כץ נ' שופמיינד בע"מ

א.בפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), שעניינה אי-הצגת המחיר ליחידת מידה בצמוד למחיר המוצרים המוצגים למכירה באתר הקניות המקוון "וואלה שופס".

ב.בבקשת האישור נטען, כי המשיבה מפעילה אתר סחר מקוון בשם "וואלה שופס", תחת שם המִתחם wallashops.co.il, בו מוצגים מוצרים שונים למכירה, כשבהתאם לתקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח-2008 (להלן: "תקנות מחיר ליחידת מידה"), שנכנסו לתוקפן בתאריך 1.1.2009, על עוסק המציג, או מוכר טובין מסוימים לצרכן, להציג את מחירם ליחידת מידה, גם כאשר הטובין נמכרים באמצעות אתר קניות מקוון באינטרנט במסגרת "עסקת מכר מרחוק".

ג.נטען בבקשת האישור, כי בתאריך 9.12.2016 ביקשה המבקשת, גב' עינת כץ, לרכוש מזון לכלב בוגר ולקבלו במשלוח עד הבית. בנוסף נטען, כי בתאריך 14.12.2016 ביקשה המבקשת לרכוש בושם לגבר.

לטענת המבקשת, היא נוהגת להיעזר בסימון המחיר ליחידת מידה לצורך קבלת החלטות הנוגעות לקניות שהיא עורכת, ובעת שביקשה לרכוש את שני המוצרים הנ"ל בשני המועדים, היא ניסתה לאמוד מהו המוצר החסכוני והמשתלם ביותר מבין שלל מוצרים דומים, הנמכרים בגדלים ובמחירים שונים. אולם, אי-ציון המחיר ליחידת מידה, גרם למבקשת לחוסר נוחות ותִסכול, ובסופו של דבר היא בחרה במוצרים (מזון לכלב בוגר במחיר של 141 ₪ ובושם לגבר במחיר של 85 ₪) שהתבררו בדיעבד כלא משתלמים, וכלא כדאיים לרכישה.

טוענת המבקשת, כי לאחר ביצוע שתי רכישות אלה, היא בדקה וגילתה שהמשיבה מפֵרה את הוראות תקנות מחיר ליחידת מידה לגבי כלל המוצרים המוצגים למכירה באתר.

ד.לטענת המבקשת, נוכח אי-הצגת המחיר ליחידת מידה באתר "וואלה שופס", עומדות לה ולקבוצת התובעים עילות תביעה בגין:

1.הפרת תקנות מחיר ליחידת מידה.

2.הטעיה לפי סעיף 2 של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

3.הפרת חובת הגילוי בנוגע לעניין מהותי לצרכן לפי סעיף 4 של חוק הגנת הצרכן.

4.הפרת חובה חקוקה הנובעת מהפרת החוקים הנ"ל.

5.כל עילה אחרת העולה מן העובדות המפורטות בבקשת האישור.

ה.המבקשת מגדירה את קבוצת התובעים שהיא עותרת לייצג כך: "כלל לקוחות המשיבה, אשר רכשו מוצרים, באמצעות אתר ההזמנות המקוון של וואלה שופס בכתובת: http://wallashops.co.il, שלגביהם לא קוימה החובה להציג את המחיר ליחידת מידה בצמוד למחיר המוצרים, בהתאם לתקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח-2008 – וכתוצאה מכך נגרם להם נזק ממוני ו/או נזק בלתי ממוני, החל משבע שנים עובר למועד הגשת התובענה ועד למועד בו תאושר התובענה בפסק דינן חלוט".

ו.לטענת המבקשת, הנזק הממוני שלה מתבטא בעיקרו בהפרש שבין מחיר המוצר החסכוני ביותר שניתן היה לרכוש, לבין מחיר המוצר שרכשה בפועל.

לגבי המזון לכלב בוגר טוענת המבקשת, שנזקה האישי הוא 77.04 ₪, ולגבי הבושם לגבר הנזק האישי הוא 27.92 ₪, ובסך הכל הנזק ממוני האישי שנגרם לה, לטענתה, עומד על סך של 104.96 ₪.

עוד טוענת המבקשת, כי נגרם לה נזק שאיננו ממוני, המשתקף בתחושות שליליות שחוותה, לרבות עלבון, עגמת נפש, אי-נוחות, רגשות אכזבה, זעזוע, כעס ותִסכול, בזמן שהבינה כי המשיבה מנעה ממנה לקבל בזמן אמת מידע שהיה מסייע בידה להשוֹות בין מחירי מוצרים דומים, ולהחליט מהו המוצר הכדאי ביותר.

המבקשת מעריכה את נזקה הבלתי ממוני בסכום של 10 ₪.

כך, שסך נזקה האישי הכולל של המבקשת, לטענתה, הוא 114.96 ₪, המהווה כ-43% מעלות הקניה של המוצרים.

המבקשת מניחה שלחברי הקבוצה נגרם נזק בשיעור דומה (של כ-43% מעלות הקניה), והיא מעריכה את סך הפיצוי לכלל חברי הקבוצה בסכום של 8,578,000 ₪.

ז.הסעדים להם עותרת המבקשת במסגרת בקשת האישור הם:

1.מתן צו הצהרתי, לפיו המשיבה הפרה את הוראות הדין, ובפרט את הוראות תקנות מחיר ליחידת מידה.

2.צו עשה המורה למשיבה למלא אחר הוראות הדין ולתקן את הליקויים שנמצאו באתר "וואלה שופס".

3.השבה, ולוּ חלקית, על פי דיני החוזים, דיני הנזיקין, דיני הגנת הצרכן, ועשיית עושר ולא במשפט.

4.פיצוי כספי לחברי הקבוצה בסכום של 8,578,000 ₪ בגין הנזק הממוני והבלתי ממוני שנגרם למבקשת ולחברי הקבוצה שהיא עותרת לייצג.

ח.המשיבה הגישה תגובה מפורטת לבקשת האישור, ועיקרי טענותיה הם אלה:

1.החל משנת 2010 מציעה המשיבה באתר וואלה שופס בשמים, שמכירתם מהווה 0.32% ממחזור המכירות של האתר, והחל משנת 2014 מציעה המשיבה למכירה ציוד לבעלי חיים, לרבות מזון לבעלי חיים, כשכל מחלקת הציוד לבעלי חיים מהווה פחות מ-0.07% ממחזור המכירות של האתר.

2.נפחי הבשמים ומשקל מזון הכלבים פורסם בבהירות, ואיש לא הוטעה באשר אליהם, והתביעה מבוססת אך ורק על מעשה או מחדל בקיום חובה שבדין, דבר המהווה לא רק זוטי דברים, אלא גם מדובר בהליך טורדני וקנטרני.

3.נסיבות רכישת המוצרים אצל כל אחד מחברי הקבוצה הנטענת שונה, כך, למשל, לחלק מחברי הקבוצה שרכשו מזון לכלבים, יש כלבים אחרים, והם רוכשים להם מזון על בסיס התאמה לבעל החיים, לגודלו ולתקציבם. בנוסף, ייתכן וחלק מחברי הקבוצה רכשו מוצרים באמצעות האתר תוך ידיעה ברורה שהמחיר יקר יותר בהשוואה למתחרים, כיוון שהם מצאו שרכישה באמצעות האתר היא פתרון נוח וזמין המייתר את הצורך לצאת מן הבית לצורך רכישת המוצרים.

4.סיפורה של המבקשת דומה להפליא לסיפורה של גב' מעיין סולומון, שהגישה בקשת אישור עם סיפור זהה במסגרת ת"צ (מחוזי ת"א) 31280-04-16 סולומון נ' אניפט, ולסיפורו של מר גד קלנר שהגיש בקשת אישור עם סיפור זהה במסגרת ת"צ (מחוזי חיפה) 25742-07-15 קלנר נ' הרצל ביבי ניצת הדובדבן בע"מ (7.3.2017), ובכל המקרים מיוצגים המבקשים על ידי אותה באת כוח.

5.המבקשת לא מציגה את הדרך בה ניתן לאתר את חברי הקבוצה וכיצד ניתן לברר מהו הנזק הנטען שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה, וללא ספק מדובר בשאלות עובדתיות שונות מבחינה עובדתית, בין לקוח אחד למשנהו.

6.אופן ניסוח הבקשה והפגמים הרבים שנפלו בה, בעיקר נוכח היעדר תשתית עובדתית, מעלה את החשש כי הייצוג במקרה דנן אינו הולם, ומתעורר חשש כי ההליך מנוהל בחוסר תום לב.

בולטת בהיעדרה פניה מוקדמת למשיבה טרם פתיחת ההליך המשפטי, והלכה היא כי היעדר פניה מוקדמת וזריזות יוצאת דופן בהכנת התובענה, מהוֹות ראיה לחוסר תום ליבו של התובע הייצוגי.

7.המבקשת לא הצביעה על התקיימות שני התנאים להפרת חובה חקוקה, שכן תקנות מחיר ליחידת מידה אינן חלות על המשיבה, מה עוד שיחידות המידה מצוינות בכותרות המוצרים ובתיאורם, ומהוֹות גילוי מלא בהתאם לתכלית התקנות.

כמו כן, לא נגרם נזק כתוצאה מן ההפרה הנטענת, והמבקשת לא הצביעה על הקשר שבין ההפרה הנטענת לבין הנזק.

ניתן ללמוד שתקנות מחיר ליחידת מידה אינן חלות על המשיבה, מעיון בפרוטוקול וועדת הכלכלה של הכנסת מיום 10.6.2008, לפיו ניתנה לרשתות השיווק חצי שנה להיערכות, כך שהכוונה בתקנות ב"עסקת מכר מרחוק" היא רק לרשת שיווק המפעילה מערך מכירות באינטרנט. כמו כן, יושב ראש הוועדה הבהיר למשתתפי הישיבה, כי אין כוונה להחיל את התקנות על אתרי אינטרנט בכלל. כך גם בתקנות קידום התחרות בענף המזון (שקיפות מחירים), התשע"ה-2014, נקבע במפורש שהתקנות יחולו על אתר אינטרנט של קמעונאי גדול. לטענת המשיבה, במצב דברים זה אין לראותה כמי שהפרה את תקנות מחיר ליחידת מידה.

8.המשיבה לא הציגה מצג מטעה באתר, שכן היא פִרסמה את מחיר המוצר, משקלו או נפחו, מחירו, מועד ההספקה ופרטים נוספים המהווים גילוי מלא של פרטי העסקה. בהתאם לפסיקה, הטעיית הצרכן קיימת רק כאשר נוצר אצל הצרכן רושם מוטעה לגבי המציאות, אולם בענייננו, המבקשת לא הראתה כי הפרסום באתר המשיבה יצר אצלה רושם מוטעה כאמור, ולכל היותר המדובר בטעות בכדאיות העסקה.

9.הנזק הנטען על ידי המבקשת הוא תיאורטי ולא ממשי, וטענתה היחידה היא, שבמועד בו רכשה את המוצרים, הוצעו באתר מוצרים שונים במחירים שונים, שכן, לא ניתן, למשל, להשוֹות בין בושם יוקרתי לבושם פשוט, וכי שיעור הצרכנים הרוכש בושם לפי נפח הוא מזערי.

ט.המבקשת הגישה תשובה מפורטת לתגובת המשיבה, המתפרשת על פני 39 עמודים (ובנוסף נספחים), ועיקרי טענותיה במסגרת התשובה הם אלה:

1.הפסול בהתנהלותה של המשיבה מתעצם עקב כך שלא פעלה לתיקון אתר האינטרנט שלה, ולא ציינה מחירים ליחידת מידה כפי שמחייב הדין, והיא ממשיכה להפר את הדין.

2.בניגוד לטענת המשיבה, תקנות מחיר ליחידת מידה חלות על אתרי אינטרנט, וזאת נוכח לשונן של התקנות שהן יחולו "על הצעה של טובין, הצגתם או מכירתם בעסקת מכר מרחוק", ופירוש לשון התקנות בהתאם להיגיון הבריא, לתכלית החקיקה, ולפסיקת בית המשפט העליון. בלשון התקנות, בדברי ההסבר, ובפסיקה שפירשה אותן, לא הוזכרה הכוונה לפצל את החלת התקנות בין אתרי אינטרנט של רשתות שיווק לבין אתרי אינטרנט בכלל.

בית המשפט העליון קבע, שבעסקת מכר מרחוק הצרכנים נמצאים בעמדת נחיתות קשה, אף מן הרגיל, ועלולים לטעות בהערכת המוצר שנמכר להם, דבר שהוביל את המחוקק להטיל חובות גילוי רחבות על עוסק בעסקת מכר מרחוק, וברור שבמסגרת חובות גילוי אלה חלות תקנות מחיר ליחידת מידה.

גם מעיון בדברי וועדת הכלכלה אליהם הפנתה המשיבה עולה, כי בסופו של דבר, הוחלט להחיל את התקנות על מכירה בעסקת מכר מרחוק, והובהר שהכוונה ל"חנות באינטרנט" או ל"מכירה דרך האינטרנט".

3.מתגובת המשיבה עולה, כי פניה מוקדמת מצד המבקשת לא הייתה מועילה, שכן המשיבה סבורה שתקנות מחיר ליחידת מידה אינן חלות לגביה.

4.בקשת האישור כוללת את כלל המוצרים הנמכרים באתר "וואלה שופס" שתקנות מחיר ליחידת מידה חלות עליהם, וכך הוגדרה גם הקבוצה המיוצגת, והיא לא הוגבלה רק לרוכשי בשמים או רוכשי מזון לבעלי חיים.

5.אי-הצגת הנתונים הדרושים לחישוב היקף הנזק, והעובדה שהמשיבה נמנעה מלגבות את טענותיה באסמכתאות, על אף שאלה נמצאות בהישג ידה, יש לה משמעות משפטית כבדת משקל, ודינה כבעל דין שנמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידוֹ.

6.תקנות מחיר ליחידת מידה חלות על כל הבשמים הנמכרים באתר המשיבה, שכן מדברי וועדת הכלכלה עולה שהפטור למוצרים שמשקלם קטן מ-100 גרם, הוא רק במידה ולא קיימים מוצרים באריזות גדולות יותר, וכך נכתב בתקנה 6 של התקנות: "ובלבד שאינם מיוצרים במשקלים או בנפחים שונים".

7.המבקשת הוכיחה, כי בעת מעמד הקניה הופיעו באתר המשיבה מוצרים דומים או חליפיים למוצרים שרכשה, וזאת במחירים נמוכים יותר ליחידת מידה, ובכך ברי שנגרם לה נזק, מה עוד שביחס לנזק הממוני טענה המשיבה, בין היתר, כי לכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה, ובכך, כך לטענת המבקשת, הודתה המשיבה שנגרם למבקשת נזק ממוני. באשר לנזק שאיננו ממוני לא טענה המשיבה בתגובתה דבר.

8.באשר להטעיה לפי סעיף 2(א) של חוק הגנת הצרכן, הרי מטרת הסעיף להבטיח שהצרכן יקבל מידע מלא, ואין ספק שבאי-הצגת מחירי המוצרים ליחידת מידה באתר המשיבה, לא ניתן לצרכן מידע מלא, ואין די בכך שהוצגו באתר מחירי המוצרים והכמויות שלהם.

י.בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתאריך 18.5.2017, הודיע ב"כ המשיבה, שאתר המשיבה אכן נכנס להגדרת "מכר מרחוק". כמו כן, נעשה ניסיון לסיים את התיק בהסדר מוסכם, והצדדים ביקשו פרק זמן לניהול משא ומתן באשר להסדר מוסכם.

בישיבת קדם המשפט הנוספת, שהתקיימה בתאריך 10.7.2017, עלה, כי הצדדים לא הגיעו להסכמות, ולפיכך קבעתי מועד לשמיעת חקירת המצהירים באשר לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ובישיבה שהתקיימה ביום 17.10.2017 נשמעה חקירת המצהירים מטעם הצדדים, והוריתי על הגשת סיכומי הטענות מטעם הצדדים.

יא.אציין, כי ביום 4.6.2017 הודיע ב"כ המשיבה, כי לצד המחירים של כל המוצרים הרלוונטיים באתר המשיבה, מוצג מחיר ליחידת מידה. יחד עם זאת הבהיר ב"כ המשיבה, שאין בעדכון זה משום הסכמה עם טענות המבקשת, והמשיבה עומדת על טענותיה שפורטו בתגובתה לבקשת האישור.

יב.הצדדים הגישו סיכומי טענות מטעמם, וכן הוגשו סיכומי תשובה מטעם המבקשת.

תמצית טיעוני המבקשת בסיכומי טענותיה היא זו:

1.המשיבה לא הכחישה שבאתר לא הוצגו מחירים ליחידת מידה, ורק לאחר 5 חודשים מיום הגשת בקשת האישור תיקנה את האתר, ויש לראות בתיקון האתר כהודאה בנטען בבקשת האישור.

2.טענת המשיבה, לפיה תקנות מחיר ליחידת מידה אינן חלות על אתר "וואלה שופס", אין לה אחיזה בלשון החוק, וכן אין לה בסיס בפסיקה ובתכלית התקנות. התקנות חלות על כל מכירת טובין בכל עסקת מכר מרחוק, ללא סייגים, וללא דרישה שאתר המכירות באינטרנט יהיה שייך לרשת שיווק כלשהי, וגם בפסיקת בתי המשפט נקבע, שמכירה באמצעות אתרי אינטרנט היא עסקת "מכר מרחוק".

יתרה מכך, הודאת ב"כ המשיבה, לפיה אתר "וואלה שופס" נכנס להגדרת "מכר מרחוק" מחייבת את המשיבה.

3.תכלית תקנות מחיר ליחידת מידה היא להביא לידיעת הצרכנים את המחיר ליחידת מידה, כדי שיוכלו להשוות בקלות רבה יותר בין מוצרים של יצרנים שונים, וגם בין מוצרים שנבדלים זה מזה במשקלם, או בגודל אריזותיהם, ולבחור באופן מוּדע יותר מה כדאי להם לרכוש, במיוחד באתרי אינטרנט, שבהם בניגוד לחנות פיזית, אין מגבלה של שטח מדף, ולכן הם מציעים למכירה מגוון רחב יותר של מוצרים. בנוסף, בעסקת מכר מרחוק הצרכן אינו יכול לבחון באופן מוחשי את המוצר שהוא רוכש, ולכן הוא נמצאה בעמדת נחיתוּת.

4.המחיר ליחידת מידה משפיע על היכולת להשוות בין מוצרים דומים ולבצע רכישה מושכלת, ולכן הוא מהווה "עניין מהותי בעסקה", ואי מסירתו לצרכן עולה כדי הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן. המבקשת הוטעתה עת שלא הצליחה לאמוד את המוצר החסכוני ביותר מבין שלל מוצרים זהים, או דומים הנמכרים באריזות ובגדלים שונים, ולכן ביצעה קניה לא משתלמת ונגרם לה נזק ממוני המתבטא בהפרש שבין מחיר המוצר החסכוני ביותר לבין מחירו של המוצר שרכשה בפועל.

לטענת המבקשת, די שהיא הוכיחה שבעת מעמד הקניה נמכרו באותה החנות מוצרים דומים או חליפיים במחירים משתלמים יותר מהמוצר אותו רכשה, על מנת להוכיח שנגרם לה נזק.

5.בהחלטות שניתנו בבקשות אישור אחרות, אושרו תובענות ייצוגיות בעילה של הפרת תקנות מחיר ליחידת מידה, ונקבע, כי במקרה זה נגרם נזק לצרכנים (ת"צ (מחוזי ת"א) 14982-11-12‏ רוקח נ' ‏James Richardson Proprietary Ltd (25.5.2014); ת"צ (מחוזי י-ם) 51139-05-16‏ אקשטין נ' ג.מ מעיין אלפיים (07) בע"מ (14.12.2017); ת"צ (מחוזי מרכז) 51551-10-13‏ מנצור נ' מגה קמעונאות בע"מ, בפיסקה 29 (25.3.2015)).

6.המבקשת העידה, שהשיקול שלה ברכישת המוצרים היה שיקול כלכלי, והיא ביקשה לרכוש את המוצר המשתלם ביותר, ובשל ריבוי המוצרים, היא הוטעתה ורכשה מוצרים שהמחירים שלהם לא היו המשתלמים והזולים ביותר.

7.המשיבה לא הכחישה בתגובתה לבקשת האישור, שלמבקשת נגרם נזק בלתי ממוני מסוג פגיעה באוטונומיה, ולכן המדובר בטענה שהמשיבה מודה בה. יתרה מכך, לטענת המבקשת, נגרם לה נזק מסוג עלבון, עוגמת נפש, אי-נוחות, אכזבה, כעס ותִסכול, עת הבינה שהיא לא ביצעה קנייה חסכונית ומיטיבה עבורה.

8.הנתונים שהציגה המשיבה אודות היקף מכירת הבשמים, נטענו בעלמא, ללא כל אסמכתא, או ביסוס ראייתי, ולכן אין לקבלם.

המשיבה לא הציגה ראיות בנוגע לגודל הקבוצה ולהיקף הנזק שהיא גרמה, למרות שדובר בראיות שהן בהישג ידה, ולהימנעות זאת יש משמעות משפטית, והיא מהווה כהודאה שאילו הביאה המשיבה את אותן הראיות, הדבר היה פועל לרעתה.

9.מלשון התקנות עולה, שקיימת חובה מפורשת לציין את מחירי הבשמים ליחידת מידה גם בנפח של 100 מ"ל ומתחת ל-100 מ"ל.

10.בת"צ (מחוזי חיפה) 25742-07-15 קלנר נ' הרצל ביבי ניצת הדובדבן בע"מ (7.3.2017), אושר הסדר פשרה בין הצדדים, ובית משפט קבע בפסק דינו, שתקנות מחיר ליחידת מידה חלות גם על שיווק באמצעות אתר אינטרנט.

יג.מנגד, תמצית טיעוני המשיבה בסיכומי טענותיה היא זו:

1.אין למבקשת עילת תביעה אישית, שכן המדובר בבקשת אישור יזומה, וגם משום שהמבקשת הודתה בעדותה, כי שיקול המחיר הוא אחד מתוך לפחות ארבעה שיקולים שונים אותם שקלה בטרם רכישת המוצרים באמצעות אתר המשיבה (חיסכון בזמן, נוחות הקניה, משלוח מהיר, מחיר), כאשר המבקשת לא הוכיחה ששיקול המחיר הוא השיקול העיקרי שלה, ונראה כי השיקול העיקרי היה המשלוח המהיר.

מעדות המבקשת עלה, כי אי-סימון המחיר ליחידת מידה לא מנע ממנה לבצע קניות חוזרות באתרי אינטרנט שאינם מציגים סימון זה, מה עוד שהמבקשת אישרה שבאתר המשיבה היו כלים שונים לסינון מוצרים, שנועדו לסייע לרכוש את המוצר המתאים ביותר.

2.המבקשת לא הוכיחה קיומה של קבוצה שנגרמו לחבריה נזקים ממוניים ו/או לא ממוניים כתוצאה מאי-פרסום המחיר ליחידת מידה.

המבקשת צירפה לבקשת האישור כתבה שפורסמה באתר גלובס וסקר שערך משרד התמ"ת, אך היא לא הביאה לעדות את עורכי המסמכים הללו, ומשכך אין למסמכים

אלה משקל ראייתי כלשהו.

3.הנזק התיאורטי הנטען והמוכחש (על ידי המשיבה) שונה בין לקוחות שונים, ואין דומה לקוח שרכש מוצר באופן חד-פעמי ללקוחות הרוכשים באמצעות האתר באופן קבוע.

ייתכן, שחלק מן הלקוחות רכשו מוצרים באמצעות האתר, תוך ידיעה שהמחיר יקר יותר ביחס למתחרים, מכיוון שהם מצאו שרכישה באמצעות האתר היא פתרון נוח וזמין.

4.בכל עמודי המכירה באתר המשיבה פורסם מחיר המוצר, נפח או משקל המוצר, וכל פרט רלוונטי לצורך ביצוע הזמנה מושכלת, ואף קיימים באתר כלים רבים המאפשרים ללקוחות לבצע השוואת מוצרים, וביצוע מיון של המוצרים מזול ליקר ולהיפך, וכן לבצע סינון לפי טווח מחירים.

5.השאלות המתעוררות בענייננו לגבי סוגיית קיומה של קבוצה וגודל הקבוצה, מעוררות ספק רב האם התובענה היא הדרך היעילה וההוגנת לניהול ההליך, מה עוד שטענת ההטעיה שהעלתה המבקשת תדרוש בחינה פרטנית לגבי כל אחד מחברי הקבוצה, שכן ללקוחות שונים יש שיקולים שונים בבואם לרכוש מוצרים באתר, והתובענה הייצוגית אינה מכשיר מתאים לבירור עובדתי מעין זה.

6.דרך ניסוח בקשת האישור והפגמים הרבים שנפלו בה, בעיקר נוכח היעדר תשתית ראייתית, וכן נוכח הגשת בקשות נוספות זהות לחלוטין כנגד משיבות שונות על ידי ב"כ המבקשת, מעלים את החשש כי הייצוג במקרה דנן אינו הולם, וכן עולה החשש שעניינם של כלל חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בתום לב.

7.המבקשת לא פנתה בפניה מוקדמת למשיבה בניגוד לפסיקת בתי המשפט המחוזיים (ת"צ (מחוזי ת"א) 67496-06-17 רוזנברג נ' מרב מזון כל בע"מ (14.2.2018); ת"צ (מחוזי ת"א) 52703-05-16 ענבר נ' טומין שיווק (2001) בע"מ (24.1.2018)), והמבקשת גילתה זריזות יוצאת דופן בהגשת ההליך, וזאת במקום לנצל את זכותה לביטול עסקה בהתאם לסעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן, דהיינו, ביטול העסקה בתוך 14 ימים ממועד קבלת המוצר. התנהלותה זו של המבקשת, כך לטענת המשיבה, מצביעה על היעדר תום לב מצד המבקשת.

8.כל הפרטים הדרושים לפי סעיף 2(א) של חוק הגנת הצרכן, צוינו לגבי כל המוצרים, ובכך קיימה המשיבה גילוי מלא של הפרטים המהותיים בעסקה, ואי-סימון מחיר ליחידת מידה אינו מהווה הטעיה.

זאת ועוד, הטעיה קיימת רק כאשר נוצר אצל הצרכן רושם מוטעה לגבי המציאות, מה שאין כן בענייננו.

9.המבקשת זנחה בסיכומיה את טענתה להפרת חובה חקוקה, ובכך זנחה את הבסיס הנורמטיבי עליו ביססה את זכותה לפסיקת פיצויים בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים.

10.הנזק הממוני הנטען בבקשת האישור הוא נזק תיאורטי, ולא ממשי. המבקשת ביססה את עילת הנזק על טבלה להשוואת מחירים שנערכה לטענתה בכתב יד, אך זו לא צורפה לבקשת האישור, והטבלאות שצורפו לבקשה לא נכתבו על ידי המבקשת.

זאת ועוד, המבקשת העידה כי ערכה את הטבלאות לאחר קבלת המוצרים, ולא בזמן אמת, ומכאן שהנתונים המופיעים בטבלאות אינם משקפים את המחירים שהיו במועד ביצוע ההזמנות. יתרה מכך, המבקשת לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין הנזק הנטען לאי-סימון המחיר ליחידת מידה.

11.לא נגרם למבקשת נזק בלתי ממוני מסוג פגיעה באוטונומיה, שכן נזק זה רלוונטי רק מקום בו מדובר בפגיעה ב"גרעין הקשה" של האוטונומיה, והיא אינה רלוונטית למקרים בהם נטענת טענה בדבר שלילת כֹח הבחירה של צרכן (ת"צ (מחוזי ת"א) 67496-06-17 רוזנברג נ' מרב מזון כל בע"מ (14.2.2018); ת"צ (מחוזי ת"א) 52703-05-16 ענבר נ' טומין שיווק (2001) בע"מ (24.1.2018)). יתרה מכך, המבקשת העידה כי קיבלה את המוצר הראשון לשביעות רצונה, דבר שהוביל לטענתה לרכישה נוספת באתר המשיבה, דבר השולל פיצוי כלשהו בגין פגיעה באוטונומיה.

12.תקנות מחיר ליחידת מידה אינן חלות על המשיבה, שכן הן חלות על חנויות בשטח של מעל 100 מ"ר המפעילות גם אתר אינטרנט, ובעניין זה מפנה המשיבה לפרוטוקול וועדת הכלכלה בעניין.

13.ההפרה הנטענת על ידי המבקשת מתייחסת, לכל היותר לחלק זניח ממחזור המכירות של המשיבה. המבקשת לא עימתה את המצהיר מטעם המשיבה עם טענתה שהתקנות אינן חלות על המשיבה. הימנעותה מהצגת שאלות בעניין, כמוה כקבלת העובדות הנטענות על ידי המצהיר בעדותו, לרבות הטענה שרוב הבשמים הם בנפח של 100 מ"ל ומטה, והם אינם חייבים בסימון לפי תקנות מחיר ליחידת מידה.

יד.ביום 25.4.2018 הוגשו סיכומי תשובה מטעם המבקשת (לאחר שבהחלטתי מיום 22.4.2018 הוריתי על החזרת סיכומי התשובה שהוגשו באותו יום, שכן הם לא הוגשו בהתאם למתכונת שנקבעה). עיקרי טענותיה של המבקשת בסיכומי התשובה הם אלה:

1.המבקשת לא זנחה בסיכומיה את הטענה בנוגע להפרת חובה חקוקה, וצוין בפתח הסיכומים כי אי-התייחסות לטענה אינו מצביע על זניחתה, וכי הבקשה והתשובה – מהוֹות חלק בלתי נפרד מן הסיכומים.

2.הוּכח כי עניינם של חברי הקבוצה מיוצג ומנוהל בדרך הולמת ובתום לב, ובעקבות הבקשה תיקנה המשיבה את האתר, והוסיפה סימון מחיר ליחידת מידה, כך שבקשת האישור הצמיחה תועלת רבה לציבור ולחברי הקבוצה.

3.המצהיר מטעם המשיבה הודה בעדותו, כי סימון מחירים ליחידת מידה נחוץ כאשר יש לאותו מוצר מספר גדלים, ובכך הודה בגרימת הטעיה ונזק.

4.כאשר מוצר מיוצר במשקלים או בנפחים שונים, קיימת חובה לסמן מחיר ליחידת מידה, גם במידה והנפח הוא פחות מ-100 מ"ל.

5.המבקשת הוכיחה, כי השיקול העיקרי בבחירת המוצרים באתר המשיבה היה מחיר משתלם וחסכוני. המבקשת העידה, שבשל היעדר ציון המחיר ליחידת מידה, היא נאלצה לבצע חישובים בכוחות עצמה, ונוכח ריבוי המוצרים הדומים שנמכרו במשקלים או נפחים שונים, היא התקשתה בביצוע חישוב זה, ומכאן שהוּכח שנגרם למבקשת נזק.

טו.לאחר ששקלתי את טיעוניהם המפורטים של שני הצדדים, לרבות האסמכתאות שצורפו להם, ולאחר שעיינתי בפרוטוקולי הישיבות שנערכו בפניי, לרבות בפרוטוקול הישיבה מיום 17.10.2017, בה נשמעה חקירת המצהירים, מסקנתי היא, שיש לקבל את בקשת האישור בחלקה, כפי שאפרט להלן.

טז.השאלה העומדת בבסיס בקשת האישור היא: האם המשיבה הפרה את הוראת תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח-2008, כשלענייננו רלוונטיות תקנות 2, 3(ב) ו-6?

תקנה 2 לתקנות מחיר ליחידת מידה קובעת:

"(א)עוסק המציע טובין כמפורט להלן לצרכן, מציגם או מוכרם, יציג את מחירם ליחידת מידה:

(1)טובין הנמכרים בתפזורת;

(2)טובין ארוזים מראש, שלפי חיקוק או תקן רשמי חובה לציין על גביהם את כמותם.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מחירם של מוצרי מזון ארוזים ומוצרי קוסמטיקה שמשקלם או נפחם קטן מ-1 ק"ג או 1 ליטר, יהיה ליחידת מידה של 100 גרם או 100 מיליליטר."

תקנה 3(ב) של התקנות קובעת:

"מחיר ליחידת מידה יסומן על גבי הטובין או אריזתם או על גבי תווית או שלט הצמודים למדף שמונחים עליו הטובין ולעניין טובין הנמכרים בעסקת מכר מרחוק כהגדרתה בסעיף 14ג(ו) לחוק, יוצג המחיר ליחידת מידה בצמוד למחיר הטובין."

(ההדגשה שלי – י.ג.)

בתקנה 6 של התקנות הנ"ל נקבע:

"(א)תקנות אלה יחולו על הצעה של טובין, הצגתם או מכירתם, בחנות אשר שטח הרצפה שלה, למעט שטח מופרד ותחום המשמש להחסנה בלבד, גדול מ-100 מטרים מרובעים וכן על הצעה של טובין, הצגתם או מכירתם בעסקת מכר מרחוק, כהגדרתה בסעיף 14ג(ו) לחוק.

(ב)תקנות אלה לא יחולו במקרים אלה:

(1)המחיר ליחידת מידה זהה למחיר הכולל;

(2)הטובין מוצגים, מוצעים ונמכרים במסגרת מכירה פומבית;

(3)הטובין הם חפצי אמנות או עתיקות;

(4)הטובין מוצגים בחלון ראווה;

(5)טובין מסוגים שונים הארוזים באריזה אחת;

(6)טובין שמחירם הופחת בשל פגם או איכות נחותה;

(7)טובין הנמכרים מתוך מכונות אוטומטיות;

(8)טובין שמחירם הכולל ליחידת מידה, נמוך מ-10 אגורות;

(9)סיגריות;

(10)יין;

(11)תרופות ותוספי מזון;

(12)לחם לא ארוז לסוגיו;

(13)איפור;

(14)טובין שמשקלם 100 גרם או פחות וכן טובין שנפחם 100 מיליליטר או פחות ובלבד שאינם מיוצרים במשקלים או בנפחים שונים."

(ההדגשה שלי – י.ג.)

יז.המשיבה לא הכחישה, כי בתקופה הרלוונטית לרכישות שביצעה המבקשת, לא הופיע סימון המחיר ליחידת מידה באתר. עם זאת, ביום 4.6.2017 הודיע ב"כ המשיבה, כי לצד המחירים של כל המוצרים הרלוונטיים באתר המשיבה, מוצג מחיר ליחידת מידה, שינוי שלדבריו החל להתבצע עוד בטרם ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 18.5.2017. יחד עם זאת הבהיר ב"כ המשיבה, שאין בעדכון זה משום הסכמה עם טענות המבקשת, והמשיבה עומדת על טענותיה שפורטו בתגובתה לבקשת האישור.

יח.עוד הצהיר ב"כ המשיבה בדיון שהתקיים ביום 18.5.2017, כי הוא מאשר שאתר המשיבה נכנס להגדרת "מכר מרחוק".

אולם, המשיבה טוענת, כי החובה שבתקנות מחיר ליחידת מידה לסימון המחיר ליחידת מידה בעסקאות מכר מרחוק, חל על רשתות שיווק שמפעילות מערך מכירות גם באינטרנט, וכן על חנויות ששטח הרצפה שלהן (למעט שטח מופרד ותחום המשמש להחסנה בלבד), גדול מ-100 מ"ר, אך לא על המשיבה, שאינה רשת שיווק, ואין לה חנות פיזית.

המשיבה טוענת, שהדבר נלמד מעיון בפרוטוקול וועדת הכלכלה של הכנסת מיום 10.6.2008, לפיו ניתנה לרשתות השיווק חצי שנה להיערכות, כך שהכוונה בתקנות ב"עסקת מכר מרחוק" היא רק לרשת שיווק המפעילה מערך מכירות באינטרנט. כמו כן, יושב ראש הוועדה הבהיר למשתתפי הישיבה, כי אין כוונה להחיל את התקנות על אתרי אינטרנט בכלל.

יט.אין בידי לקבל טענה זו של המשיבה.

לשון תקנות מחיר ליחידת מידה ברורה, ולא מסויגת, ואין לצמצם את הוראות התקנות על דרך פרשנות שאינה מתיישבת עם לשון התקנות, שכן תקנה 6(א) קובעת שהתקנות חלות "וכן על הצעה של טובין, הצגתם או מכירתם בעסקת מכר מרחוק, כהגדרתה בסעיף 14ג(ו) לחוק", כאשר אין סיוג כלשהו המצביע על סיוג התקנות כך שהן חלות בעסקת מכר מרחוק רק על רשת שיווק.

בנוסף, המילה "וכן", באה לרבות, כך שהתקנות חלות גם על חנות ששטח הרצפה שלה גדול מ-100 מ"ר וגם על עסקת מכר מרחוק.

כמו כן, המילים "הצעה של טובין, הצגתם או מכירתם" חוזרות בשני חלקיה של תקנה 6(א), ואף חזרה זו מצביעה על תחולה של התקנה בשני המקרים בנפרד. לא עולה מלשון התקנה דרישה כלשהי בדבר שטח גדול מ-100 מ"ר, או שמדובר ברשת שיווק, כאשר המדובר ב"הצעה של טובין, הצגתם או מכירתם בעסקת מכר מרחוק".

כ.המשיבה מפנה לפרוטוקול וועדת הכלכלה של הכנסת על מנת ללמוד ממנו משמעות שונה, אולם סבורני שאין בכך כדי לשנות ממסקנתי בעניין זה.

ראשית, כאשר לשון החוק (בענייננו: חקיקת המשנה) ברורה, והמשמעות אותה מבקשת המשיבה ללמוד אינה נתמכת בלשון החוק, ואין לה כלל עיגון בלשונו, אזי אין מקום לתוּר אחר תכלית החוק, כפי שכתב כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק (בדעת הרוב) בבג"ץ 547/84 עוף העמק, אגודה חקלאית שיתופית רשומה נ' המועצה המקומית רמת-ישי, פ''ד מ(1) 113, 141 (1986):

"... מקובל עליי, כי "אין לך משמעות 'נכונה' של דיבור, אם אין לה עיגון לשוני ולו מינימאלי בתורת הלשון. חייבת להיות נקודת אחיזה ארכימדית לפירוש הנכון בלשון החוק" (ע"א 165/82[9], בעמ' 74), וכי "דברים שבלב אינם דברים וכוונת המחוקק שלא באה לביטוי בחיקוק עצמו אינה מעלה ואינה מורידה" (השופט זוסמן בד"נ 3/62[3], עמ' 2479), אך משנמצאת נקודת אחיזה שכזו, יש ליתן ללשון החוק אותו פירוש, המגשים את מטרתו."

כמו כן, אני מפנה לדבריו של כב' הנשיא י' זוסמן ז"ל בד"נ 3/62 שר הפנים נ' ג'מאל נג'יב מוסא , פ"ד טז 2467, 2479 (1962):

"דברים שבלב אינם דברים וכוונת המחוקק שלא באה לביטוי בחיקוק עצמו אינה מעלה ואינה מורידה. מטעם זה חייב בית המשפט לנהוג זהירות רבה בהסתמכו על דברים שנאמרו בכנסת וחובתו הראשונית היא, לגלות את ״כוונת המחוקק״ ואת מטרתו מתוך החיקוק עצמו."

מכאן, שפרשנות, כפי שמציעה המשיבה, שאין לה אחיזה בלשון התקנות, אין מקום לקבלה.

כא.שנית, המטרה של תקנות מחיר ליחידת מידה היא לסייע לצרכן לבחור בין מוצרים דומים שנמצאים באריזות בגדלים שונים, וגם בין מוצרים דומים של מותגים שונים הארוזים באריזות בגדלים שונים, כך שיוכל להשוות בקלות איזה מוצר הוא המשתלם ביותר עבורו. בוודאי שרציונל זה חל על אתר האינטרנט של המשיבה, שהינו אחד מאתרי הסחר האלקטרוני המובלים בישראל.

בשולי הדברים אציין, כי מעיון בפרוטוקול וועדת הכלכלה של הכנסת מיום 10.6.2008 (פרוטוקול מס' 596) עולה, שעל אף שהתעוררו שאלות והסתייגויות לגבי החלת התקנות על עסקת מכר מרחוק, הרי שבסופו של דבר הוחלט להחילן גם על עסקת מכר מרחוק בסוף אותה ישיבה, ללא קבלת הסתייגות כלשהי בעניין (שם, בעמ' 47).

כב.המשיבה טוענת, כי תקנות מחיר ליחידת מידה אינן חלות על בשמים שנפחם קטן מ-100 מ"ל, וזאת לפי תקנה 6(ב)(14), אולם אין בידי לקבל טענתה זו, שכן נכתב בתקנה הנ"ל:

"טובין שמשקלם 100 גרם או פחות וכן טובין שנפחם 100 מיליליטר או פחות ובלבד שאינם מיוצרים במשקלים או בנפחים שונים." (ההדגשה שלי – י.ג.)

דהיינו, התקנה לא חלה על טובין, כגון בשמים, בנפח 100 מיליליטר או פחות בתנאי שהם אינם מיוצרים בנפח שונה, בעוד שהבשמים המוצגים באתר האינטרנט של המשיבה הם בנפחים שונים, גם פחות מ-100 מ"ל, גם 100 מ"ל, וגם למעלה מ-100 מ"ל. במצב דברים זה קיימת חובת סימון מחיר ליחידת מידה על כל המוצרים הנ"ל, שכן הם מיוצרים בנפחים שונים.

כג.סיכום ביניים: נוכח המפורט לעיל, על המשיבה חלה החובה לסמן מחיר ליחידת מידה לגבי מוצרים שאינם מוחרגים בתקנה 6(ב), אולם עובר להגשת בקשת האישור היא לא עשתה כן, ורק לאחר הגשת בקשת האישור היא פעלה לסימון המחיר ליחידת מידה, וביום 4.6.2017 הודיע ב"כ המשיבה, כי סימון המחירים ליחידת מידה הושלם.

אציין, שעצם העובדה שהמבקשת רכשה מאתר המשיבה בושם ומזון לכלבים בלבד, אינה מצמצמת את עילתה האישית רק למוצרים אלה, אלא היא חלה ביחס לכלל המוצרים שחלה לגביהם חובת סימון מחיר ליחידת מידה שהוצגו למכירה באתר המשיבה בתקופה הרלוונטית לבקשת האישור, כפי שנקבע בע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, בפיסקה 102 (4.9.2014):

"המבחן הקובע בעניין מיהותו של התובע הייצוגי הוא, כאמור: קיומה של עילה (אישית) בתביעה "המעוררת שאלות מהותיות של עובדה, או משפט המשותפות לכלל החברים" הנמנים בקבוצה (סעיף 4(א)(1) לחוק). השאלות המהותיות של עובדה או משפט שנזכרו בס"ק (ב) שלעיל משותפות לכלל חברי הקבוצה, לרבות המערערים. השוני בין המוצרים שבנוגע אליהם נעשתה ההטעיה הנטענת – איננו יסוד מכריע בהתדיינות ולכן אין בו כדי לפגוע בתנאי הנדרש לאישורה של התובענה כייצוגית." (ההגשה שלי – י.ג.)

מכאן, שלפחות לכאורה, המשיבה הפרה את החובות המוטלות עליה מכוח תקנות מחיר ליחידת מידה, ביחס לכלל המוצרים שנמכרו בתקופה הרלוונטית באתר המשיבה, שלגביהם חלות תקנות מחיר ליחידת מידה.

כד.על מנת להצביע כי מתקיימת, לפחות לכאורה, בענייננו הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, לא די שהמבקשת הצביעה על כך שהמשיבה לא קיימה את החובה המוטלת עליה מכוח תקנות מחיר ליחידת מידה, וכי תקנות אלה נועדו לטובתם של הצרכנים המבצעים רכישות מאתר המשיבה, וביניהם המבקשת עצמה, אלא עליה להראות כי ההפרה גרמה לה לנזק מהסוג לו התכוון החיקוק, כאשר סעיף 4(ב)(1) של חוק תובענות ייצוגיות קובע, שבשלב ההכרעה בבקשת האישור "די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק" (ההדגשה שלי – י.ג.).

כה.באשר לסוגיית הנזק הממוני טוענת המבקשת, כי הנזק הממוני שלה מתבטא בעיקרו בהפרש שבין מחיר המוצר החסכוני ביותר שניתן היה לרכוש, לבין מחיר המוצר שרכשה בפועל, שכן בשל אי-סימון המחיר ליחידת מידה היא ביצעה רכישה בלתי כלכלית ובלתי חסכונית.

בסוגיה דומה, בה לא סומן כנדרש המחיר ליחידת מידה על כלל המוצרים הנמכרים ברשת המרכולים "מגה", כתבה כב' השופטת מ' נד"ב לעניין הנזק שנגרם לצרכנים (ת"צ (מחוזי מרכז) 51551-10-13‏ מנצור נ' מגה קמעונאות בע"מ, בפיסקה 29 (25.3.2015)):

"בעניין זה אני סבורה כי המבקשת הראתה כי לכאורה נגרם לה נזק, נוכח העובדה שלכאורה המחיר הוא השיקול היחיד מבחינתה לרכישתו של מוצר. בהתאמה אני סבורה כי חברי הקבוצה שלהם נגרם לכאורה הנזק הנטען על ידי המבקשת הם ציבור הלקוחות של המשיבה אשר השיקול היחיד מבחינתם לרכישתו של מוצר הוא המחיר. שכן, ככל שיש ללקוח שיקולים אחרים או נוספים, אין לכאורה קשר סיבתי בין הפרת הדין הנטענת לנזק."

כו.עוד אני מפנה לדברים שכתבה כב' השופטת ש' אלמגור בת"צ (מחוזי ת"א) 14982-11-12‏ ‏ רוקח נ' ‏James Richardson Proprietary Ltd, בפיסקה 5 (25.5.2014):

"אשר לנזק שהסבה ההפרה – המבקשת תובעת מן המשיבה פיצוי הן על הנזק הממוני שלטענתה נגרם לה ולחברי הקבוצה הן על הנזק שאינו ממוני. ואמנם נזק יכול להתבטא לדוגמה גם באבדן נכס וגם בחיסור מנוחותו של הניזוק (ראו סעיף 2 לפקודת הנזיקין). כיום ניתן

"... [...] להכיר בפגיעה שתיגרם לצרכן ביכולתו לקבל מידע, שיאפשר לו להשוות מחירים ולרכוש את המוצר שבו יחפוץ על יסוד שיקולי מחיר, איכות ושאר שיקולים שהם רלוונטיים להחלטה צרכנית, כנזק שהוא בר פיצוי בתובענה מעין זו שלפנינו [...]'' (פרשת הראל [הכוונה לת"א (מחוזי חיפה) 1169/07 הראל נ' שטראוס מחלבות בע"מ (20.10.2010) –י.ג.])

לנזק מסוג זה התכוון החיקוק."

סבורני, כי בדומה בענייננו, נגרם נזק בדמות הפגיעה ביכולת המבקשת להשוֹות בין מוצרים חליפיים דומים כדי להגיע להחלטה צרכנית נכונה מבחינתה.

כז.אעיר, כי הדעת נותנת, שלגבי הצרכן בוודאי שמחיר המוצר הוא שיקול חשוב, אולם אינני סבור שבדרך כלל הוא השיקול היחיד, וישנם שיקולים נוספים, כגון העדפות אישיות, שיקולי נוחות, זמן אספקת המוצר הספציפי ועוד.

ואולם, סימון המחיר ליחידת מידה מאפשר לצרכן לבצע את השקלול הראוי מבחינתו לגבי כל שיקול ושיקול, ולכן באי-סימון המחיר ליחידת מידה, נפגעה יכולתו של הצרכן לעריכת השקלול הרצוי מבחינתו לצורך בחירת המוצר המתאים ביותר לצרכיו ולדרישותיו.

כח.אכן, לכל צרכן יש העדפות שונות, וייתכן וישנם צרכנים שיעדיפו מותג מסוים על פני מותגים אחרים, גם כאשר המחיר ליחידת מידה של המוצר ממותג זה יהא גבוה יותר, ואכן קיים קושי להתחקות בדיעבד אחר השיקולים של כל צרכן וצרכן בזמן אמת. ייתכן ואף קיים קושי לשחזר את מחירי המוצרים הרלוונטיים בנקודת זמן נתונה, ואולם יש להותיר את סוגיית בירור הנזק הפרטני לשלב בירור התובענה הייצוגית, ואין המדובר בטעם שיש בו כדי להביא לאי-אישורה של התובענה כייצוגית.

בנוסף, יש להשאיר לשלב ניהול התובענה הייצוגית, את השאלה מהם מוצרים דומים חליפיים? שכן, צרכן המבקש לרכוש, למשל, מזון כלבים לכלב צעיר קטן, לא יבקש לבצע השוואה למזון כלבים לכלב בוגר גדול, וצרכן המבקש לרכוש בושם זול, לא יבצע השוואה עם בשמים יוקרתיים.

כמו כן, יהא מקום ליתן את הדעת לעובדה, כי לגבי בשמים בנפח של 100 מ"ל, צוין, למעשה, המחיר ליחידת מידה, שכן נפח המוצר הוא 100 מ"ל והמחיר ליחידת מידה של 100 מ"ל הוא המחיר הסופי של אותו מוצר.

כאמור, לשיקולים אלה, ולשיקולים דומים אחרים, יהא מקום ליתן את הדעת בשלב ניהול הליך התובענה הייצוגית.

כט.באשר לקושי אפשרי באיתורם של חברי הקבוצה, כתב פרופ' א' קלמנט במאמרו (א' קלמנט, "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006", הפרקליט מט(1) 131 (2006), בעמ' 141):

"... השאלה מי הם החברים בקבוצה שטוענת כי נעשתה כלפיה עוולה, אינה צריכה להיפתר בשלב האישור. ניתן להגדיר את הקבוצה ככוללת את כל מי שפעלו בדרך של התניית שירות בשירות כלפיו, ולהשאיר את זיהוים המדויק של חברי הקבוצה לשלב שלאחר ההכרעה בשאלות המשותפות בתובענה הייצוגית. יתרה מכך, גם אם לאחר מתן הכרעה כאמור לא ניתן לזהות את חברי הקבוצה, יכול בית המשפט להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה או לטובת הציבור, כאמור בסעיף 20(ג) לחוק. מכאן שבעיית הזיהוי אינה שוללת את אישורה של התובענה כייצוגית." (ההדגשה שלי – י.ג.)

בנוסף, טוענת המשיבה, כי נסיבות רכישת המוצרים אצל כל אחד מחברי הקבוצה הנטענת שונות, ובנוסף, ייתכן וחלק מחברי הקבוצה רכשו מוצרים באמצעות האתר תוך ידיעה ברורה שהמחיר יקר יותר בהשוואה למתחרים, כיוון שהם מצאו שרכישה באמצעות האתר היא פתרון נוח וזמין המייתר את הצורך לצאת מן הבית לצורך רכישת המוצרים, ולכן סבורה המשיבה, שנוכח השוני הגדול (לטעמה) בין חברי הקבוצה, התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה לצורך בירור המחלוקת.

אין בידי לקבל טענתה זו של המשיבה, שכן סוגיית הזיהוי המדויק של חברי הקבוצה אינה צריכה להיות מוּכרעת בשלב בקשת האישור, אלא בשלב בירור התובענה הייצוגית.

בנוסף, במידה והקושי באיתור חברי הקבוצה לא ייפתר בשלב בירור התובענה הייצוגית, אזי ייתכן ויהיה זה נכון להורות, בבוא העת, כי הסעד בתובענה יהא סעד לטובת הציבור, כפי שמאפשר סעיף 20(ג) של חוק תובענות ייצוגיות. אולם, אין צורך להכריע בעניין זה בשלב הנוכחי של הדיון, אלא יש להותיר נושא זה לשלב ניהולה של התובענה הייצוגית.

ל.באשר לנזק שאיננו ממוני טענה המבקשת, כי נזקה זה מתבטא בתחושות שליליות שחוותה, לרבות עלבון, עגמת נפש, אי-נוחות, רגשות אכזבה, זעזוע, כעס ותִסכול, בזמן שהבינה כי המשיבה מנעה ממנה לקבל בזמן אמת מידע שהיה מסייע בידה להשוֹות בין מחירי מוצרים דומים, ולהחליט מה הוא המוצר הכדאי ביותר.

לטענת המבקשת, התנהלות המשיבה שמנעה ממנה את הכלי שהיה בידו לסייע לה לאתר את המוצר החסכוני מבחינתה, פגעה באוטונומיה שלה וגרמה לה לסבול "אי נוחות".

לא.לעניין הנזק שאיננו ממוני, טענה המבקשת בתצהירה (בסעיף 56):

"אטען כי בנוסף לנזק הממוני, נגרם לי ולחברי הקבוצה נזק שאינו ממוני המשתקף בתחושות שליליות שחוותה (צ"ל: "שחווינו" – י.ג.) לרבות עלבון, עוגמת נפש, אי נוחות, רגשות אכזבה, זעזוע, כעס ותסכול, עת הבנתי כי הולכתי שולל על ידי המשיבה והן בגלל שהיא מנעה ממני ומשאר חברי הקבוצה לקבל בזמן אמת מידע שהיה מסייע בידנו לחשב ולהשוות, בין מחירי מוצרים דומים ולהחליט איזהו המחיר הכדאי ביותר מבחינה כלכלית ולבצע רכישה מושכלת, חסכונית ומיטיבה."

בישיבה שהתקיימה ביום 17.10.2017 העידה המבקשת, כי התקשתה לבצע השוואה בין המבחר הגדול של הבשמים באתר המשיבה "ודי הלכתי לאיבוד" ובנוסף אמרה: "וגם פה לקחתי בחשבון לבצע את הרכישה הכי משתלמת מבחינתי" (עמ' 8 לפרוט', ש' 26-24).

דומה, כי הנזק, לכאורה, הנגרם בשל חוסר היכולת להחליט איזה מוצר הוא הכדאי ביותר לרכישה, הוא בענייננו זהה, למעשה, לנזק הממוני לו טוענת המבקשת, ומשום כך אין מקום לכפל פיצוי.

לב.זאת ועוד, לא בכל מקרה בו לא קוימה חובת סימון כלשהי בהתאם לדין, מצדיק הדבר פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ובגין תחושות שליליות, כפי שכתבה כב' הנשיאה א' חיות בע"א 10085/08 ‏תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, בפיסקה 29 (4.12.2011):

"אכן, לא בכל מקרה בו נופל פגם ברישום הרכיבים של מוצר מזון מצדיק הדבר פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ובגין תחושות שליליות וייתכנו בהחלט מקרים אשר למרות קיומו של פגם מסויים בדיווח על תכולת המוצר לא יצדיק הדבר מתן פיצוי."

בנוסף, בע"א 4333/11 סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (12.3.2014), שעסק בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשת לאישור תובענה ייצוגית, שנסבה על טענה בדבר הימצאות היסוד המתכתי קדמיום, שהוא יסוד מתכתי רעיל, בכמות אסורה במוצר מחית גזר לתינוקות מתוצרת חברת "גרבר", המשווק על-ידי חברת גורי, כתב כב' השופט י. עמית (שם, בפיסקה 16):

"על רקע כל אלה, בהתחשב בכך שענייננו בפגיעה, אם בכלל, בעוצמה ברף נמוך, ובהתחשב בכך שבנזק לא ממוני של פגיעה באוטונומיה עסקינן, נזק שמלכתחילה אינו קל לכימות ויש בו היבט אינדיבידואלי-סובייקטיבי בעל משקל, ניתן להגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה מדובר בפגיעה שעשויה להיחשב כזוטי דברים, גם בהיבט של קבוצת הצרכנים הרלוונטית על השונות שבין חברי הקבוצה, ולכן אינה מצדיקה פיצוי."

לג.כמו כן, יפים לענייננו דברים שכתבה כב' השופטת מ' אגמון-גונן בת"צ (מחוזי ת"א) 52703-05-16‏ ‏ענבר נ' טומין שיווק (2001) בע"מ, בפיסקה 5.2 (24.1.2018), אליהם הפנתה המשיבה בסיכומיה:

"ניתן לסכם, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, כאשר הפגיעה באוטונומיה מוסבת לשלילת כוח הבחירה בלבד והתחושות השליליות שנלוות אליה הן שוליות, חלשות בעוצמתן, ולא משמעותיות, אין מקום להכיר בפגיעה באוטונומיה שמקורה בשלילת כוח הבחירה של הצרכן כנזק בר-פיצוי...

נראה, אם כן, כי הגישה הרווחת כיום בפסיקה היא, כי במקום שבו אין מדובר בפגיעה "בגרעין הקשה" של האוטונומיה, ולא נגרם נזק תוצאתי של ממש, דהיינו: כאשר "הפגיעה באוטונומיה" מוסבת לשלילת כוח הבחירה בלבד והתחושות השליליות שנלוות אליה הן שוליות, חלשות בעוצמתן ולא משמעותיות, אין מקום להכיר בפגיעה באוטונומיה שמקורה בשלילת כוח הבחירה של הצרכן כנזק בר-פיצוי."

בענייננו, כאמור, הפגיעה אינה "בגרעין הקשה" של האוטונומיה, והיא מוסבת לחוסר הנוחות בביצוע הבחירה הצרכנית בלבד, שהתחושות השליליות שנלוות אליה הן חלשות בעוצמתן, ובהיעדר אינדיקציה ברורה לנזק משמעותי, הרי שניתן לקבוע כי פגיעה זו, ככל שקיימת, היא בבחינת "מעשה של מה בכך", ולכן בענייננו סבורני, שאין מקום לפסוק פיצוי בגין נזק שאיננו ממוני בגין פגיעה באוטונומיה.

בשולי הדברים אציין, כי במקרה אחר בו היה מדובר באי-סימון מחיר ליחידת מידה, נכתב בת"צ (מחוזי י-ם) 51139-05-16‏ אקשטין נ' ג.מ מעיין אלפיים (07) בע"מ, בפיסקה 13 (14.12.2017) [החלטה אליה הפנתה המבקשת בטיעוניה]: "לא נראה כי אי הנוחות המדוברת עולה כדי "פגיעה באוטונומיה", ולא סביר שטענה זו תוכרע לטובת הקבוצה".

בת"צ (מחוזי מרכז) 51551-10-13‏ מנצור נ' מגה קמעונאות בע"מ, בפיסקה 27 (25.3.2015)), שאף אליו הפנתה המבקשת בטיעוניה, זנחה המבקשת, שם, את הטענה בדבר נזק שאיננו ממוני.

לד.אם לסכם את הנכתב עד כֹה, המבקשת עמדה בנטל להראות כי עומדת לה עילת תביעה בשל הפרת החובה החקוקה בתקנות מחיר ליחידת מידה וכי נגרם לה, לכאורה, נזק ממוני בשל כך.

לה.המבקשת אמנם הזכירה בפיסקאות 102(ג) ו-171(ג) של בקשת האישור את עילת התביעה של עשיית עושר ולא במשפט, אך היא לא כללה עילה זו במסגרת עילות תביעתה (בפיסקה 83 של בקשת האישור), והיא אף לא פירטה בטיעוניה כיצד עילה זו מתקיימת בענייננו, ואף לא טענה דבר בעניין בסיכומיה, ולכן אין להיעתר לבקשה ביחס לעילה זו.

לו.בנוסף, טוענת המבקשת לקיומה של עילת תביעה בגין הפרת חובת הגילוי בעניין מהותי לפי סעיף 4ׁ(א) של חוק הגנת הצרכן, הקובע:

"עוסק חייב לגלות לצרכן –

(1)כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס;

(2)כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל;

(3)כל פרט מהותי לגבי נכס שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;"

בענייננו, לא טענה המבקשת כלל לפגם, או איכות נחותה של המוצרים, או תכונה במוצר המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה לאדם, ואף לא פרטים אחרים שנקבעו בתקנות שהותקנו בהתאם לסעיף קטן (3): תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי יהלומים, אבני חן ופנינים), התשנ"ה-1995, תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי נכס בידי נותן שירות), התשנ"ג-1993, ותקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי שירות משלוח טובין), התשע"ו-2015.

משכך, אין לאשר את התובענה כייצוגית בעילה של הפרת חובת הגילוי לצרכן בהתאם לסעיף 4(א) של חוק הגנת הצרכן.

לז.באשר לעילת ההטעיה לפי 2(א) של חוק הגנת הצרכן טוענת המבקשת, כי המשיבה הטעתה אותה במחדל עת מנעה ממנה את הכלי שהיה מסייע בידיה להשוות בין מחירי מוצרים דומים, ולפיכך הוטעתה, שכן בדיעבד התברר, שהקנייה שביצעה לא הייתה הקניה החסכונית, ובהתאם לפסיקה, די בכך שהמחדלים של המשיבה עלולים להטעות את חברי הקבוצה.

מנגד טוענת המשיבה, כי כל הפרטים הדרושים לפי סעיף 2(א) של חוק הגנת הצרכן, צוינו לגבי כל המוצרים באתר, ובכך קיימה המשיבה גילוי מלא של הפרטים המהותיים בעסקה, ואי-סימון מחיר ליחידת מידה אינו מהווה הטעיה. ממשיכה וטוענת המשיבה, כי הטעיה קיימת רק כאשר נוצר אצל הצרכן רושם מוטעה לגבי המציאות, מה שאין כן בענייננו.

לח.כאמור, המבקשת הפנתה לשלוש החלטות בבקשות אישור שעסקו בסוגיה של אי-סימון המחיר ליחידת מידה.

בת"צ (מחוזי מרכז) 51551-10-13‏ מנצור נ' מגה קמעונאות בע"מ (25.3.2015)) עילת ההטעיה כלל לא נטענה כעילת תביעה, ומשכך גם לא נדונה בהחלטת בית המשפט.

בת"צ (מחוזי ת"א) 14982-11-12‏ רוקח נ' ‏James Richardson Proprietary Ltd (25.5.2014) בקשת האישור נדחתה בעילת ההטעיה, שהתייחסה בעיקר לעניין אחר של סיסמת פרסום, לגביה נטען שקיימת הטעיה.

בת"צ (מחוזי י-ם) 51139-05-16‏ אקשטין נ' ג.מ מעיין אלפיים (07) בע"מ (14.12.2017) נקבע (שם, בפיסקה 11):

"אשר לטענה להטעיה צרכנית – אף כי טענה זו אינה מובהקת באותה מידה שהטענה בדבר הפרת חובה חקוקה, הרי שנראה שגם לגביה אין לשלול אפשרות סבירה שגם היא תוכרע לטובת המבקש במידת הצורך. זאת על שום שהחוק אוסר על הטעיה גם במחדל והמידע אודות מחיר ליחידת מידה, שהמשיבה נמנעת לכאורה מלמוסרו, עשוי להיחשב כמידע מהותי שאי מסירתו עולה כדי הטעיה."

לט.לעניות דעתי, עילת התביעה העיקרית והמתאימה ביותר לדיון בענייננו היא עילת הפרת החובה החקוקה שבתקנות מחיר ליחידת מידה, והטענה בדבר עילת ההטעיה דחוקה בנסיבות העניין.

הדבר מקבל משנה תוקף בשים לכך שלא נטענה טענה לפיה, המשיבה הטעתה באשר לטיב, המהות, הכמות, הסוג, המשקל, המידה של המוצרים, וכן פרטים נוספים המנויים בסעיף 2(א) של חוק הגנת הצרכן, ואשר צוינו בדפי המוצרים הרלוונטיים.

מ.סבורני, שבידי הצרכן היו הנתונים לבצע בעצמו את חישוב המחיר ליחידת מידה, שכן לגבי כל מוצר צוין המשקל, או הנפח, וכן צוין המחיר, אולם הדבר היה כרוך בטרחה, שמחוקק המשנה היה מעוניין לחסוך מן הצרכן. במצב זה, כשהנתונים הרלוונטיים המנויים בסעיף 2(א) של חוק הגנת הצרכן מצויים בידי הצרכן, סבורני, שהטענה בדבר הטעיה בשל כך הינה דחוקה, ולפיכך לא ניתן לומר לגביה ש"התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה" (סעיף 8(א)(1) של חוק תובענות ייצוגיות).

מנגד, לגבי השאלה של הפרת החובה החקוקה שבתקנות מחיר ליחידת מידה ניתן לומר, שהתקיימה דרישת סעיף 8(א)(1) של חוק תובענות ייצוגיות, וזו עילת התביעה הטבעית בענייננו, ובעניינה עמדה המבקשת בנטל המוטל עליה בשלב זה של אישור התובענה כייצוגית.

