ת"צ 24490-05-13 מלכה נ' ניו-פארם דראגסטורס בע"מ,ת"צ 32655-05-13 ביצ'צו נ' סופר-פארם (ישראל) בע"מ 20 אפריל 2016 ת"צ 23855-11-13 ליבינסון-כהן נ' שופרסל בע"מ

1.לפניי בקשה לפי סעיפים 18 ו- 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "הבקשה", להלן: "החוק") לאישור הסדר פשרה בשלוש תובענות ייצוגיות (להלן: "התובענות") שהוגשו על ידי המבקשות ביחד עם בקשות לאישורן כתובענות ייצוגיות (להלן: "בקשות האישור").

הצדדים ביקשו לאחד את הדיון בתובענות מאחר וכולן עוסקות באותו הנושא ומעוררות שאלות דומות. הדיון אוחד ופסק הדין ניתן בשלוש התובענות במאוחד.

2.עניינן של התובענות ובקשות האישור בטענה כי המשיבות נמנעות מלסמן מחירם של מוצרים הנמכרים מאחורי דלפק בית המרקחת, או מוצבים על גבי הדלפק או מצויים בתוכו (להלן: "המוצרים"), ובכללם "תרופות ללא מרשם, תכשירים ומשחות למיניהם, מוצרי קוסמטיקה, תוספי מזון, ויטמינים ..." (כך נכתב בכל אחד מכתבי התביעה בתובענות). זאת, על פי הנטען, בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, וכן התקנות אשר הוצאו מכוחו (להלן: "חוק הגנת הצרכן ותקנותיו").

טענות המבקשות בתמצית

3.בכל אחת מן התובענות מגוללת המבקשת סיפור מעשה לפיו היא ניגשה אל סניף של אחת המשיבות (כל מבקשת לסניף של משיבה אחרת), אל דלפק בית המרקחת וביקשה מן המוכרן לרכוש תכשיר רפואי אשר נמכר מעבר לדלפק ואינו חייב במרשם אך אינו ניתן למכירה אלא באמצעות רוקח. כל אחת מן המבקשות טענה כי לא היה סימון מחיר על גבי התכשיר שניתן לה או בכל דרך אחרת, וכי מחירו נודע למבקשת רק לאחר שזו שאלה את הרוקח אודות המחיר או לאחר ששילמה עבור המוצר, עת התבוננה היא בחשבונית.

4.המבקשות גורסות כי על המשיבות להציג את מחיר המוצרים בדרך של הדבקת מדבקת מחיר על גבי המוצר או באמצעות קטלוג המונח על גבי דלפק המכירה. נטען מפי המבקשות כי המשיבות מפרות חובתן זו שבדין. בהתאם, עתרו המבקשות בבקשות האישור לקבלת צווי עשה אשר יורו למשיבות לסמן המוצרים; להשית על המשיבות חיוב לפצות את לקוחות המשיבות, וכן לחייב את המשיבות בתשלום גמול למבקשות ושכר טרחת עורך דין לבאי כוחם.

טענות המשיבות בתמצית

5.המשיבות טוענות כי יש לערוך הבחנה בין שני סוגי מוצרים. הסוג האחד כולל תכשירים שניתן לשווקם אך ורק באמצעות רוקח (בין אם מדובר בתכשירים הצריכים במרשם רופא ובין אם לאו) (להלן: "מוצרים המחייבים רוקח"). הסוג השני כולל את כל יתר המוצרים המצויים מעבר לדלפק, בתוכו או מונחים על גבי הדלפק ואשר ניתן לשווקם גם לא באמצעות רוקח (להלן: "מוצרים שאינם מחייבים רוקח").

בכל הנוגע למוצרים המחייבים רוקח, סבורות המשיבות כי באי סימון מחיר על גביהם אין כדי להפר הוראות כל דין. נטען מפי המשיבות כי אין מדובר במוצר צריכה רגיל - בעת רכישת תרופות הפקיע המחוקק מידי המטופל היכולת ליטול לידיו כל תרופה שירצה, ויצר הוא הסדרים מפורטים לרכישת תרופות. עוד נטען כי דיני הרוקחות (פקודת הרוקחים, התקנות אשר הותקנו מכוחו, וכן נהלים וחוזרי מנכ"ל) מהווים דין ספציפי הגובר על הוראות חוק הגנת הצרכן ותקנותיו, וכי על פי דיני הרוקחות אין לסמן מחירי מוצרים המחייבים רוקח. המשיבות סבורות כי אספקת תרופות על ידי רוקח מהווה שירות רפואי, ולכן גם אם הייתה תחולה לדיני הגנת הצרכן לא הייתה קמה חובה לסמן מחירם של מוצרים המחייבים רוקח, באשר שירות רפואי אינו נמנה על השירותים בהם נדרש לסמן מחיר. עוד טענו המשיבות כי מכירה של תרופה הנכללת בסל הבריאות משתנה בין לקוח אחד למשנהו בהתאם למאפייניו האישיים של הלקוח, קופת החולים בה הוא מבוטח וכו'. על כן, כל מחיר אשר יסומן מראש בנוגע לתרופות שניתן לנפקן גם על פי מרשם, יכול להביא להטעיה לגבי חלק מן הצרכנים. עוד טענו המשיבות כי התובענות נעדרות עילת תביעה אישית, כי המבקשות לא כימתו את הנזק כנדרש, כי המבקשות לא הגדירו בצורה ברורה את חברי הקבוצה, וכן כי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

בכל הנוגע למוצרים אשר אינם מחייבים רוקח, טוענות המשיבות כי הן נוהגות לסמן מחירם של מוצרים אלה על פי הוראות הדין, וכי מקום בו מחירו של מוצר לא סומן כהלכה - מדובר בתקלה נקודתית.