לוי נ' מאפית דוידוביץ ובניו בע"מ

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בשניים: המשיבה מסמנת חלק ממוצריה (לחמים מסוגים שונים) כ"לחם קל", בניגוד להוראות תקן ישראלי 1245 "לחם". נושא זה אינו עניין ההחלטה הנוכחית. העניין האחר שעליו נסבה בקשת האישור הוא טענת המבקש שהמשיבה אורזת ומשווקת לחמים מתוצרתה באופן המנוגד להוראות תקנות בריאות הציבור (מזון) (סגירה של אריזות מזון) תשנ"ג–1992 ("תקנות האריזה").

המשיבה לא הגישה תשובה לבקשה, וחלף זאת הגישו הצדדים שתי בקשות. אחת, להסתלקות מבקשת האישור ככל שהיא נוגעת לסימון "לחם קל" (בקשה מס' 10 שהוגשה ביום 17.5.17). הבקשה האחרת (מס' 9 שהוגשה ביום 16.5.17) היא בקשה לאישור הסדר פשרה שעניינו ההפרה הנטענת של תקנות האריזה. עניינה של החלטה זו הוא הבקשה לאישור הסדר הפשרה.

עיקריו של הסדר הפשרה שאישורו התבקש הם שתוך פרק זמן של שנה מיום אישור הסדר הפשרה תיישם המשיבה פתרון סגירה נוסף לסגירה הקיימת, אשר לפיו שקיות האריזה יולחמו כך שלצורך פתיחתה הראשונה של האריזה יהיה על הצרכן להסיר את נקודות ההלחמה. בנוסף, המשיבה תתרום לעמותה שזהותה תאושר על ידי בית המשפט מוצרי לחם ששוויים הכולל לצרכן עומד על 80,000 ₪. כמו כן, המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 5,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ.

לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה המוצע החלטתי לקיים דיון על מנת לקבל מבאי כוח הצדדים הבהרות לספקות שהתעוררו אצלי למקרא הבקשה, ובדיון שהתקיים ביום 25.5.17 הבאתי בפני בא כוח המבקש את אותם ספקות וציינתי כי יש מקום שהמבקש ישקול להסתלק מבקשת האישור. המבקש ביקש שהות לשקול את הדברים, ועתה הגיש הודעה המפרטת הליכים דומים שהתנהלו או שמתנהלים בערכאות שונות ועתר לאשר את הסדר הפשרה, ולחלופין, ככל שלא איעתר לכך, הוא הודיע שהוא עומד על זכותו לנהל את ההליך.

לאחר ששבתי ושקלתי את טענות המבקש בבקשת האישור וגם את הטענות בבקשתו הנוכחית, אני דוחה את הבקשה לאשר את הסדר הפשרה, ובהתאם לכך, אם יעמוד המבקש על כך יימשך ההליך בהתאם להוראות שלהלן.

בהודעתו הפנה המבקש להליכים שהתנהלו (או מתנהלים) בת"צ 68781-12-15 אבטבי נ' ברמן בע"מ ("עניין ברמן"), ת"צ 68782-12-15 מתתיהו נ' אנג'ל ("עניין אנג'ל"), ת"צ 1296-06-16 חנא נ' מאפיית אגמי (נהמא) בע"מ ("עניין אגמי") ות"צ 31629-04-15 דורפמן נ' יוחננוף בע"מ ("עניין יוחננוף"). לטענת המבקש, בכל ההליכים האמורים התעוררה שאלה דומה, היינו הפרת תקנות האריזה, ובשני מקרים (עניין ברמן ועניין אנג'ל, שהדיון בהם אוחד), אושר הסדר פשרה במתכונת דומה להסדר הפשרה המוצע כאן, ואילו בעניין אגמי ובעניין יוחננוף התקבלו הבקשות לאישור ואושרה הגשת תביעות ייצוגיות. יצוין כי בעניין אגמי הוגשה בקשה לאשר הסדר פשרה אולם זו נדחתה, ולאחר דיון בבקשת האישור אושרה הגשת התביעה הייצוגית.

קודם שאסביר את עמדתי בנוגע לבקשת האישור אציין כי עיינתי בפסק הדין שלפיו אושר הסדר הפשרה בהליכים בעניין ברמן ואנג'ל, והגעתי למסקנה כי, שלא כטענת המבקש, פסק הדין אינו תומך בטענותיו, מפני שאין בו התייחסות ישירה לשאלה אם המשיבות באותם הליכים שיווקו את מוצריהן באופן העולה בקנה אחד עם תקנות האריזה. בדומה לכך, וכפי שאסביר להלן, גם ההחלטה שלפיה אושרה הגשת תביעה ייצוגית בעניין אגמי אינה תומכת בטענת המבקש שהאריזה שבה משווקת המשיבה את הלחם אינה תואמת את תקנות האריזה. אלא שעד שאגיע להסביר את הדבר, ראוי לעמוד תחילה על לשון הוראות תקנות האריזה, ועל טענות המבקש בנושא זה בבקשת האישור.

תקנה 2(א) לתקנות האריזה קובעת כי "לא ישווק אדם מזון ארוז מראש, לא ייצרו, לא ייבאו ולא יחסינו אלא באריזה סגורה". על פי ההגדרה בתקנה 1 אריזה סגורה היא:

"אריזה של מזון הסגורה באופן שלאחר פתיחתה לראשונה לא ניתן להחזירה למצבה המקורי בלא שהצרכן יבחין בדבר לפני השימוש הראשון".