ת"צ
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
27840-01-14
13/08/2015
|
בפני השופטת:
נאוה בן אור
|
- נגד - |
המבקש:
דניאל עברי עו"ד שמואל מישוק ו שימי גולן
|
המשיב:
מי שמש בע"מ ח.פ. 51-442565-1 עו"ד חנה זיכל עו"ד רועי לנדאו ו נועם זמרן עו"ד רחל ווזנר
|
החלטה |
ב- 14.1.2014 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיב, תאגיד המים והביוב של עיריית בית שמש. על פי הנטען, גובה המשיב גבייה כפולה בגין הרכיב ההוני של מכון טיהור שפכים. בעקבות דיון מקדמי שהתקיים ב- 27.5.2015, פנה המשיב ב- 10.6.2015 בבקשה להארכת מועד להגשת הודעת חדילה סטטוטורית, לנוכח השינוי שחל בכללים הרלוונטיים החל מ- 1.1.2015. המבקש מתנגד לכך.
זה עניינה של ההחלטה הנדונה. עד שנכריע בבקשה, נביא תחילה את הרקע העומד ביסוד הדברים.
רפורמת משק המים והביוב בישראל
1.כפי שפורט בהרחבה בעמדת הרשות הממשלתית למים ולביוב, אותה ביקשתי במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק זה, עד לרפורמה מקיפה שנעשתה במשק המים והביוב, הרשויות המקומיות הן שהיו מוסמכות להעניק לתושביהן שירותי מים וביוב ולגבות - לשם מימון שירותים אלה - גם היטלים בגין הנחת צנרת מים ובגין תשתיות ביוב, וזאת בנוסף על התשלומים למימון שוטף של עלויות המים והביוב. התשלומים בגין שירותים אלה באו מארבעה מקורות עיקריים:
תעריף מים שוטף, אחיד בכל הארץ, שנקבע בתקנות המים (תעריפים למים ברשויות המקומיות), התשמ"ז-1987. תקנות אלה עמדו בתוקף עד 2007. החל משנה זו ועד ינואר 2010 נקבעו תעריפי המים בכללי המים (תעריפים למים ולרשויות המקומיות), התשמ"ז-1987, שהותקנו מכוח חוק המים, התשי"ט-1959 (להלן: חוק המים).
אגרת ביוב שוטפת מכוח חוק העזר העירוני הרלוונטי, שהתקינה כל רשות מקומית (באישור שר הפנים). שיעורה של אגרה זו היה שונה ממקום למקום.
תשלומים חד פעמיים של היטלי פיתוח למים מכוח חוקי עזר עירוניים בגין הקמת תשתיות. גם חוקי עזר אלה היו שונים ממקום למקום ואף הם הותקנו באישור שר הפנים.
תשלומים חד פעמיים של היטלי פיתוח לביוב. אף הם הוטלו מכוח חוקי עזר עירוניים, המשתנים ממקום למקום, שאושרו על ידי שר הפנים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת