ת"צ 22406-08-13 לוסיא גלס בע"מ נ' עיריית נצרת עילית

העובדות הצריכות לעניין:

1. ביום 10.6.14, נתקבלה בקשת התובעת לאשר כייצוגית תביעה כנגד המשיבה שעניינה בכך שהנישומים לא קיבלו זיכוי של הפרשי ריבית כמצוות סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, בגין תשלומי ארנונה שנגבו מהם ביתר, בחלוף 30 יום מיום הודעתם על גביית היתר, זאת במהלך 24 חודשים שקדמו לבקשת האישור.

    

2. בראשית ההחלטה בבקשת האישור נדחתה טענת הנתבעת לפיה יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי. נקבע כי פרק הזמן של חודשיים ימים מיום ההחלטה בהשגה שהגישה התובעת ועד ליום הגשת בקשת האישור, אינו מלמד על שיהוי בהגשת בקשת האישור, בפרט שעה שעסקינן בתביעה ייצוגית נגד רשות ולא בעתירה מנהלית, שהסעד הנתבע בה, דרך כלל, הוא בעל אופי הצהרתי.

    

3. עוד נקבע בהחלטה כי הגשת השגה כמוה כהגשת הודעה בכתב על כך ששולמה ארונה ביתר. לפיכך, נקבע כי משחלפו 30 יום ממועד ההודעה וטרם בוצע ההחזר בגין הסכום ששולם ביתר, זכאית התובעת לתשלום הסכום ששולם ביתר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

    

4. נוסף על כך, נדחתה טענת הנתבעת לפיה יש להבחין בין חיוב יתר, לתשלום יתר. נקבע כי חיוב היתר נוצר ביום שבו שולם הסכום ביתר, ולא בכל מועד נדחה אחר.

    

5. גם טענת הנתבעת לפיה קבלת עמדת התובעת מעקרת מתוכן את סעיף 4 לחוק הערר, על פיו ניתנו למנהל הארנונה 60 יום למתן תשובה להשגה, נדחתה. נקבע כי כשם שהנישום מחויב בתשלום הפרשי ריבית והצמדה ככל שהשגתו נדחית, לאחר פרק זמן ארוך יותר מ-30 יום מהמועד שנקבע לתשלום, כך גם, באותה מידה, מוטלת על הרשות החובה להחזיר לנישום סכום ששולם על ידו ביתר, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, ככל שההשגה מתקבלת לאחר פרק זמן ארוך יותר מ-30 הימים שנקבעו בחוק.

    

6. ביום 21.9.14, התקיימה ישיבה מקדמית בתובענה זו. בית משפט זה הציע לצדדים לקבל את התובענה ולהותיר להכרעתו את שאלת גובה הגמול לתובע המייצג ולבא כוחו. ב"כ הנתבעת התנגדה להצעה זו.