ברגמן נ' משרד המשפטים - מדינת ישראל

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2009.

רקע והשתלשלות ההליך

ביום 1.5.13 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיב להשבת כספים שנגבו ביתר עקב הצמדה שגויה למדד המחירים לצרכן של חלק מאגרות הנוטריונים וחלק מאגרות רואי החשבון (להלן: "בקשת האישור", ו"המדד", בהתאמה).

תמצית בקשת האישור - המבקש, עו"ד ונוטריון במקצועו, נדרש לשלם מדי שנה אגרה רישיון שנתית. סכום אגרה זו קבוע בתקנות הנוטריונים (אגרות נוטריון), התשל"ז-1977 (להלן: "תקנות הנוטריונים"). בקשת האישור עניינה בשתי אגרות המנויות בתקנות הנוטריונים – אגרת הרישיון השנתית והבקשה לכהן כנוטריון (להלן: "אגרות הנוטריונים").

בקשת האישור עניינה גם באגרות שלהלן המנויות בתקנות רואי החשבון, התשט"ז-1955 (להלן: "תקנות רואי החשבון"): כלל האגרות בגין הבחינות לפי תקנה 47(א)(1), אגרות בגין התמחות שבתקנה 47(א)(2) והאגרה בגין בקשה לרישיון רואה חשבון שבתקנה 47(א)(3) (להלן: "אגרות רואי החשבון") (אגרות הנוטריונים ואגרות רואי החשבון יכונו יחד להלן: "האגרות", ותקנות הנוטריונים ותקנות רואי החשבון יכונו יחד להלן: "התקנות").

תקנה 3 בתקנות הנוטריונים ותקנה 47(ב) בתקנות רואי החשבון קובעות כי סכומי האגרות, ישתנו לפי "שיעור השינוי של המדד" בכל 1 בינואר של כל שנה. עד לשנת 2003 הצמיד המשיב את האגרות בהתאם להוראות התקנות. בשנים 2004 ו-2005 לא פרסם המשיב הודעות בדבר עדכון האגרות על פי שינוי המדד. בשנת 2006 הצמיד המשיב את האגרות כפי שנקבעו בתחילת שנת 2003 לפי שינוי המדד בין שנת 2005 לשנת 2006, ובהתעלם משינויי המדד בשנים 2003 ו-2004. בשנתיים אלו ירד המדד ב-0.7%. על כן נוצר פגם מהותי וזהה באופן שרשור תעריפי האגרות אשר הביא לגביית יתר. על פי חוות דעת מומחה שצורפה לבקשת האישור המשיב גובה מרואי החשבון ביתר, 13-9 ₪ ומהנוטריונים 17-16 ₪ (נספח 5 לבקשת האישור). עוד נטען כי אמנם במועד הרלוונטי נוסח התקנות היה כי סכומי האגרות יעודכנו "לפי שיעור עליית המדד", אלא שלטענת המבקש אין ליתן לנוסח זה פירוש צר אלא לפרשו לפי הרציונל שבבסיסו – מתן ערך ריאלי לסכומי האגרות.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל מי ששילם למשיב בשנתיים שקדמו ליום הגשת התובענה אגרות מכח תקנות הנוטריונים... ומכח תקנות רואי חשבון... ביתר" (סעיף ב' בפתיח לבקשת האישור).

העילות בגינן הוגשה בקשת האישור הן - השבה בהתאם לסעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979; רשלנות כמפורט בסעיפים 35 ו-36 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"); הפרת חובה בהתאם לסעיף 63 בפקודת הנזיקין, באופן שהופרו הוראות תקנות הנוטריונים ותקנות רואי החשבון.

הסעדים הנתבעים בבקשת האישור הם – השבת הכספים שנגבו מחברי הקבוצה ביתר בשנתיים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור, עקב ההצמדה השגויה למדד; לקבוע כי על המשיב לחדול מגביית היתר נושא בקשת האישור.

המשיב בתגובתו טען כי במועד הרלוונטי התקנות קבעו כי סכומי האגרות יעודכנו "לפי שיעור עליית המדד". טענת המבקשת בבקשת האישור כי אין ליתן לנוסח זה פירוש צר מתעלמת מנוסח התקנות ומעצם תיקון נוסחן. כמו כן טען המשיב כי יש לדחות את בקשת האישור על הסף מחמת התיישנות שיהוי והעדר עילה.

ביום 23.12.13 התקיים קדם משפט שבסופו ניתנה לצדדים שהות לבחון את היקף התובענה ולנסות להגיע להסכמות.

לאחר דיון לא פורמלי שהתקיים ביום 20.9.15 בעניין הליכי הפשרה, הגישו הצדדים ביום 8.2.17 את הבקשה שלפניי לאישור הסדר פשרה בהתאם לסעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "הבקשה לאישור הסדר פשרה", "הסדר הפשרה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה).