המשיבות, תפרסמנה את הנהלים כאמור ואת הסדרי החניה והתשלום בחניון, לזכאים לתו נכה, באופן בולט בשלטים שיוצבו בכניסה לחניון וביציאה ממנו, וכן על גבי מכונות התשלום האוטומטיות.
20.סעיף 6 להסכם הפשרה עוסק בפיצוי, גמול ושכר הטרחה. הצדדים מבקשים מבית המשפט לפסוק בעניין הגמול לתובע המייצג, שכ"ט בא-כוחו וסכום הפיצוי לטובת הציבור בסכום כולל שינוע בין 10,000 ש"ח כסכום מינימום ל- 70,000 ₪ כסכום מקסימום. הוסכם על הצדדים, כי בחיוב הכספי שיושת על המשיבות תישא המשיבה 3, יאיר השחר (סע' 6.1.1 להסכם הפשרה).
יש לציין בהקשר זה, כפי שיובהר בהמשך, כי בנוגע לסעיף זה נטושה מחלוקת בין הצדדים לעניין קביעת הגמול לתובע המייצג ושכר הטרחה לעורך דינו.
21.בנוסף, באותו סעיף נקבע, כי היה ובית המשפט יחליט כי על המשיבות להוסיף פיצוי לחברי הקבוצה בנוסף לתועלת הכרוכה בהסדרת החניה והצבת השילוט בחניון, הוסכם כי חלף פיצוי פרטני לחברי הקבוצה, יעבירו המשיבות בתוך 7 ימים תרומה למכון לנפרולוגיה וליתר לחץ דם בבית החולים שיבא, תל השומר (להלן: "התרומה" ו- "הגוף הנתרם" בהתאמה). תנאי להעברת התרומה יהיה הצגת אישור מס הכנסה של הגוף הנתרם לפיו תרומות אליו מוכרות לצרכי מס (סעיף 6.1.3 להסכם הפשרה).
22.כמו כן, סע' 7 שכותרתו "ויתור על תביעות" מהווה הסכמה כי בכפוף לאישור וביצוע הסכם הפשרה, מוותרים התובע המייצג וקבוצת התובעים המאושרת כלפי המשיבות על כל טענה או דרישה הכלולות בתובענה ובבקשה לאישור, והכל בקשר עם גביית תשלום מאנשים עם מוגבלות בגין החנייה בחניון הקניון.
סע' 8 שכותרתו "מעשה בית דין" קובע, כי בכפוף להתקיימות כל התנאים בהסדר הפשרה, יהווה פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה מעשה בית דין כלפי קבוצת התובעים המאושרת בקשר עם כל הטענות, העילות והסעדים הנזכרים בתובענה ובבקשה לאישור.
בית המשפט התבקש ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ללא חיוב הצדדים בתשלום הוצאות או תשלום נוסף או אחר כלשהו, פרט לאמור בהסכם הפשרה (סע' 10.6 להסכם הפשרה).
23.עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה:
ביום 24.03.14 ניתנה החלטה לפיה:
"הצדדים יעדכנו את בית המשפט לגבי המצאת הבקשה, ההסדר והתובענה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט לפי סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות תוך 7 ימים. ת.פ. 3.4.14".
ביום 26.03.14 הצדדים העבירו לבית המשפט הודעה, לפיה הצדדים לא המציאו את הסדר הפשרה ליועץ המשפטי לממשלה. לפיכך, העביר ב"כ המשיבות העתק מהסדר הפשרה והחלטתו של בהמ"ש ליועמ"ש ולמנהל בתי המשפט בדואר רשום ביום 26.03.14.
24.ביום 24.04.14 הוגשה בקשה להורות על צירופה של אלמנתו של המבקש ז"ל כבעלת דין. באותו היום ניתנה החלטה המאשרת את הבקשה. כמו כן, נקבעה תזכורת פנימית לבדיקת תגובת היועמ"ש ליום 01.06.14.
ביום 15.05.14 הוגשה בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת עמדת ב"כ היועמ"ש. באותו יום נתקבלה הבקשה.
25.ביום 18.06.14 נתקבלה הודעה מטעם ב"כ היועמ"ש, לפיה הבקשה לצירוף נתבעים נוספים לתביעה ומשיבים נוספים לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ובקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית במתכונתה הנוכחית חסרה פרטים מהותיים.
ב"כ היועמ"ש ציינה, כי הצדדים לא פירטו אילו נושאים יסדירו הנהלים העתידיים בהתאם לסעיף 14 להסדר הפשרה. כמו כן, בהתאם לסעיף 18 להסדר הפשרה, נמען התרומה קשור לחלק קטן מאוד מהקבוצה המיוצגת ורצוי שנמען התרומה יהיה קרוב ככל הניתן לכלל חברי הקבוצה. בנוסף, צוין כי במסגרת סעיף 16 להסדר הפשרה, שם נתבקש לקבוע את שיעורי הגמול למבקש ושכ"ט בא כוחו וסכום הפיצוי הכולל לטובת הציבור, על פניו מדובר בשיעור פיצוי נמוך יחסית להסדרים אחרים שהובאו לפני בהמ"ש באותו נושא (לדוגמא ת"צ 19283-12-10 יצחק חשן נ' קבוצת עזריאלי, שם הוסכם בין הצדדים על תרומה בסך של 1,550,000 ₪). הצדדים לא הציגו כל נתון לגבי היקף ההפרה בעבר על בסיסו ניתן להעריך את סבירות שיעור הפיצוי.
27.בהעדר נתונים אלה, טענה ב"כ היועמ"ש, אין ביכולתה ליתן עמדתה באשר להסדר הפשרה ובהמ"ש התבקש לאפשר לב"כ היועמ"ש להגיש עמדה מפורטת לאחר שהפרטים יועברו לעיונה.
ביום 19.06.14 ניתנה החלטה על ידי לפיה לצורך הבדיקות שביקשה לערוך ב"כ היועמ"ש ניתנה כבר אורכה כמבוקש, וזאת בנוסף לזמן המקורי שניתן למתן תגובה. לפנים משורת הדין נתתי אורכה נוספת עד ליום 03.07.14.
ביום 02.07.14 הוגשה בקשה נוספת מטעם ב"כ היועמ"ש, לפיה חזרה ב"כ היועמ"ש על עמדתה, כי ככל שהסדר הפשרה יוותר במתכונתו הנוכחית, לעמדת ב"כ היועמ"ש קיים קושי באישורו.
בהחלטתי מיום 03.07.14 קבעתי, כי על מנת לקדם ולסיים את ההליכים בתיק נקבע דיון ליום 13.07.14 בו כל צד יטען בעל-פה ולאחר מכן יינתן פסק הדין.
ביום 13.07.14 התקיים דיון בנוכחות ב"כ היועמ"ש, ב"כ הנתבעים וב"כ התובעים.
28.דיון:
בהתאם לפסיקה הדנה בתובענות ייצוגיות, שומה על בית המשפט לדקדק בהסכמים שמונחים בפניו עובר לאישורם, ולבחון בתשומת לב אם הוגנים, ראויים וסבירים הם. זאת, משום שבשונה מתובענה אזרחית רגילה, הסדר הפשרה בתובענה ייצוגית מהווה מעשה בית דין לא רק בעניינם של התובע והנתבע שבאו לפתחו של בית המשפט, אלא גם בעניינם של חברי הקבוצה המיוצגת – אף על פי שאלה אינם נוטלים חלק בניסוחו של הסדר הפשרה, ולמעשה הם אינם צד לו (תא 1426/06 א' פ' ואח' נגד שטראוס-עלית אחזקות בע"מ ואח' (מחוזי- תל אביב) [פורסם בנבו] (ניתן ביום 04/08/08 מפי כב' השופטת ענת ברון) (להלן: "פסק דין שטראוס-עלית").
29.סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות קובע הסדר ייחודי לאופן הגשתה של בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית:
"(א) לא ייעשה הסכם ליישוב הסכסוך שבענינו הוגשה בקשה לאישור או שבענינו אושרה תובענה ייצוגית (בחוק זה - הסדר פשרה), אלא באישור בית המשפט.
(ב) בקשה לאישור הסדר פשרה תוגש לבית המשפט בצירוף תצהירים מטעם באי כוח הצדדים, אשר בהם יגלו, בגילוי נאות, את כל הפרטים המהותיים הנוגעים להסדר הפשרה.
(ג) הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה ולא מצא בית המשפט טעם לדחות אותה על הסף, יורה על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לפי הוראות סעיף 25, וכן על משלוח ההודעה כאמור, בצירוף העתק מהבקשה, מההסדר ומהתובענה, ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט, ולכל גוף או בעל תפקיד אחר שיקבע השר, ורשאי בית המשפט להורות על משלוח כאמור גם לאדם אחר כפי שיורה; הודעה לפי סעיף קטן זה תכלול את פרטי ההסדר שלגביו הוגשה הבקשה ויצוין בה האמור בסעיפים קטנים (ד) ו-(ו).
(ד) אדם הנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה, רשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לענין שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית, ארגון, שאישר השר לענין זה, הפועל לקידום מטרה ציבורית כאמור, וכן היועץ המשפטי לממשלה, רשאים להגיש לבית המשפט, בכתב, בתוך 45 ימים מיום פרסום ההודעה כאמור בסעיף קטן (ג) או בתוך מועד מאוחר יותר שיקבע בית המשפט, התנגדות מנומקת להסדר הפשרה וכן להמלצה המוסכמת בענין גמול ושכר טרחה שהוגשה לפי סעיף קטן (ז)(2).
(ה) הוגשה התנגדות כאמור בסעיף קטן (ד), רשאים המבקש או התובע המייצג, לפי הענין, והנתבע להגיש, בתוך המועד שיקבע בית המשפט, תגובה להתנגדות.
(ו) חבר קבוצה אשר אינו מעוניין כי יחול עליו הסדר הפשרה, רשאי לבקש מבית המשפט, בתוך המועד שנקבע להגשת התנגדויות לפי סעיף קטן (ד), להתיר לו לצאת מן הקבוצה שעליה יחול ההסדר.
(ז) הסדר פשרה לא יכלול -
(1) עילות תביעה, בעלי דין או חברי קבוצה, אשר לא נכללו בבקשה לאישור או בהחלטה על אישור התובענה הייצוגית; ואולם אין בכך כדי לגרוע מזכותו של בעל דין לבקש מבית המשפט רשות לתקן את הבקשה לאישור או את התובענה הייצוגית, לפי כל דין;
(2) הוראה בדבר תשלום גמול למבקש או לתובע המייצג, או שכר טרחה לבא כוח מייצג, ואולם הצדדים רשאים להגיש לבית המשפט המלצה מוסכמת לענין תשלום גמול ושכר טרחה כאמור, לרבות שיעורו ותנאיו; הוגשה המלצה מוסכמת כאמור, ייכללו פרטיה בהודעה כאמור בסעיף קטן (ג)".
30.תהליך אישורו של הסדר פשרה בתובענה ייצוגית מוסדר בסעיפים 19(א) ו- 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, וזה לשונם:
"(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין.
(ב) (1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר.
(2) לא ימונה כבודק אדם שעליו המליץ אחד הצדדים או שהגיש התנגדות להסדר הפשרה לפי סעיף 15(ד) או שיעץ עצה או חיווה את דעתו לאחד הצדדים בקשר לסכסוך שבענינו הוגשה הבקשה לאישור או אושרה התובענה הייצוגית.
(3) מונה בודק, יעביר לו בית המשפט העתק מהבקשה לאישור הסדר הפשרה על נספחיה וכן מההתנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד); לשם מתן חוות דעת לפי סעיף קטן זה, רשאי כל צד להגיש לבודק כל חומר בקשר להסדר הפשרה והבודק רשאי לזמן את הצדדים כדי לשמוע את עמדתם בענין זה וכן להציע שינויים בהסדר הפשרה, הכל כפי שימצא לנכון.
(4) בחוות דעתו יתייחס הבודק ליתרונות ולחסרונות של הסדר הפשרה מבחינת כלל חברי הקבוצה, בשים לב למכלול הנסיבות, ולכל ענין אחר כפי שיורה בית המשפט.
(5) הבודק ימציא לבית המשפט את חוות דעתו בתוך 60 ימים מהיום שבו הועבר אליו העתק הבקשה לאישור הסדר הפשרה ובית המשפט ימציא העתק מחוות הדעת לצדדים; הצדדים רשאים להגיש לבית המשפט תגובה בכתב לחוות הדעת בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא להם העתק ממנה".
31.יפים לענייננו הדברים שנאמרו בת.א. (מחוזי- ת"א) 1697/06 דן גלניק נ' הראל בע"מ- חברה לביטוח (ניתן ביום 08.11.07) מפי כב' השופטת רונן, לעניין אישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית:
"ככלל, כאשר בית המשפט מתבקש לאשר הסכם פשרה בין צדדים, שיקול הדעת אותו הוא מפעיל הוא קטן ביותר, והדברים יפים ביתר שאת כאשר מדובר בצדדים המיוצגים על ידי עורכי דין. בית המשפט מניח כי הצדדים שקלו את הסיכונים והסיכויים שלהם, ואת יתר האינטרסים הרלוונטיים הקשורים בניהול התביעה או בהסכם פשרה – וכי הגיעו לאחר משא ומתן ביניהם להסכמה שאותה יש לאכוף. לכן, ככלל, כאשר מוגש הסכם פשרה לאישור בית המשפט, בית המשפט מאשר אותו ללא בחינה מדוקדקת של תנאיו ותוכנו.
שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בהסכם פשרה במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית. במקרה כזה, בית המשפט צריך לבחון את הסכם הפשרה, על מנת לוודא כי מדובר בפשרה ראויה הוגנת וסבירה. הטעם לכך הוא משום שבמסגרת תביעה ייצוגית, קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין התובע הייצוגי ובא כוחו, לבין יתר חברי הקבוצה בשמה מבוקש להגיש את התביעה ייצוגית. קיים חשש כי התובע הייצוגי יגיע להסכמה עם הנתבע – מכוחה הוא יקבל תגמול בדרך כזו או אחרת, ואז "יזנח" את עניינם של יתר חברי הקבוצה. מאחר שפסק הדין במסגרת הפשרה עשוי לחסום את יתר חברי הקבוצה כמעשה בית דין, ולהגביל אותם מהגשת תביעות נוספות בגין אותה עילה, בית המשפט צריך לוודא כי עניינם של חברי הקבוצה נבחן, וקבל התייחסות ראויה והוגנת במסגרת הפשרה.
תפקידו זה של בית המשפט הוא תפקיד חריג, שבית המשפט איננו רגיל בקיומו – בית המשפט (בשיטה האדוורסרית הנהוגה בישראל), נוהג להכריע בין טענות של שני צדדים הניצבים בפניו. ואולם, כאשר בית המשפט נדרש לאשר הסכם פשרה בתביעה ייצוגית, עליו להביא בחשבון אינטרס של "צד" שאיננו נמצא בפניו, ואיננו מעלה טענות מטעמו – כאשר "צד" זה כולל את יתר חברי הקבוצה אותה בקש התובע הייצוגי לייצג".
32.ההליך שנקבע בסעיפים 18 ו-19 לחוק הוא הליך מורכב. בראשיתו, על בית המשפט להחליט האם הוא מוצא לנכון לדחות על הסף את הבקשה לאישור הסדר הפשרה (ר' ס' 18ג'). אם בית המשפט איננו מחליט לדחות את ההסדר על הסף, הוא מעביר אותו לחברי הקבוצה ולגורמים נוספים, שזכאים להתנגד לו.
סעיף 19 קובע את הפרוצדורה לאישור הסדר הפשרה לאחר מכן, כאשר ככלל על בית המשפט למנות בודק (ר' ס' 19ב'). כן נקבעו בסעיף 19 העניינים שעל בית המשפט לשקול אותם בבואו להחליט האם לאשר הסדר פשרה או שלא לאשרו (ר' ס' 19א' ו-19ג').
אחד הכלים העיקריים שהחוק נותן בידי ביהמ"ש בבואו לבחון אם הסדר פשרה בתובענה ייצוגית הינו הוגן, ראוי וסביר בנסיבות המקרה, הוא מינויו של בודק בעל מומחיות בתחום בו עוסקת התובענה וקבלת חוות דעתו בנושא. סעיף 19(ב)(1) לחוק קובע, כי ביהמ"ש לא יאשר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית מבלי שקיבל חוות דעת בעניין מאת בודק שמינה, אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו".
אקדים ואציין, כי שוכנעתי שהמקרה שבפניי הוא אחד מהמקרים בהם אין מקום להורות על מינויו של בודק לצורך אישור הסדר פשרה.
33.מינוי בודק:
בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (ה"ח ממשלה 234 מיום 26/01/06 בעמ' 269) נאמר ביחס לסעיפים 18 ו- 19 לחוק:
"מטרת סעיף זה (18- ח.ק.) וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים צדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה."
