התובעת 1 היא עמותה העוסקת בסיוע לציבור בהנגשת שירותי הדת ובהשפעה על איכות ובירוקרטיית שירותי הדת במדינת ישראל (להלן: "העמותה"). התובעים 1-2 הם זוג נשוי אשר נרשם לנישואין במועצה הדתית חיפה (הלן: "בני הזוג וולף"). ביום 16.10.2012 שילמו בני הזוג וולף למועצה"ד חיפה סך של 630 ₪ בגין "אגרת נישואין", בעוד שלפי תקנות שירותי הדת היהודיים (אגרות שירותים) התשל"ד – 1974 (להלן: "התקנות"), שהיו תקפות באותה העת גובה אגרת הנישואין הייתה 600 ₪. המועצה הדתית בחיפה טענה ש- 30 ₪ הנוספים היו עבור הדפסת כתובה מהודרת למי שמעוניין.
מנספחי התובענה עולה כי המועצה הדתית גבעתיים גבתה תוספת תשלום של 60 ₪ עבור כתובה מפוארת, המועצה הדתית בת ים גבתה תוספת תשלום של 70 ₪ עבור כיסוי מהודר לכתובה, והמועצה הדתית שדרות גבתה תוספת של 50 ₪ עבור כתובה מפוארת.
לפיכך הגישו התובעים תביעה להשבת אגרות כתובה שנגבו לטענתם שלא כדין, מכל הזוגות שנרשמו לנישואין ב-24 החודשים שקדמו להגשת התובענה בארבעת המועצות הדתיות הבאות: מועצ"ד בת ים, מועצ"ד גבעתיים, מועצ"ד שדרות ומועצ"ד חיפה (הנתבעות 1-4, להלן: "המועצות"). לטענתם, המועצות הדתיות גובות אגרת כתובה ללא הסמכה בדין, שעה שהכתובה אמורה להינתן חינם כחלק מסל השירותים הכלול ב"אגרת הנישואין" הקבועה בתקנות. עד ליום 7.10.2013 עמדה אגרת הנישואים על סך 600 ₪, כיום לאחר עדכון, על סך של 700 ₪. התובעים העמידו את הסכום הכולל של התביעה ע"ס 265,340 ₪. על פי המפורט בתובענה, המועצות הדתיות השונות קובעות כל אחת סכום שונה בגין כתובה מהודרת, חלקן מחייבות את הזוג לרכוש כתובה מהודרת וחלקן לא מיידעות מיוזמתן את הזוג כי ניתן להתחתן באמצעות כתובה פשוטה שתסופק להם בחינם ע"י המועצות.
בדיון שהתקיים בתיק ביום 19.3.2015 הגיעו הצדדים להסכם פשרה (להלן: "הפשרה הראשונה").
לאחר פרסום הפשרה הראשונה להתנגדויות ולתגובת היועמ"ש, הגיעו הצדדים במהלך הדיון שהתקיים ביום 19.9.2016 להסדר פשרה מתוקן בהתאם להערות היועמ"ש, (להלן: "הסכם הפשרה המתוקן") כדלקמן:
"1.הנתבעות יחדלו מהגביה של תשלומים עבור כתובות מעבר לאגרה הקבועה בדין.