פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ ואח' נ' אלסינט בע"מ ואח'

רקע

1. התביעה המתבררת בתיק זה אושרה כתביעה ייצוגית בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 28.5.12 בע"א 2718/09, שבו התקבל ערעורן של התובעות המייצגות ("התובעות") על החלטה מיום 11.1.09 (בש"א 10029/99 ובש"א 9009/07) שדחתה את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית ("פסק הדין בערעור").

    

2. הנסיבות העומדות ברקע התובענה תוארו בהרחבה בפסק הדין בערעור (פסקאות 2–4), ולצורך החלטה זו ניתן לסכמן בתמצית כך: הנתבעת 6 ("אלרון"), הייתה בזמן הרלוונטי בעלת השליטה בנתבעת 2 ("אלביט"), שבתורה הייתה בעלת השליטה בנתבעת 1 ("אלסינט"). אלרון התקשרה בהסכם עם הנתבעת 3 ("אירופה-ישראל") למכירת מניותיה באלביט, וכפועל יוצא מכך עברה השליטה באלביט – ולכן גם באלסינט – לאירופה-ישראל ולנתבעת 4 ("מרכזי שליטה") (עסקת מכירת השליטה כונתה בפסק הדין בערעור "עסקת המכירה החובלת" וכך היא תכונה להלן בהחלטה זו). אירופה-ישראל ומרכזי שליטה היו תאגידים בשליטתו של הנתבע 5, המנוח מ' זיסר. לאחר חילופי השליטה התקשרה אלסינט בשתי עסקאות, שבאחת מהן היא רכשה מאירופה-ישראל את האחזקות בחברה הולנדית שבבעלות אירופה-ישראל שעסקה בתחום המלונאות, ובאחרת אלסינט רכשה מאת מרינה הרצליה, שותפות מוגבלת שבשליטת מרכזי שליטה, את הזכויות במרכז מסחר ובידור שבמרינה הרצליה ("עסקאות המלונות והמרינה"). הסדר הפשרה נועד ליישב את אותו חלקים של התביעה המכוונים כנגד אלביט (ונושאי המשרה בה), אירופה-ישראל ומרכזי שליטה - בקשר עם עסקת המכירה החובלת וכנגד אלסינט (ונושאי המשרה בה) - בקשר עם עסקאות המלונות והמרינה.

    

3. ביום 5.4.16 הוגשה בקשה (מס' 205) לאישור הסכם פשרה חלקי ("הסדר הפשרה") בין התובעות לבין חלק מן הנתבעים ("הנתבעים המתפשרים" כהגדרתם בהסכם הפשרה שצורף כנספח 1 לבקשה) ("הבקשה"). בדיון שהתקיים ביום 12.4.16 הוריתי על פרסום הודעה כמתחייב מסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו–2006 ("החוק") ועל העברת העתק הבקשה ליועץ המשפטי לממשלה ("היועץ") ולרשות ניירות הערך ("הרשות").

    

4. על רקע דברים שנאמרו בפסק הדין בערעור בדבר הקשר בין עסקת המכירה החובלת ובין אירוע עסקאות המלונות והמרינה (פסקה 44 של פסק הדין), החלטתי ביום 26.5.16 למנות את פרופ' ש' חנס ("פרופ' חנס") כבודק לעניין הסדר הפשרה. הנימוקים למינויו של פרופ' חנס פורטו בהחלטה על מינויו, והוא הונחה לחוות את דעתו, בין השאר, בשאלת סכום הפיצוי שצפויה לקבל קבוצת מי שהחזיקו במניות אלסינט עובר ליום 9.9.99 ("הקבוצה"), אם תתקבל התביעה בקשר עם עילת המלונות והמרינה. פרופ' חנס הגיש את חוות דעתו ביום 7.8.16 ("חוות הדעת") ולאחר מכן הוגשו עמדת היועץ והרשות. קודם שהוגשו עמדת היועץ והרשות הוגשו התנגדויות של שניים מבעלי המניות של אלסינט, והתקיימו כמה דיונים שבמהלכם הבעתי את הסתייגותי מסכום הפשרה המוצע ומהעובדה שהוא כלל את סכומי הגמול ושכר הטרחה, ולאחר שהנתבעים המתפשרים התמידו בעמדתם בנושא זה החלטתי ביום 30.4.17 שלא לאשר את הסדר הפשרה, מפני שלא שוכנעתי שסכום הפשרה הוא סביר. הנתבעים המתפשרים הגישו בקשות רשות לערער (רע"א 3832/17 ורע"א 3894/17), וביום 4.7.17 התקבלו הערעורים בחלקם והעניין הוחזר על מנת שההחלטה תנומק בהתאם למתחייב מסעיף 19 לחוק. בעקבות כך הוריתי ביום 5.7.17 כי הצדדים יגישו טיעון משלים וכי העניין ישוב ויידון לאחר מכן. יצוין, כי בצד טיעונים משלימים שהגישו התובעות והנתבעים המתפשרים, הגישו גם עורכות הדין נ' להב ("עו"ד להב") ור' דותן ("עו"ד דותן"), שהיו בשעתו ביחד עם עורכת דין א' גיא ("עו"ד גיא") באות כוח התובעות, טיעון משלים מטעמן שבו פורטו נימוקי התנגדות לאישור הסדר הפשרה.

    

5. ביום 9.8.17 התקיים דיון, והצדדים הוסיפו וטענו כפי שמשתקף בפרוטוקול הדיון. בתום הדיון הודיעו הנתבעים המתפשרים על הסכמתם להגדיל את סכום הפשרה עד כדי חמישים מיליון ₪ (במקום ארבעים ושישה מיליון ₪, כפי שהוסכם מלכתחילה).