מינוי הבודק מטרתו לסייע לביהמ"ש לבחון את הסדר הפשרה ולהבטיח כי הוא ממלא אחר המטרות הקבועות בחוק. דהיינו שההסדר הינו סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.
34.במקרה דנן סבורני, כאמור לעיל, כי לא נדרש מינוי בודק וזאת מהטעמים הבאים:
א. אין מדובר במחלוקות עובדתיות מורכבות הדורשות מומחיות מיוחדת;
ב. שיעור ההשבה אשר נקבע בהסדר הפשרה משקף את הסיכויים והסיכונים של כל אחד מהצדדים, כאשר עיקר הסעד בתובענה נעוץ בצו העשה, כלומר הצבת השילוט המתאים בחניון, אשר בוצע זה מכבר ע"י המשיבות. בנסיבות אלו, שיקול דעתו של הבודק אינו עדיף על שיקול דעתו של בית המשפט. בחינת סבירותו של הסכם הפשרה והיותו הוגן ומאוזן הינה עניין משפטי, הכרוך בבחינת הסיכונים והסיכויים של התביעה.
אשר על כן, ההידרשות למינוי בודק מומחה בנסיבות המקרה הייתה מביאה לסרבול הדיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה ולעלויות מיותרות לצדדים. משכך, סבורני, כי אין כל צורך במינוי בודק בהתאם לסעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות.
35.אישור הסכם פשרה:
סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע כך:
"(ג) (1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:
(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;
(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;
(ג) עיקרי הסדר הפשרה.
(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:
(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;
(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;
(ג) השלב שבו נמצא ההליך;
(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);
(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;
(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר".
36.בהתאם לסעיף 19(ג) לעיל, הקבוצה המוגדרת עליה חל הסכם הפשרה היא "כלל הזכאים לתו נכה, אשר השתמשו בשירותי החניה של החניון תמורת תשלום דמי חנייה למשיבות ו/או מי מהן ו/או מי מטעמן, מיום כניסתו לתוקף של חוק חניה לנכים (היינו החל מיום 7.10.2005) ועד למועד אישור הסכם הפשרה, ולמעט מי מחברי הקבוצה שמסר הודעת פרישה" (להלן: "חברי הקבוצה המוגדרת").
37.עילות התובענה נגד המשיבות הן: עילת הפרת חובה חקוקה, כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), וכן התעשרות שלא כדין כהגדרתה בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979.
התובענה מעוררת שאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות לחברי הקבוצה המוגדרת שחנו בחניון תמורת תשלום דמי חנייה במהלך התקופה שמיום 07.10.05 ועד מועד אישור הסכם הפשרה.
הסדר הפשרה הושג בין הצדדים לפני שבהמ"ש נדרש לדון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. כבר בדיון הראשון הסתמנה מגמה להגיע לפשרה ומנופים פיננסיים התחייבה להציב שילוט בחניה המורה על שימוש בחניון ללא תשלום לאנשים נכים.
לא הוגשה כל התנגדות להסדר זה לאחר פרסום ההודעה (בהתאם לסעיף 18(ד) ו- (ה) לחוק) וכן לא הוגשה כל בקשה ליציאה מהקבוצה (לפי סעיף 18(ו) לחוק).
בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
38.יפים לענייננו הדברים הבאים שנאמרו מפי כב' השופטת ברון בפסק הדין שטראוס-עלית:
"מן המפורסמות הוא שמוסד התובענה הייצוגית משרת אינטרס ציבורי ראשון במעלה של אכיפת החוק, ובהקשר הצרכני גם משמש להגנה על "האזרח הקטן" מפני ניצול לרעה של כוחם הכלכלי והארגוני של תאגידים גדולים. ואולם בצדו השני של המטבע, מוסד זה טומן בחובו חשש מפני פגיעה בחברי הקבוצה, בנתבעים ובציבור כולו – בעיקר כתוצאה מהגשת תביעות סרק, או הפעלת לחץ לפשרה גם כשאינה ראויה [לדיון בנושא יתרונותיה וחסרונותיה של התובענה הייצוגית ראו: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312, 324-325 (1997); ס' דויטש, דיני הגנת הצרכן כרך א 411-412 (2001); ע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים, פ"ד נו(2) 787, 801 (2002)]".
39.בנסיבות המקרה דנן שוכנעתי, כי הבקשה לאישור הסכם הפשרה הוגשה בתום לב הן ע"י התובע המייצג- כוונתי היא למבקש ז"ל, אשר הגיש את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית לבית המשפט, והן ע"י התובע הייצוגי אשר נכנס לנעלי המבקש ז"ל, לאחר פטירתו, וזאת מתוך שאיפה כנה להגן הן על חברי הקבוצה המוגדרת לעיל והן על ציבור הנהגים הנכים בכללותו הנכנס בשערי החניון.
נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי הסדר הפשרה המוצע על ידי הצדדים הוא הוגן, ראוי וסביר.
40.גמול למבקש ותשלום שכ"ט לבא כוחו- דיון והכרעה:
כפי שצוין לעיל, סעיף 6 להסכם הפשרה מסדיר את נושא הפיצוי, הגמול ושכר הטרחה. בסעיף 6.1.1 מבקשים הצדדים כי בית המשפט יפסוק בעניין הגמול לתובע המייצג, שכר טרחת באי-כוחו וסכום הפיצוי לטובת הציבור בסכום כולל שינוע בין 10,000 ₪ לבין 70,000 ₪.