מא.תנאי נוסף שקיומו נדרש לצורך אישורה של תובענה כתובענה ייצוגית, מנוי בסעיף 8(א)(2) של חוק תובענות ייצוגיות. תנאי זה מטיל על המבקשת את הנטל להוכיח שהתובענה הייצוגית היא "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

הואיל והשאלות המתעוררות בתובענה בענייננו משותפות לכלל חברי הקבוצה (גם אם קיים שוני בנסיבותיהם, שיש להותיר את בירורו לשלב ניהול התובענה כייצוגית), והואיל והדעת נותנת כי רוב חברי הקבוצה לא יגישו תביעות אישיות נוכח שיעורו הקטן של הנזק הפרטני של כל חבר קבוצה, הרי שבמצב דברים זה אישורה של התובענה כתובענה ייצוגית, יביא למימוש זכות הגישה לערכאות של כל אחד מחברי הקבוצה.

מב.לגבי שני התנאים הנוספים לאישורה של תובענה כייצוגית, המנויים בסעיף 8(א)(3) ובסעיף 8(א)(4) של חוק תובענות ייצוגיות, הדורשים כי המבקשת תצביע על כך ש"קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת" וכן ש"קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב" לא שוכנעתי מטענות המשיבה בדבר פגמים בהתנהלות המבקשת ובדבר חוסר תום-לב.

מג.באשר לטענת המשיבה להיעדר פניה מוקדמת מצד המבקשת, אציין, כי אכן פניה מוקדמת בטרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, גם כאשר אין המדובר בתובענה כנגד רשות (שאז קיימת חובה בדבר פניה מוקדמת, עיינו: עע"ם 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס, בפִסקאות ס"ב-ס"ג (23.7.2015)) היא בגדר דבר רצוי וראוי, כפי שציינתי בת"מ (מחוזי חיפה) 7492-02-11 חג'אזי נ' תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ, בפיסקה ל"ח (27.6.2011):

"פניה מוקדמת בכתב, והבירורים בעקבותיה, יש בהם כדי לסייע לבעלי הדין ולבית המשפט לעמוד על מכלול האינטרסים הצריכים לעניין, ולבחון האמנם התובענה הייצוגית היא הכלי היעיל ביותר לפתרון המחלוקת..."

מד.המשיבה הפנתה בעניין זה לפסק דינה של כב' השופטת מ' אגמון בת"צ (מחוזי ת"א) 52703-05-16 ענבר נ' טומין שיווק (2001) בע"מ (24.1.2018)), שעסק באי-ציון טבלת ערכים תזונתיים של מוצר מסוים, ונכתב שם (בפיסקה 6):

"אני סבורה, כי הגם שתובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון הינן ראויות מבחינה עקרונית, שכן תובענות אלו עשויות לקדם את תכליות חוק תובענות ייצוגיות בדבר שיפור ההגנה על זכויות, מימוש זכות הגישה לבית המשפט, אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, הרי שבתובענות מסוג זה יש מקום, ככלל, להקדים פנייה לנתבע. זאת, באשר, כפי שהובהר לעיל, רבות מתובענות מסוג זה מוגבלות לנזק מהסוג הראשון בלבד. כאמור לעיל, בתובענות מסוג זה, היקפו של הנזק הכספי לא צפוי להיות גדול, ככלל, והתועלת ההרתעתית מניהול תובענה ייצוגית בגינו צפויה להיות נמוכה. במצב דברים זה, פנייה מוקדמת עשויה לחסוך הגשת תובענות מעין אלו והיא גם מתיישבת עם טובת הקבוצה, שהרי ממילא אין לצפות כי במסגרת תובענה ייצוגית המוגבלת לנזק מהסוג הראשון בלבד יינתן סעד כספי לחברי הקבוצה עצמם, בעוד שהפסקת ההתנהלות הפסולה צפויה להיטיב, בהנחה שהתובענה מוצדקת, עם חברי הקבוצה. זאת ועוד. בתובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי המזון המשיבים אינם יכולים לשנות את התנהלותם כלפי המבקשים בלבד, ולנטרל את תלונתם, מבלי לטפל בבעיה עליה הם מצביעים. פנייה מוקדמת עשויה, אם כן, להביא לקידום אינטרס כלל הקבוצה והסיכון שתאפשר טיפול נקודתי בפונה בלבד נראה, במרבית המקרים, פחות סביר."

אולם, על אף היתרונות שעשויים להיות טמונים בפניה מוקדמת, כפי שעמדה עליהם כב' השופטת מ' אגמון, אין לראות בהיעדר פניה מוקדמת משום תנאי הכרחי, או משום אינדיקציה לחוסר תום-לב מצד המבקשת.

בעניין זה אני מפנה לדבריו של כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א' ריבלין בע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, בפיסקה 9 (11.12.2008):

”אשר לתום-הלב, לא מצאנו כי העובדה שהמערערים לא הקדימו פנייה רצינית לבנק עובר להגשת בקשתם מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום-לב.

לנוכח תכליותיה של התובענה הייצוגית קשה גם לקבל כי פנייה של התובע הייצוגי להשבת כספו-שלו תהווה תנאי בלעדיו אין לאישור התובענה.“

נוכח דברים אלה, הרי שאין לראות בענייננו בהיעדר פניה מוקדמת מטעם המבקשת כטעם לאי-אישורה של התובענה כייצוגית, או כאינדיקציה להיעדר תום-לב.

מה.סיכומו של דבר:

המבקשת עמדה בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לעניין אישורה של התובענה כתובענה ייצוגית כנגד המשיבה בעילה של הפרת החובות החקוקות הקבועות בתקנות 2, 3(ב) ו-6(א) של תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח-2008, ולפיכך אני מאשר חלקית את בקשת האישור בעילת תביעה זו.

מו.הקבוצה התובעת תכלול את כלל לקוחות המשיבה שרכשו באתר האינטרנט "וואלה שופס" מוצרים, לגביהם חלה חובת סימון המחיר ליחידת מידה, לפי תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח-2008, החל מיום 1.1.2010 ועד למועד בו הושלם סימון המחיר ליחידת מידה (4.6.2017), ואשר לגביהם לא קיימה המשיבה את החובה שבתקנות הנ"ל להציג את המחיר ליחידת מידה.

ב"כ המייצגת היא: עו"ד הגר ביין.

עילת התובענה הייצוגית היא: הפרת החובות החקוקות בתקנות 2, 3(ב) ו-6(א) של תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח-2008.

השאלה העיקרית המשותפת לחברי הקבוצה התובעת היא: מהם המוצרים שנמכרו באתר האינטרנט "וואלה שופס" בתקופה שבין 1.1.2010 ועד 4.6.2017, אשר לגביהם חלה חובת סימון המחיר ליחידת מידה, אך המחיר ליחידת מידה לא סומן על ידי המשיבה, והאם נגרם נזק ממוני לחברי הקבוצה עקב כך, ומה שיעורו של נזק ממוני זה?

הסעד הנתבע הוא: מתן פיצוי כספי לחברי הקבוצה בגין הנזק הממוני שנגרם להם לכאורה, או לחלופין מתן פיצוי לטובת הציבור, וכן מתן צו הצהרתי.

מז.בהתאם להוראת תקנה 6 של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, הואיל והתובענה אושרה בשינויים, על ב"כ המבקשת להגיש כתב תביעה מתוקן, בהתאם לנקבע בהחלטה זו, בתוך 15 ימים מן המועד שתומצא לב"כ המבקשת החלטה זו.

המשיבה תגיש כתב הגנה מטעמה בתוך 45 ימים מן המועד שיומצא לה כתב התביעה המתוקן.

מח.בהתאם להוראת סעיף 25 של חוק תובענות ייצוגיות, על ב"כ המבקשת להגיש לאישור בית המשפט, בתוך 15 ימים מן המועד שתומצא לה החלטה זו, את נוסח ההודעה בדבר אישור הגשת התובענה כייצוגית. ההודעה תכלול את הפרטים המנויים בסעיף 14(א) לחוק.

ההודעה תפורסם, לאחר אישור בית המשפט, בשני עיתונים יומיים נפוצים בשפה העברית (בהתאם להודעה על עיתונים נפוצים בשפה העברית לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ילקוט הפרסומים 6796, 4.5.2014).

בהוצאות פרסום ההודעה תישא המשיבה.

מט.אני קובע את קדם המשפט בתובענה הייצוגית לתאריך 11.7.2018 שעה 11:00 לפני הצהרים.

נ.המשיבה תישא בשכר טרחת עו"ד בגין בקשת האישור בסכום כולל של 10,000 ₪ (כולל מע"מ), אולם מסכום זה יש להפחית את הסכום של 2,000 ₪ (כולל מע"מ) בו חויבה המבקשת לפי פיסקה י"ז של ההחלטה מיום 29.4.2018.

לפיכך, על המשיבה לשאת, לאחר ההפחתה הנ"ל, בשכ"ט עו"ד של ב"כ המבקשת בגין בקשת האישור בסכום של 8,000 ₪ (כולל מע"מ), שישולמו במשרד ב"כ המבקשת בתוך 30 יום מן המועד שתומצא לה החלטה זו, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

נא.התיק יובא לעיוני ביום 22.5.2018 לעיון בנוסח ההודעה בדבר אישור הגשת התובענה כייצוגית.

המזכירות מתבקשת לעדכן את לוח הדיונים בהתאם לפיסקה מ"ט דלעיל, ולהמציא את העתקי ההחלטה אל:

1.ב"כ המבקשת, עו"ד גב' הגר ביין, חיפה.

2.ב"כ המשיבה, עו"ד יאיר זהבי, ממשרד עוה"ד שלום, זהבי ושות', תל אביב.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ח, 6 מאי 2018, בהעדר הצדדים.