ביום 15.7.15 פנה המבקש בתובענה ובבקשה לאשרה כייצוגית (להלן – בקשת האישור), שעניינה הפרת הוראות חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 (להלן – חוק הונאה בכשרות). על פי הנטען בתובענה ובבקשת האישור, מכרה משיבה 1 בסניפיה מעדן תאנים ללא תוספת סוכר של המותג TUSSO (להלן – המוצר), המיובא ארצה מבלגיה על-ידי משיבה 2. המוצר שווק כך שעל גב אריזתו צויין, כי הוא כשר למהדרין "בהשגחת הבד"ץ חוג חתם סופר פתח תקווה ובאישור הרבנות הראשית לישראל". בקשת האישור הוגשה, אחר שהופץ לציבור עדכון כשרות מס' 10 מטעם מחלקת אכיפת הונאה בכשרות של הרבנות הראשית לישראל, שבו נאמר כי המוצר לא קיבל את אישור הרבנות הראשית לישראל וציון הכשרות לגביו הינו זיוף.
בתשובתה טענה משיבה 2, כי למוצר תעודת כשרות מאת הרבנות הראשית לישראל, ולכן הטענה כאילו מדובר ב"זיוף" אינה נכונה. עם זאת, במפעלי היצרן חלה טעות נקודתית, כאשר המוצר שווק תחת הכיתוב "בהשגחת חוג חתם סופר פתח תקווה", חלף הכיתוב הנכון "בהשגחת "משולש K". הוסבר, כי משולש K הינו גוף כשרות מוביל בארה"ב, המקובל על הרבנות הראשית לישראל. מקור הטעות בכיתוב, כך הובהר, הוא שינוי שנעשה בשם המוצר ובאריזתו בחודש מאי 2014. עד למועד זה שווק המוצר באריזה של 305 גרם תחת השם "קונפיטורת תאנים", והחל ממועד זה שווק המוצר באריזה של 250 גרם, תחת השם "מעדן תאנים", כאשר הרבנות הראשית אישרה באופן עקרוני את תיקון תווית המוצר בהתאמה. השגגה בכיתוב זהות הגוף המשגיח על הכשרות נעשתה על-ידי היצרן, כך נטען, בשל כך שעל כל יתר מעדני הפרי של המותג TUSSO מודבקת תווית "כשר פרווה בהשגחת חוג חתם סופר פתח תקווה". כן נאמר בתשובה, כי מיד כשהתגלתה הטעות פעלה משיבה 2 להדביק על אריזות המוצר תווית מתוקנת ואף פרסמה בשני עיתונים יומיים ("יתד נאמן" ו"המודיע") הודעה בדבר הטעות, וזאת עוד בטרם הוגשה התובענה הייצוגית. בהתייחס למשיבה 1 נטען בתשובת משיבה 2, כי אין לה כל מעורבות בייצור, ייבוא או סימון כשרות המוצר, והיא אינה אלא מדף למכירתו. בדומה לכך טענה אף משיבה 1 בתשובתה, כי היא קמעונאית המוכרת עשרות אלפי סוגי פריטים שונים, המסופקים על-ידי מספר רב של ספקים, וככזו אין לה שליטה על תהליכי הכשרות של מוצרים הנמכרים בסניפיה.
לאחר הגשת בקשת האישור והתשובות לה, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להסתלקות מן התובענה הייצוגית. בבקשת ההסתלקות הובהר, כי אף שלמוצר ניתן אישור כשרות מאת הרבנות הראשית לישראל, נפלה בתווית המודבקת על אריזתו טעות באשר לרמת הכשרות, כאשר צוין כי המוצר כשר למהדרין בעוד שבפועל דובר בכשרות רגילה, וזאת לפרק זמן מוגבל. טעות זו תוקנה בסמוך למועד שבו ארעה, ובעקבות הצעדים שנקטה משיבה 2, אף בוטל הקנס המינהלי שהוטל על-ידי הרבנות הראשית.
נוכח האמור, הוסכם על הסתלקות מן התובענה, מבלי שיהא בבקשת ההסתלקות כדי ליצור מעשה בית דין ביחס לשאר חברי הקבוצה.
במסגרת זו הוסכם, כי משיבה 2 תתרום 18,000 ₪ לעמותת "שכן טוב", המספקת מזון מדי שבוע למשפחות נזקקות, בתיאום עם לשכות הרווחה האזוריות; תחדד ותרענן את נהליה בעניין בדיקת תוויות המוצרים ואישורי הכשרות המוצגים על גב אריזותיהם; ותדאג כי נציג מטעמה יבדוק מעת לעת את הודעות הרבנות בנושא הכשרות, כדי להפחית עוד את הסיכון למכירת מוצרים המסומנים שלא כנדרש. כן הוסכם, כי משיבה 2 תשלם למבקש גמול בסך 5,000 ₪ וכן תשא בתשלום שכר טרחת עורכי דינו בסך 16,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. כפי שהובהר בבקשה, פרט לסכומים אלה לא קיבלו המבקש ובאי כוחו, ואף לא יקבלו בעתיד, במישרין או בעקיפין, כל טובת הנאה או תמורה בקשר להסתלקותם מבקשת האישור, וא, תצהירים מתאימים צורפו.
עוד הוסכם בין הצדדים, שלא יהא צורך בפרסום מודעה בדבר הסתלקות מן התובענה.
דיון
לאחר שעיינתי בבקשת ההסתלקות ובתצהירים שצורפו לה, בבקשת האישור ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות, בהתאם לסעיף 16 לחוק, כיוון שהמוסכם בה סביר והולם את נסיבות העניין. זאת כיוון שמבקשת ההסתלקות עולה, כי למוצר ניתן אישור כשרות מאת הרבנות הראשית לישראל, כך שלכאורה לא הופרו הוראות חוק הכשרות ביחס אליו. עם זאת, הטעות שנפלה בסימון רמת הכשרות מצדיקה מתן פיצוי ביחס לעבר. בשל הקושי באיתורם של חברי הקבוצה לצורך הגשתן של תביעות אישיות, מקובל עלי כי המנגנון של תרומה לעמותה העוסקת בחלוקת מזון לנזקקים – עמותה שביחס אליה הוצג אישור ניהול תקין מרשם העמותות – הולם את העניין. גם שיעור התרומה מתאים בנסיבות המקרה, שכן הטעות בסימון רמת הכשרות הייתה לפרק זמן מוגבל, במהלכו נמכרה כמות מצומצמת של יחידות המוצר, ומיד משנתגלתה פורסם הדבר בעיתונים יומיים הפונים לציבור המתאים. נוכח ההתחייבויות שמשיבה 2 לקחה על עצמה ביחס להגברת הפיקוח בעתיד בעניין בדיקת רמת הכשרות המסומנת על גב אריזות כלל מוצריה, אשר נודעת להן תועלת לציבור הצרכנים, סבורה אני כי ההסכמה בין הצדדים בדבר תשלום גמול למבקש ושכר טרחה לבאי כוחו, סבירה אף היא.
בהתחשב בשלב המוקדם של ההסתלקות, ומשאין היא יוצרת מעשה בית דין, החוסם מי מחברי הקבוצה לפנות לבית המשפט בעתיד בהליך דומה, איני רואה מקום להורות על פרסום מודעה בדבר בקשת ההסתלקות (ראו, למשל: ת"צ (מחוזי-מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 22.12.10)).