ת"צ 28255-06-15 ואח' ולד נ' פלאפון תקשורת בע"מ

בקשה מטעם המשיבה, פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "פלאפון"), למחיקת אחת משתי בקשות לאישור תובענה כייצוגית אשר הוגשו כנגדה, בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות", "החוק").

רקע עובדתי, טענות הצדדים

1. ביום 14.6.15 הגיש המבקש 1, מר אלון ולד, בקשה לאישור תובענה כייצוגית במסגרת ת.צ. 28255-06-15 (להלן: "בקשת ולד") נגד .

   ולד טוען בבקשתו כי עד יום 1.5.15 מכרה פלאפון ללקוחותיה חבילת גלישה בנפח GB3 בחודש, במחיר 79 ₪ לחודש. בתנאי העסקה נקבע כי בהגיע המנוי למיצוי נפח הגלישה תיעצר אפשרות הגלישה באמצעות הרשת הסלולארית, עד לתחילת מחזור הגלישה הבא (החודש הבא). דא עקא, ביום 1.5.15 שינתה פלאפון, באופן חד צדדי, את תנאי ההתקשרות: בהגיע המנוי לתקרת נפח הגלישה – הוא מועבר למסלול של תוספת גלישה של GB1 נוסף, בעלות של 5.9 ₪. הלקוח יכול לעשות שימוש בעד 5 תוספות של GB1 בעלות כוללת של 29.5 ₪ לחודש. לטענתו, פלאפון לא קיבלה את הסכמת המנויים לשינוי תנאי העסקה. פלאפון אומנם כללה הודעה על כך בחשבוניות חודש מרץ 2015 אולם אין בכך כדי להכשיר את השינוי החד צדדי, ואף ספק אם רוב המנויים הבחינו בכך.

   עילות התובענה, בבסיס בקשת ולד, הינן: הטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); הפרת חוזה; עשיית דבר שיש בו ניצול מצוקתו של הצרכן כמשמעותו בסעיף 3(ב) לחוק הגנת הצרכן; הפרת חובת הגילוי לפי סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן; הפרת החובה לקיים חוזה בתום לב בהתאם לסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973; עוולת הפרת חובה חקוקה; עוולת הרשלנות; עוולת התרמית; עשיית עושר ולא במשפט; ופגיעה באוטונומיה של הרצון החופשי.

2. ביום 13.10.15 הגיש המבקש 2, מר אמין ח'וטבא, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד פלאפון, במסגרת ת.צ. 22100-10-15 (להלן: "בקשת ח'וטבא"), בטענות זהות או דומות לטענות בבקשת ולד. יחד עם זאת, בבקשת ח'וטבא נזכרת טענה נוספת, שאינה נזכרת בבקשת ולד, והיא כי פלאפון הפרה את תנאי הרישיון שלה, ובפרט את סעיף 58.6 (א) אשר קובע כי: "בעל הרשיון אינו רשאי לגבות תשלום ממנוי בגין השירות, אלא אם יש ברשותו תיעוד בדבר בקשתו המפורשת של המנוי לקבל את השירות."

   יצוין, כי בקשת ח'וטבא הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי מרכז והועברה, בהסכמת הצדדים להליך, לבית משפט זה לאור בקשתו המוקדמת של ולד התלויה ועומדת.

3. בבקשה דנא, טוענת פלאפון, כי הטענה העומדת בבסיס בקשת האישור המאוחרת (בקשת ח'וטבא) זהה לזו שבבקשת האישור הקודמת (בקשת ולד). כך, גם הקבוצה בשמה הוגשו שתי בקשות האישור הינה זהה.

   פלאפון מוסיפה וטוענת כי בהיות שתי בקשות האישור זהות במהותן, אין כל הצדקה להורות על ניהולן במאוחד, שכן יהיה בכך כדי להכביד על ניהול ההליכים עת התועלת לקבוצה היא מועטה, עד כדי אפסית. פלאפון הותירה לשיקול דעתו של בית המשפט את ההכרעה בשאלה איזו בקשת אישור דינה להימחק.

4. לטענת ולד, יש למחוק את בקשת האישור של ח'וטבא, בהיותה מאוחרת ב 4 חודשים לבקשתו, מה גם, כי ח'וטבא לא ציין בבקשתו כי קיימת כבר בקשת אישור דומה כנגד פלאפון, אלא רק כי קיימת בקשת אישור דומה כנגד חברה מתחרה של פלאפון (סלקום). מכאן ניתן ללמוד אודות חוסר תום הלב של המבקש 2. לחילופין נטען, כי יש לצרף את בקשת המבקש 2 לבקשתו.

5. לטענת ח'וטבא, אין להעדיף את בקשת ולד על פני בקשתו, על אף שהיא המוקדמת בזמן, מאחר והיא לוקה בפגם מהותי. לטענתו, בקשת ולד אינה מזכירה כלל את הטענה כי פלאפון הפרה את הוראות הרישיון שלה ממשרד התקשורת, בעוד שבקשתו התייחסה לכך בהרחבה ובפירוט רב. זאת ועוד, בקשת ולד מציינת את העילות המשפטיות כרשימת מכולת, אינה מפרטת את העילות ואינה דנה בהתקיימות יסודותיה כל עילה ועילה. לפיכך, שיקולים של טובת הקבוצה מביאים לכך כי יש לברר דווקא את בקשת ח'וטבא, היא הבקשה המאוחרת בזמן. לחילופין נטען, כי יש להורות על איחוד הדיון בשתי התביעות.

   המסגרת הנורמטיבית