ת"צ 27875-03-15 עובדיה נ' מדינת ישראל

בקשה לאישור תובענה מנהלית כייצוגית, בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק"). התובענה היא להשבת סכומים שנגבו לטענת המבקש ביתר בגין אגרת מתן מידע ממרשם האוכלוסין.

עיקרי העובדות

המבקש שהוא עו"ד במקצועו, נדרש לשלם לפי הדין אגרה בסך 20 ₪ בגין כל בקשה לאיתור מען ממרשם האוכלוסין לצורך בירור כתובת שנדרשת לו בתיקי ההוצל"פ שהוא פותח עבור לקוחותיו. משנת 2004 לערך ועד לשנת 2014, ציבור עורכי הדין ובכללם המבקש, קיבלו את המידע קודם לכן, באופן מקוון תמורת 4.5 ₪ דרך ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, שהייתה מחוברת למערכת "אביב" של משרד הפנים, ע"י חברת HP. עלות השירות להוצאה לאור הייתה כחצי שקל, לפי מחירון משרד הפנים מנובמבר 2010, (נספח א' לבקשת האישור). מאחר שלשיטת המבקש גובה האגרה הקבועה בתקנות בסך של 20 ₪ הוא סכום מופקע הגיש המבקש תובענה מנהלית להשבת הסכום שנגבה ביתר, ובקשה לאשרה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור") שתידון להלן.

עיקרי טענות הצדדים

המבקש טען כי יש לאשר הבקשה כייצוגית מאחר שנתקיימו כל התנאים הקבועים בחוק לאישור התובענה. ישנה אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, ותובענה ייצוגית היא הכלי המתאים לבירור התובענה, בשל ריבוי חברי הקבוצה והסכום הלא גבוה, שלא כדאי לכל אחד מחברי הקבוצה לתבוע בנפרד. מתעוררות שאלות משותפות של עובדה ומשפט לחברי הקבוצה, כלומר גבייה שלא כדין של סכום האגרה שנגבה ביתר, מעבר ל- 4.5 ₪ שנגבו בעבר שכלל רווח של חברה מסחרית עד לשנת 2014. עוד נטען כי האגרה בסך 20 ₪ שנדרשת בתקנות היא הרבה מעבר לסך 2 ₪ שרשאי לגבות המוציא לפועל תמורת איתור מען שהוא מספק לזוכה, לאחר פתיחת התיק כאשר מתגלה אי התאמה בין הכתובת הרשומה בבקשת הביצוע לבין הכתובת שרשומה במרשם האוכלוסין. המשיבה באופן חד צדדי ביטלה את האפשרות שהייתה קיימת עד שנת 2014 להשיג את אותו המידע תמורת 4.5 ₪. לשיטת המבקש, רק אחרי הגשת התובענה, הפחיתה המשיבה את האגרה שבתקנות מ- 20 ₪ ל- 15 ₪ בהסתר, ללא פרסום ברשומות, וזאת אך בשל הגשת התובענה. שינוי המדד מאוקטובר 2013 לאוקטובר 2015 היה אפסי, כ- 8 אגורות, ולא 5 ₪. לא ייתכן שעיגול של 5 ₪ ייעשה בשל 8 אגורות. אם אכן היה עיגול של 5 ₪, המשיבה הייתה צריכה להפחית בשנת 2014 את האגרה ל-15 ₪, ובשנת 2015 ל- 10 ₪.

המשיבה טענה במסגרת תגובתה לבקשת האישור, כי יש לסלק את התובענה ובקשת האישור על הסף, למרות שהבקשה לסילוק על הסף שהגישה נדחתה על ידי ביום 6.9.2016. לשיטתה, יש לסלק את התובענה על הסף בהעדר עילה, מאחר שהאגרה נגבתה כדין בהתאם לתקנות תקפות וחוקיות. כמו כן יש לסלק את התובענה על הסף בשל חוסר סמכות של ביהמ"ש לעניינים מנהליים לדון בתובענה, שהיא למעשה בגדר תקיפה ישירה לביטול תקנות, במסווה של תקיפה עקיפה, שאינה ניתנת למימוש במסגרת תובענה מנהלית ייצוגית. עוד טענה כי על המבקש לאשר תובענה כייצוגית מוטל נטל מוגבר מזה המוטל על תובע רגיל, ועל המבקש גם להוכיח, בנוסף, שאי סבירות האגרה היא "קיצונית ביותר", או "מפליגה". עוד טענה כי תעריף איתור מען ושם הופחת מ- 20 ₪ ל- 15 ₪ בשל שינויי מדד בין אוקטובר 2013 לאוקטובר 2015, וצירפה את הודעת מרשם האוכלוסין (סדרי רישום), התשע"ו – 2016 שפורסמה בקובץ התקנות.

לטענת המשיבה, המבקש מסיק באופן מטעה שכתובת החייב היא פרט שמחייב אימות ע"י מרשם האוכלוסין ושלא תתקבל בקשה לביצוע בלשכת ההוצל"פ אם אין התאמה בין הכתובת שבבקשת הביצוע לכתובת שרשומה במרשם האוכלוסין. לאמיתו של דבר, לפי תקנה 10 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"מ – 1979 (להלן: "התקנות") בלשכת ההוצל"פ מאמתים את הרשום בבקשת הביצוע עם מרשם האוכלוסין רק לגבי השם המלא של החייב ומספר תעודת הזהות שלו. רק אי התאמה של פרטים אלו גורמת לאי קבלת הבקשה לביצוע בלשכת ההוצל"פ. לעומת זאת לגבי אי התאמה שמתגלית בכתובת החייב, בין הרשום בבקשה לביצוע, לבין מרשם האוכלוסין, הזוכה יכול לקבל בהוצל"פ את פרטי כתובת החייב ממרשם האוכלוסין בעלות של 2 ₪ בלבד.