זקבך נ' עירית קרית ביאליק

1. המשיבה הגישה הודעת חדילה לפי ס' 9 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו 2006 (להלן "החוק") לעניין גביית הוצאות בגין משלוח דרישות חוב בדואר רגיל ובדואר רשום בהתאם לסכומים הקבועים בתקנות המיסים (גביה) (קביעת הוצאות מירביות) התשע"א 2011. הודעת החדילה ניתנה על בסיס הסכם פשרה לפיו התחייבה העיריה לגבות סכומים שהושגו בפשרה עם המבקש , והם מופחתים רק בשוליים מהסכום המירבי הקבוע בתקנות. כמו כן הוגשה בקשת הסתלקות של המבקשת לפי ס' 16 לחוק בקשר לטענתה להשבה בגין עלויות ביצוע של עיקולים אלקטרוניים.

2.עובדות הרקע

2.1 ביום 14.3.17 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה בגין גבייה לא חוקית של הוצאות גבייה – בעבור משלוח דרישות חוב בדואר רגיל ובדואר רשום וכן בשל הטלת עיקולים כאשר ההוצאות שנגבו היו מעבר לעלויות הישירות. התבקש סעד של השבת הסכומים שנגבו ביתר על ידי המשיבה לתקופה של 24 החודשים האחרונים. נטען כי המשיבה גובה את הסכום המרבי הקבוע בתקנות המסים (גביה)(קביעת הוצאות מרביות) תשע"א 2011 (להלן "תקנות הגבייה") כאשר תקנה 1 לתקנות הגבייה מאפשרת גביית ההוצאות הישירות בלבד, ענין שעוגן כבר בהלכות פסקי דין. עוד נטען כי ההוצאות שנגבו אינן סבירות ומספר הודעות הדרישה עלה על הדרוש. המבקש התבסס על עוולות נזיקיות (הפרת חובה חקוקה ורשלנות), על עילת עשית עושר ולא במשפט, הפרת עקרון תום הלב החוזי, ועל הפרת חובת המשיבה כרשות ציבורית.

2.2המבקש טען למקרה הפרטי שלו, במסגרתו חוייב שלא על פי העלויות הישירות של מאמצי הגבייה, אלא בסכום עודף בסך של 219 ₪ מעבר לעלויות הישירות. המבקש העריך את סכום גביית היתר מהקבוצה כולה בסך של 1,345,504 ₪.

2.3המבקש הגדיר את הקבוצה כנישומים שבמהלך השנתיים האחרונות קבלו מהמשיבה הודעות דרישה לתשלום חוב, בדואר רגיל או בדואר רשום, ו/או נתבקש עיקול חשבונם בבנק ,ובגין פעולות אלו חויבו בהוצאות המשיבה מעבר להוצאותיה הישירות.

3. עקרונות הודעת החדילה

3.1 בהודעת החדילה פרטה המשיבה כי החל מיום 20.6.17 העיריה תחדל מגביית הוצאות גבייה בגין משלוח דרישות חוב בדואר רגיל או בדואר רשום לפי הסכומים הקבועים בתקנות, ובמקום זאת תגבה את הסכומים המופחתים בהתאם לפשרה שהושגה על בסיס תחשיב ההוצאות הישירות. הצדדים הגיעו להסכמה כי העיריה תגבה את ההוצאות הישירות הכרוכות בביצוע פעולת האכיפה בהתאם להכרעת כב' השופט גריל בהליך ת.מ. 25462-01-13 שורני ואח' נ. עירית נהריה ואח' (6.6.16), שם נקבע כי ההוצאות הישירות הן הוצאות הדואר, הוצאות הדפוס ושכר העובדים הישירים המטפלים בהנפקה ושליחת הדרישות.

3.2 המשיבה הציגה טבלה של תחשיבה, לפיה ההוצאות הישירות מורכבות משכר עובדים המטפלים בהנפקה ושליחת דרישות החוב, הוצאות דואר והוצאות דפוס ומגיעות בסה"כ לסכום של 27.12 ₪ לדרישת חוב בדואר רגיל, ו-34.98 ₪ בדואר רשום.

3.3 הצדדים הגיעו להסכמה כי המשיבה תגבה מחצית מעלות שכר העובדים לפי תחשיב המשיבה. לכן בעד דרישת חוב בדואר רגיל יגבו 15.06 ₪ לפני מ.ע.מ; בעד דרישת חוב בדואר רשום -22.92 ₪ לפני מ.ע.מ. המשיבה שמרה על זכותה לשינוי התעריפים, אם בעתיד ינתן פסק דין שיהיה בו משום שינוי המצב המשפטי לענין שיעור או רכיבי הוצאות הגביה, וזכויות המבקש ישמרו בהתאם. (התעריף המירבי בתקנות הגבייה למועד הרלוונטי היה 16 ₪+ מ.ע.מ לדואר רגיל ו-23 ₪ + מ.ע.מ לדואר רשום ).

3.4 הצדדים בקשו מבית המשפט למחוק את ההליך, והמליצו לבית המשפט לקבוע גמול למבקש בסך של 15,000 ₪ וגמול לבא כוחו בסך של 85,000 ₪. (הסכומים כוללים מ.ע.מ).

4. דיון והכרעה

ענין לנו בהודעת חדילה של הרשות, שבצדה הודעה על הפשרה שנעשתה עם המבקש, לפיה חושבו ההוצאות הישירות באופן מסוים. כבר כאן אציין כי מצאתי לנכון לדחות את הסכם הפשרה העומד בבסיס הודעת החדילה על הסף, מהטעמים שיפורטו. מאחר ומתחייב לדעתי דיון, ידונו במסגרתו גם ההודעה על ההסתלקות באשר לגביית ההוצאות הקשורות לעלויות הנפקה של עיקולים אלקטרוניים .

4.1הודעת חדילה המבוססת על פשרה