בסעיף 6.1.3 הוסכם בין הצדדים, כי באם בית המשפט יקבע כי על המשיבות להוסיף פיצוי לחברי הקבוצה המוגדרת, בנוסף להסדרת החניה והצבת השילוט בחניון בהתאם לסעיף 5 להסכם הפשרה, והואיל ואיתור חברי הקבוצה המוגדרת כרוך בקשיים, הסכימו הצדדים, כי חלף פיצוי פרטני לחברי הקבוצה, יעבירו המשיבות בתוך 7 ימים מהמועד בו אישור בית המשפט את הסכם הפשרה הפך לחלוט, תרומה למכון לנפרולוגיה וליתר לחץ דם בבית החולים שיבא, תל השומר.
41.בת"צ 38109-01-10 יעקב פלד נ' עיריית הוד השרון (מחוזי- תל-אביב-יפו), (ניתן ביום 23/06/2013) כב' השופטת מרים סוקולוב מתייחסת לצורך לעודד אנשים בציבור להגיש תובענות ייצוגיות מוצדקות, ואלו הם דבריה:
"כפועל יוצא מחשיבותן הרבה של תובענות ייצוגיות, והאינטרס הציבורי העומד בבסיסן, יש לעודד אנשים מקרב הציבור להגיש תובענות ייצוגיות מוצדקות, שכן הם עושים בכך שירות חשוב לציבור בכללותו.
"אנשים אלו נוטלים סיכון לא קטן בהגשת התובענה, ומשקיעים בכך מאמץ וכסף בשיעור ניכר. כך גם יש להביא בחשבון את העובדה שב"כ התובע הייצוגי, כמו גם התובע הייצוגי עצמו, נוטלים על עצמם את הסיכון של עבודה ללא שכר, שהרי רוב התובענות הייצוגיות נדחות (ראה: ס. דויטש, "עשור לתובענה הייצוגית הצרכנית – סיכום ביניים ומבט לעתיד", שערי משפט ד(1) התשס"ה 9, בעמ' 36; מ. טלגם, "התובענה הייצוגית - שיקולים בקביעת שכר וגמול", שערי משפט ד(1) התשס"ה, 227,בעמ' 228, 235-236; ס. גולדשטיין, "תביעת ייצוג קבוצתית – מה ועל שוםמה?", משפטים ט' (התשל"ט), 416). כמו כן נושא התובע היצוגי בסיכון תשלום הוצאות משפט בסכום נכבד, לו היתה נדחית התביעה." [תא(ת"א) 1953/04 שכטר אליעזר נ' כרמל אגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, מיום 15.07.07).
42.ובהמשך:
"מכאן שיש לתמרץ ולתגמל אנשים אלו, באמצעות פסיקת פיצוי משמעותי שיהא מעבר להחזר הוצאותיהם, שכן אחרת איש לא ייטול על עצמו את המטלה הקשה והמסוכנת לנהל תובענה ייצוגית כנגד גוף ציבורי גדול (ראה: ע"א8430/99 אנליסט נ' ערד, פ"ד נו(2) 247).
בפסק דין אנליסט הנ"ל נקבעו אמות המידה הכלליות לקביעת שיעור הפיצוי המגיע לתובע ייצוגי, כמו גם שכר-הטרחה שיש לפסוק לעורכי-דינו, וזאת לאור תכליתה של התובענה הייצוגית להגן על אינטרס היחיד, אשר איננו טורח להגיש תביעה בגין נזק קטן שנגרם לו, ולקדם על ידי כך את האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק. מטרת הגמול שנפסק לתובע הייצוגי היא לפצותו על הנטל שלקח על עצמו בשם הקבוצה כולה, והסיכון שנטל על עצמו שמא תביעתו תידחה. לאור חשיבותה של התביעה הייצוגית, מהווה הפיצוי המיוחד מעין "פרס" לתובע, מעל ומעבר לנזק שנגרם לו בפועל, והגמול ניתן על כך שנטל על עצמו תפקיד בעל חשיבות חברתית (סעיפים 13-14 לפסק הדין).
43.באשר לשיעור הפיצוי שיש לפסוק לתובע הייצוגי, נקבע כדלקמן:
"מהו השיעור הראוי שיש לפסוק כפיצוי מיוחד, לתובע הייצוגי? התשובה לשאלה זו קשורה בתכליות הכלליות והספציפיות עליהן עמדנו. בראש ובראשונה, הפיצוי המיוחד צריך להיפסק באותם המקרים בהם אכן נשא התובע הייצוגי בטרחה מיוחדת או בסיכון, או שאלמלא פיצוי מיוחד זה, לא היתה מוגשת התביעה מלכתחילה, בשל הנזק הספציפי הקטן שנגרם לכל ניזוק. שנית, וכנגזרת מכך, על הפיצוי המיוחד לשקף את עוצמת הסיכון בו נשא ואת הטרחה שנטל על עצמו התובע הייצוגי. "הפיצוי צריך להתחשב בזמן, בטרחה, בשיעור ההוצאות שנשא בהן התובע ובאיכות התרומה של פעולתו לטובת הקבוצה" (ראו: לויט,"תביעה ייצוגית לפי חוק ניירות ערך", הפרקליט מב (תשנ"ו) 465,481). שלישית, שיעור הפיצוי המיוחד צריך לשקף את ההכרה בחשיבותה של התובענה הייצוגית, הן לשם הגנה על אינטרס הפרט והן במסגרת אינטרס הכלל. אכן, הפיצוי המיוחד לא בא רק על מנת לפצות את התובע הייצוגי על הטרחה שבהגשת התובענה ובהוכחתה, אלא גם לספק תמריץ לתובע הייצוגי להגשים את זכות היחיד ואת אינטרס הכלל...בה בעת, אל לו –לפיצוי מיוחד זה – לעודד תובענות סרק או תובענות בשיעורים מנופחים, כמו גם איומים חסרי יסוד על נתבעים, שהם הסיכונים הטמונים ממילא בתובענות ייצוגיות. על הפיצוי המיוחד לתמרץ תביעות אמת, ולא הליכי נפל ...