת לסילוק בקשת האישור, נוכח קיומה של בקשה קודמת. נטען כי המבקשת יכולה הייתה לאתר את בקשת האישור בעניין הבקשה הקודמת על נקלה וזו הייתה זמינה בפנקס התובענות הייצוגיות קודם שהוגשה התובענה דנן. יתר על כן, לאחר שהוגשה התובענה דנן בידי ב"כ המבקשת ועמה 3 תובענות נוספות דומות כנגד חברות אוטובוסים אחרות, משדיווח ב"כ המבקשת לבית משפט מחוזי מרכז על קיומן של תובענות דומות, נמנע מלדווח על קיומה של התובענה הקודמת שהופנתה כנגד קווים (ת"צ 29266-08-17), והדבר עולה כדי הפרה של חובת תום הלב והייצוג ההולם. עוד טענה קווים כי פנתה אל ב"כ המבקשת קודם שהוגשה בקשת הסילוק והציעה כי תוגש בקשת הסתלקות מוסכמת על מנת לחסוך בהוצאות, אך ללא הועיל.

7.בתגובה לכך הודיעו ב"כ המבקשים בשתי הבקשות כי הגיעו להסכמה ביניהם. לדבריהם, אכן קיים דימיון בין הבקשות – הקבוצות דומות וכן השאלות המשותפות של שאלה ומשפט. עם זאת, נטען כי קיים שוני בראיות ונטען כי "קיימות מספר עובדות וסוגיות בבקשת אלישוב [הבקשה המאוחרת] שראוי לצרפן". נטען שהפתרון הראוי הוא איחוד הדיון בתובענות ומתן אפשרות לקווים להשלים את תשובתה כפי שהוגשה לבקשה הקודמת, וזאת על דרך התייחסות לעילה האישית של המבקשת בבקשה המאוחרת ולדו"ח שצורף אליה. או אז, כך הוצע, ישיבו המבקשים בשתי התובענות לתשובתה של קווים. נטען כי קווים הגישה את תשובתה לבקשה הקודמת, לאחר שהייתה מודעת לבקשה המאוחרת, כך שאם תידרש עתה להשלמה, הדבר נובע מהתנהלותה שלה. בהתייחס לטענה כנגד אי איתור התובענה הקודמת בפנקס תובענות ייצוגיות בידי ב"כ המבקשת נטען כי הדבר נגרם בשל שגגה ועל אף שנעשה עיון בפנקס טרם ההגשה.

8.בתגובה לכך טענה קווים כי לא ניתן הסבר מספק לאי איתור הבקשה הקודמת בפנקס התובענות הייצוגיות. עוד נטען כי דברי ב"כ המבקשת עתה אודות קרבה בין התובענות סותרים באופן חזיתי את הטענות שנטענו על ידי המבקשת בתשובה לבקשה שהגישה קווים בזמנו לבית משפט מחוזי מרכז לסילוק התובענה דנן על הסף ולחלופין להעברתה לבית משפט זה. שם נטען כי מדובר בתובענות שעוסקות בקבוצות שונות אלו מאלו המחייבות דיון נפרד. נטען כי התנהלות מעין זו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, שגורמת לקווים להוצאות מיותרות ואיננה ראויה למי שמבקש להיעשות שליח ציבור במסגרת תובענה ייצוגית. עוד נטען כי שני המרכיבים שלטענת המבקשת יתווספו מכוח תובענתה, אינם מצדיקים הותרת התובענה דנן על כנה, באשר אין בה כדי לתרום דבר לבירור עניינם של חברי הקבוצה. כך, באשר לטענה אודות קיומה של עילת תביעה אישית הרי שלא צוין בבקשת האישור דנן דבר באשר למועדים הנטענים בידי המבקשת, לתחנות האוטובוס בהן מדובר, ולא צורפו קבלות נסיעה, כך שאין הוכחה מינימלית ליקיומה של עילת תביעה אישית. בנוסף לטענת קווים, גם בדו"ח אין כדי להועיל, משום שמדובר במסמך חסר כל ערך ראייתי, שלא הוסבר מהו, מי הארגון שיצר אותו ומה הנתונים שעל בסיסו נוצר. בהקשר זה צוטטו דברי משרד התחבורה באשר לדו"ח זה, על פיהם, כנטען: "הסקר המדובר מוטה, חובבני, מגמתי ובלתי מקצועי...". אשר לטענת המבקשת כנגד קווים על כך שהגישה תשובה לבקשת האישור בבקשה הקודמת, נאמר כי מדובר בטענה מחוצפת, משום שלאחר שהוגשה בקשת הסילוק הראשונה לבית המשפט המחוזי מרכז, הודיע ב"כ המבקשת לב"כ קווים כי בכוונתו להעביר אליו טיוטת הסתלקות, ומכל מקום, באותה שלב לא העלתה המבקשת דנן טענה כי יש לאחד את ההליך דנן עם הבקשה הקודמת, כך שהגשת התשובה מטעם קווים הייתה במקומה.

9.אחר שעיינתי בתובענות ובטיעוני הצדדים ועל אף שבאי כוח המבקשים בשני ההליכים הגיעו להסכמה בינם לבין עצמם, אינני סבורה כי הוצגו נימוקים הנוגעים לטובת הקבוצה או ליעילות הדיון המצדיקים לנהל את שתי התובענות במקביל, ולו במאוחד. מעיון בשתי הבקשות, המאוחרת והקודמת, עולה כי הקבוצה עליה נסובה הבקשה המאוחרת נמנית כולה על חברי הקבוצה בבקשה הקודמת, וכי העילות שנטענו בבקשה זו נכללות כולן בבקשה הקודמת. בנסיבות אלו לא נראית כל הצדקה לקיומה של הבקשה המאוחרת ולהותרתה על כנה, באשר זו לא נחוצה על מנת "שעניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר", כאמור בסעיף 7(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. מנגד, הותרת הבקשה המאוחרת על כנה מטבעה כרוכה בסרבול והכבדה, הן על בית המשפט והן על המשיבה. בהקשר זה יוזכר כי הובאו לפניי 11 תובענות כנגד 6 חברות אוטובוסים העוסקות בין היתר בסוגיה העומדת לפניי בהליך דנן, כך שהסרבול מריבוי תובענות שקיימת ביניהן חפיפה מלאה עשוי להיות משמעותי ויש לצמצמו במידת האפשר, כאשר אין הוא נחוץ לשם הגנה על עניינה של הקבוצה. בענייננו, לא הוצגה כל הצדקה להגשת הבקשה המאוחרת בהינתן הבקשה הקודמת שהייתה תלויה ועומדת מזה 7 חודשים בעת שהוגשה הבקשה דנן, ולא נראה באיזה אופן תועיל הבקשה המאוחרת לחברי הקבוצה (ראו: ת"צ (ת"א) 12038-08-09 פלאפון תקשורת בע"מ נ' גיל ממן (פורסם במאגרים; 19.12.10); ת"צ (י-ם) 40779-05-12 שטרן, עו"ד נ' דרך ארץ היי ווייז (1997) בע"מ (פורסם במאגרים; 2.1.14)).