בר אור נ' לאומי קארד בע"מ

בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

רקע

1. בבקשה שהגיש המבקש לאישור תובענה ייצוגית, טען כי המשיבה פעלה שלא כדין וכנגד הוראת המפקחת על הבנקים, בכך שבשלהי 2011 הודיעה ללקוחותיה כי בתום שנת 2012 תימחקנה הנקודות שצברו לאורך השנים במסגרת תוכנית הטבות קיימת, וכי לא ניתן יהיה להשתמש בהן לאחר מכן. אכן, ביום 31.12.2012 מחקה המשיבה את כל הנקודות אשר נצברו אצל לקוחותיה, לטענת המבקש בצורה שרירותית ורטרואטיקבית, בניגוד לתקנון השימוש של התוכנית, ועל כן תוך הפרת חוזה.

    

2. בתגובתה טענתה המשיבה כי הנקודות ניתנו במסגרת תוכנית הטבות כמהלך שיווקי; אינן קניינם של הלקוחות; זכותם של הלקוחות בהם אינה יכולה לעמוד לעולם ועד; וזכות שלא ניתן לבטלה מנוגדת לעקרונות יסוד בדיני החוזים. בסעיף 2 בתקנון תוכנית ההטבות נקבע כי תוקפה של תוכנית ההטבות הוא לשנה אחת, מה שמאפשר הפסקת התוכנית. המשיבה הבהירה כי נהגה להאריך את תקופת הפעילות מדי שנה מחדש, עד לשלב שבו החליטה לסיים את התוכנית. לטענת המשיבה אין לנקודות שווי כספי קבוע. כיוון שאין מדובר בתוכנית חסכון או בכסף השייך ללקוחות המשיבה, אין לה חובת נאמנות כלפי הלקוחות בענין הנקודות. ביטול התוכנית נעשה לטובת הלקוחות, מאחר שהתוכנית הפסיקה להיות אטרקטיבית. במקומה הוקמה תוכנית אחרת, משתלמת יותר ("תוכנית הפינוקים"). זאת ועוד, המערכת החוזית עם בתי העסק שהשתתפו במבצעי תוכנית הנקודות שוב לא היתה אפשרית.

   המשיבה נתנה התראה בת שנה ויותר לסיום התכנית, ופרסמה אותה בדפי פירוט החשבון, בעיתונות, בהודעות בדיוור נפרד ובאינטרנט. בדיון שנערך בוועדת הכלכלה של הכנסת (פרוטוקול מספר 655 מיום 14.11.2011) נרשמה תמיכה באופן הביטול, אשר ייתר את הצורך בהצעת חוק שעמדה בנושא. הואיל והתנהלות המשיבה היתה מקובלת גם על שאר חברות כרטיסי האשראי, לא היה צורך בחקיקה מיוחדת לענין זה. גם המפקחת על הבנקים תמכה במהלך.

   לבסוף טענה המבקשת כלפי התאמת התובענה להיות ייצוגית, בין השאר בשל שונות בין הלקוחות, שעלולה לגרום לצורך בבחינה של כל מקרה בנפרד.

    

3. המבקש השיב לפרשנות סעיף 2 בתקנון, כי יש לפרשו כך שאמנם צבירת הנקודות מוארכת בכל שנה מחדש, אך האפשרות לממש את הנקודות אינה מוגבלת בזמן. כך עולה מקריאת מכלול התקנון, מהעדפת הפרשנות המקיימת את החוזה, מבחינת ההיגיון המסחרי של החוזה, ומכלל הפרשנות נגד המנסח.

   המבקש הוסיף כי לנוכח הזכות החוזית ניתן לחשב את ערכן הכלכלי של הנקודות שנצברו לכל לקוח.

   כן הוסיף כי הזכות למחוק נקודות נקבעה בסעיף 20 בתקנון כהסדר שלילי למקרים המפורשים בו, כגון מניפולציה אסורה, ואינו חל על ענייננו.

   בתשובה לטענת המשיבה כי לא ניתן להפעיל את התכנית במקביל לתכנית החדשה הציע המבקש להעביר את הנקודות לתכנית אחרת של המשיבה, כגון "תוכנית מועדוני תעופה".