רביעית, באותם המקרים בהם הפיצוי המיוחד מנוכה מן הפיצוי לשאר חברי הקבוצה, יש לוודא ששיעור הפיצוי המיוחד אינו גבוה באופן שעלול לכרסם בפיצוי לשאר חברי הקבוצה כך שמטרת התובענה הייצוגית תסוכל. אכן, יש חשיבות לעידוד תובעים ייצוגיים מטעמים של אינטרס הכלל והשמירה על הוראת החוק שבגדרה מצויה התובענה הייצוגית. בה בעת, אין לקפח את חברי הקבוצה (אינטרס הפרט) בגין השמירה על אינטרס הכלל. יש לוודא, על כן, כי האינטרס של שאר חברי הקבוצה בקבלת פיצוי הולם בגין חלקם היחסי, לא יפגע יתר על המידה. המדובר, על כן, בשמירה על יחס סביר בין הפיצוי שיפסק לתובע הייצוגי ובין התועלת של שאר חברי הקבוצה (לויט, הנ"ל, שם). חמישית, יש לבחון את שיעור הפיצוי ביחס לחלקו של התובע הייצוגי. אכן, ככל שחלקו של התובע הייצוגי בסך הסכום שנפסק קטן יותר, נראה ראוי הוא כי יזכה לפיצוי מיוחד בשיעור המשקף את הצורך בתמריץ התובע הייצוגי על הנטל והסיכון שלקח על עצמו, ויהווה תמריץ לתובעים ייצוגיים לאכוף את הדין על הנתבעים, הגם שהנזק שנגרם להם עצמם, אינו גדול דיו. מאידך, ככל שחלקו של התובע הייצוגי בסך הפיצוי הוא משמעותי יותר, אם באופן יחסי ואם באופן מוחלט, יקטן הצורך בפסיקת פיצוי מיוחד, שכן די יהא בתמריץ הקיים ממילא לתובע הייצוגי, לעמוד על נזקיו (השוו:ת.א.417/94 (מחוזי ת"א) דיצר נ' טיבון ויל אחזקות בע"מ(לא פורסם))".
44.ובהמשך - לעניין שכר הטרחה שיש לפסוק לעורכי דינו של התובע הייצוגי:
"אשר לשכר הטרחה אותו יש לפסוק לעורכי דינו של התובע הייצוגי, נקבע בפסק-הדין הנ"ל כי המטרה היא "לפצות את עורך הדין על ההוצאות שנגרמו לו בהליך ההליך, עבור הקבוצה כולה או בשמה", וכי אותם טעמים העומדים ביסוד הצורך לעודד תובעים ייצוגיים ותובענות ייצוגיות – מצדיקים פסיקת שכר טרחה בסכום שיישקף את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין בפועל. עם זאת, אין לפסוק שכר טרחה בשיעור שיהווה תמריץ להגשת הליכי סרק, או שיגרום לנטל מוגזם על כתפי הקבוצה המממנת את שכר הטרחה (סעיף 20 שם)".
45.בחוק תובענות ייצוגיות נקבעו אמות המידה לפסיקת גמול לתובע המייצג, וכן שכר-טרחה לבא-כוחו, כדלקמן:
"גמול לתובע מייצג
22. (א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.
(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;
(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.
(ג)...".
"שכר טרחה של בא כוח מייצג
23. (א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.
(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1)התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(2)מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;
(3)מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.
(ג)... ".
46.בהודעה מיום 02.02.14, טען ב"כ המבקש, כי בהתאם לסעיף 5.1 להסכם הפשרה, התחייבו המשיבות כי החל מיום החתימה על ההסכם, קרי 14.07.13, יוצבו שלטים בכניסה לחניון וביציאה ממנו וכן על גבי מכונות התשלום האוטומטיות. לטענתו, פרסום שכזה טרם נעשה, נכון לחודש דצמבר 2013. כמו כן, פרסום המודעה לציבור בעיתונות נעשה אף הוא באיחור, אך מטעמים קולגיאליים נענה ב"כ המבקש לבקשת המשיבות לדחות את מועד הפרסום.
בסעיף 5 להודעה מבקש ב"כ המבקש, כי בית המשפט יתחשב בהתנהלותן של המשיבות בבואו לקבוע את שיעורי הגמול, שכ"ט והפיצוי לטובת חברי הקבוצה, בהתאם להוראות הסכם הפשרה.
הודעה זו זכתה לאחר מכן לשרשרת של תגובות, כמובהר להלן:
ביום 05.02.14 קבעתי את התיק לתזכורת פנימית ליום 01.03.14, וכי המשיבות זכאיות להגיש תגובתן להודעה תוך 14 יום.
47.ביום 19.02.14 הוגשה תגובת המשיבות להודעה. המשיבות הביעו את צערן על פטירת המבקש, ז"ל. לגופו של עניין, התרעמו המשיבות כי ב"כ המבקש מנסה להגדיל את שיעורי הגמול, שכ"ט והפיצוי בחוסר תום-לב. עוד לטענתן, הן אפשרו חניה חינם לנכים בחניון עוד בטרם הגשת כתב תביעה זה.
לגופו של עניין טענו המשיבות, כי הן ביצעו את הפרסומים על חשבונן, אך בשל תקלה מנהלתית שאינה קשורה בהן אלא במפרסם, אכן חל עיכוב קל בפרסום שנעשה ביום 12.01.14. בנוסף, בכל הקשור לשילוט לפיו נכים זכאים לחניה חינם, הרי שילוט כאמור היה מותקן בחדר הבקרה עוד טרם הוגשה התביעה (סע' 8.1, 8.2 לתגובת המשיבות להודעה).
כמו כן, הוצבו שלטים הן בחניון בכניסה וביציאה והן על מכונות התשלום האוטומטיות לפיהם החניה לבעלי תג נכה הינה ללא תשלום וכן צורפו תמונות (סע' 8.3 לתגובה והתמונות נספח א' לתגובה).
48.בו ביום (19.02.14) הוגשה "תגובה לתגובת המשיבות להודעה מטעם המבקש". ב"כ המבקש התרעם על התגובה שהוגשה מטעם המשיבות וביקש מבית המשפט להורות על מחיקת סעיפים 3 ו-7 מתגובתן בהיותם "מבישים", כהוראת סע' 91(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" או "תקסד"א").
לגופו של עניין, טען, כי המשיבות לא פירטו מתי הוצבו השלטים שצילומים מהם צורפו לתגובה ואשר הן התחייבו לתלות אותם עוד ביום 14.07.13, בהתאם לסע' 5.1.3 להסכם הפשרה. הוא הוסיף, כי לאור תלונה שהגיעה לאוזניו, הוא עצמו הלך ובדק את החניון, בדיקה שהעלתה כי שלטים בכניסה לחניון, ביציאה ממנו ועל מכונות התשלום כלל לא הוצבו במועד זה כפי שהתחייבו המשיבות בהסכם הפשרה ובפני בית המשפט, אלא הוצב שלט קטן אחד על עמוד בתוך שטח החניון עצמו.
פרסום שכזה, הוא טוען, אינו מניח את הדעת. בנוסף, השלטים שנתלו על מכונות התשלום נעשו לאחר הודעתו של ב"כ המבקש וככל הנראה, לטענתו, לצרכי התגובה.
עוד הוא מוסיף, כי יש אף לפסוק לחובת המשיבות הוצאות לדוגמא ע"מ להוקיע מן השורש התנהגות שכזו.
50.ביום 20.02.14 הוגשה תגובת המשיבות לתגובה מטעם המבקש, למרות שכזו לא נדרשה. בהתאם לתגובה זו, טוענות המשיבות, כי לעניין פטירת המבקש, ז"ל, הן הביעו את צערן העמוק ולא היה כל רצון או ניסיון לעלבון אישי. יחד עם זאת ולגופו של עניין, השלטים בכניסה וביציאה מהחניון הותקנו, לטענתן, ימים ספורים לאחר הדיון האחרון בתיק. המשיבות טוענות, כי מילאו את הסכם הפשרה במלואו.
לסיום, טענו, כי תביעה זו עוד טרם קביעת בית המשפט את שיעור הגמול גרמה להן הוצאות למכביר, פגיעה בשמם הטוב ועצירה לאלתר של תזרימים שוטפים שניתנו להן עד כה מהבנק לצורך ניהול עסקיהם. עניין שגרם להן נזק רב.
51.ביום 23.02.14 קבעתי את התיק לתזכורת פנימית ל- 01.03.14 לבדיקת התנגדויות. לא הוגשה כל התנגדות.
בהחלטה מיום 19.03.14 קבעתי, כי לאור פטירת המבקש, ז"ל, יודיע ב"כ המבקש אם מונה מנהל עיזבון לעיזבונו של המבקש, ז"ל, ע"מ שיוכל להיכנס בנעליו לצורך סיום ההליכים בתובענה דנא.
52.לאחר עיון בבקשות ובתגובות שהוגשו לעניין פסיקת הגמול לתובע הייצוגי, שכר הטרחה לבא כוחו והפיצוי לחברי הקבוצה המוגדרת, ולאחר עיון מעמיק בהסדר הפשרה וכלל הראיות שהוגשו ולאור הדיונים שהתקיימו בפניי, אני קובעת, כי יש לדבוק בהסכם הפשרה.
53.השתכנעתי, כי המשיבות אכן פעלו לטובת חברי הקבוצה המוגדרת עת שיישמו את מה שהוסכם עליו במסגרת הדיון בבית המשפט ובמסגרת הסכם הפשרה. לעניין האיחור בהצבת השילוט בחניון (כטענת המבקש), אני קובעת, כי ניתן יהיה לפצות על כך במסגרת תרומה שתינתן ע"י המשיבות לגוף הנתרם, כאמור בסעיף 6.1.3 להסכם הפשרה, ובכך השגנו שניים: האחד, לא נסטה מהסכם הפשרה שהושג בין הצדדים; השני, פיצוי על הצבת השילוט בחניון באיחור ע"י המשיבות, יינתן בדרך שאף היא מוסדרת בהסכם הפשרה בהתאם לסעיף 6.1.3 ומתן תרומה במסגרתו.
התרשמתי כבר בדיון הראשון, כי הנתבעות מכירות בחשיבות הבקשה ומעוניינות לפעול להשגת המטרה של מתן פטור מתשלום לכל חברי אותה הקבוצה וליידע אותם על כך בצורה ברורה. כבר בשלב הראשוני של ההליכים נקבעו ההסדרים המהווים את הסדר הפשרה, ולמעשה ללא צורך בניהול הליכים נוספים. הלכה למעשה ההסדר בוצע עוד לפני שאושר, ככל שהוא מתייחס לפן המעשי של קביעת הסדרי החניה והשילוט בגינם. התנהלות זו ראויה לקבלת ביטוי כספי בקביעת הגמול ושכ"ט עו"ד ואני מקבלת את הסכמת הצדדים בנדון. למרות האמור לעיל ולאור העיכוב שחל בהצבת השלטים, הפיצוי שייקבע יהיה על הרף הגבוה בתוך המתחם שהוסכם על הצדדים.
54.אתייחס בקצרה לטיעוני ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ולבטיה בהתייחס להסכם הפשרה (להלן: "היועץ"):
עצם ההסדר מקובל על היועץ, אך לטענתו ההסדר אינו ברור בהתייחס לסעיף הקובע כי המשיבות רשאיות לקבוע מפעם לפעם נהלים על מנת להבטיח שמדובר באדם הזכאי לחניה חינם על פי הסכם הפשרה (סעיף 5.1.2 להסכם הפשרה). בדיון שהתקיים בנוכחות נציגת היועץ חזרו הצדדים והבהירו כי ההסדר כפוף להוראות החוק, כולל הנוהלים המוזכרים בסעיף 5.1 להסכם. התרשמתי כי הסברי ב"כ הצדדים הניחו את דעתה של ב"כ היועץ, ומכל מקום הם הניחו את דעתי שכן כפי שציינתי התרשמתי כי הנתבעות מרגישות מחויבות להשגת מטרת ההסדר ולדאגה לרווחת חברי הקבוצה. מכל מקום ההסדר כפוף להוראות החוק וכך גם הנהלים המוזכרים בסעיף 5.1 להסכם הפשרה.
55.לעניין סכום הפיצוי, טענה ב"כ היועץ, כי מדובר בסכום נמוך בהשוואה למקרים דומים ולא ברור על בסיס מה חושב. כמו כן לטענתה אין הוא מבוסס על הנוסחה המקובלת כפי שנעשה בתיקים אחרים.
לדוגמא, הביאה ב"כ היועץ את סכום הפיצוי בסך של מעל 1,500,000 ₪ שנקבע בת"צ 19283-12-10 יצחק חשן נ' קבוצת עזריאלי (להלן: "עניין עזריאלי"). קראתי בעיון את פסק הדין בעניין עזריאלי ואף את פסק הדין המוזכר בו בעניין ת"צ 28705-10-10 ד"ר אורלי שלמה נ' חברה לניהול של דיזיניגוף סנטר בע"מ של סגנית הנשיאה כב' השופטת פלפל, בו נקבע פיצוי, גמול ותרומות לציבור בסך של 240,000 ₪. מתיקים אלו למדתי שסכום הגמול לא נגזר על פי חישוב נוסחה מתמטית בצורה טכנית, אלא בהתחשב במכלול הנסיבות הכולל בין היתר את שלב השגת ההסדר, התמשכות הדיונים, הבקשות וההליכים. ככל ששלב השגת הסדר הפשרה ראשוני יותר וההסכמה חוסכת התדנויות והליכים נוספים רבים, סכום הפיצוי והגמול יהיה נמוך יותר.
בענייננו הסכמה עקרונית הושגה בשלב מקדמי ביותר והיא הייתה למעשה הסכמה בצועית למחוייבות עקרונית שכבר הייתה קיימת, ויש להביא זאת לידי ביטוי בקביעת הפיצוי והגמול. הסכמת הצדדים משקפת התחשבות זו ומצאתי שיש לכבד אותה. לעניין הגוף אליו מופנה הפיצוי, לא מצאתי להתערב בהסכמת הצדדים, שכן מדובר בגוף רפואי המשרת נכים, גם אם לא כאלו אשר נכותם נראית תמיד לעין. הבינותי את התלבטות ב"כ היועץ כפי שפורטו בכתב ובע"פ, אך מצאתי כי אין לשנות מהסכמת הצדדים, מה גם שלא הוגשה שום התנגדות ע"י מי מחברי הקבוצה לאחר ביצוע הפרסומים.
לסיכום, במכלול השקולים מצאתי שיש לקבל את הסכם הפשרה כפי שהוסכם על ידי הצדדים, אשר מביא לפתרון מלא של המצוקה שהביאה להגשת הבקשה מחד, ומאידך קובע גמול ופיצוי הנותנים ביטוי לסיום ההליכים בשלב הראשוני של ההליכים (יפה עשו הצדדים אשר הצליחו לגשר גם על המחלוקות שנתגלעו במהלך הדרך, ובסופו של דבר בוצע ההסדר מבחינה מעשית עוד לפני אישורו הסופי).
56.סוף דבר:
מהטעמים שפורטו לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה, ונותנת לו תוקף של פסק-דין.
בהתאם לסעיף 6.1.1 להסכם הפשרה, המשיבה "יאיר השחר", תישא בסכומים הבאים:
גמול לתובע המייצג בסך של 10,000 ₪ ;
שכר טרחה לבא-כוחו של התובע המייצג בסך של 10,000 ₪ ;
סכום הפיצוי לטובת הציבור בסך של 50,000 ₪.
הגמול לתובע המייצג ושכר הטרחה לבאי כוחו ישולמו תוך 7 ימים מהמועד בו אישור בית המשפט את הסכם הפשרה הפך חלוט. לשכר טרחתו של בא-כוח התובע המייצג יתווסף מע"מ כדין כנגד חשבונית מס (סעיף 6.1.2 להסכם הפשרה).
כמו כן, בהתאם לסעיף 6.1.3 להסכם הפשרה, יעבירו המשיבות בתוך 7 ימים מהמועד בו אישור בית המשפט את הסכם הפשרה הפך לחלוט, תרומה למכון לנפרולוגיה וליתר לחץ דם בבית חולים שיבא בתל השומר בסך של 50,000 ₪, ויפעלו בהתאם לאמור בסעיפים 6.1.3 ו- 6.1.4 להסכם הפשרה.
בהתחשב בכל השיקולים שפורטו לעיל, הסכומים הללו הינם סבירים והוגנים.
על הצדדים לפרסם מודעה כקבוע בסעיף 25(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בעיתונים היומיים "מעריב" ו-"ידיעות אחרונות", בהתאם לנוסח שיובא לאישורי בטרם פרסומו בתוך 14 יום.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, וכן למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס, כאמור, בסעיף 19(ה) לחוק תובענות ייצוגיות.
ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ד, 17 יולי 2014, בהעדר הצדדים.
