ת"צ 11708-09-13 כהן נ' עיריית בת ים

בקשה לפסיקת גמול ושכ"ט בעקבות הודעת חדילה בהתאם לסע' 9, 23-22 לחוק תובענות ייצוגיות , התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי

ביום 4.9.2013 הגישה התובעת כנגד עיריית בת ים (להלן : "העירייה") תובענה מנהלית ובקשה לאשרה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"). התובעת עתרה להשבת סכומי הארנונה שנגבו לטענתה שלא כדין, בעקבות חיוב רטרואקטיבי שהחילה העירייה על התושבים באופן גורף. החיוב נעשה בשל סקר מדידות נכסים חדש שעשתה העירייה בדירות מגורים, אשר מצא כי יש להגדיל שטח הנכס לחיוב בחלק מהנכסים.

ביום 2.12.2013 הגישה העירייה "בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחילופין הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק" (להלן: "הבקשה לסילוק על הסף" ו- "הודעת החדילה"). בבקשתה לסילוק על הסף טענה העירייה כי התובענה שבנדון לא מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית בשל השונות שבין חברי הקבוצה.

בהחלטתי מיום 17.6.2014 קבעתי כי יש לדחות את בקשת העירייה לסילוק על הסף, מאחר שלפי הדין והפסיקה אין שונות בין חברי הקבוצה לאור ניסוח הגדרת הקבוצה בתובענה דנן.

בהודעת החדילה שהוגשה כאמור לחילופין, טענה העירייה כי חדלה לגבות ארנונה רטרואקטיבית מאוגוסט 2013, לפני שהוגשה התובענה דנן ביום 4.9.2013. במסגרת החלטתי הנ"ל מיום 17.6.2014 , קבעתי כי החדילה של העירייה נחשבת ממועד הגשת הודעת החדילה הנ"ל בדצמבר 2013, ולא מאוגוסט 2013 כפי שטענה העירייה בהודעת החדילה. לפיכך, לאור החדילה ודחיית בקשת האישור בעקבותיה, הוגשו טיעוני הצדדים לעניין פסיקת גמול לתובעת הייצוגי (להלן: "הגמול") ושכ"ט לבא כוחה (להלן: "שכה"ט") בהתאם לסע' 23-22 לחוק.

עיקרי טענות הצדדים

לטענת העירייה היא החלה בחיובים הרטרואקטיביים רק בספטמבר 2012. זאת בעקבות סקר מדידות שהחלה לבצע רק במועד זה, בעקבות הודעת חדילה שהגישה העירייה בתובענה ייצוגית אחרת שעניינה עיגול שטחים הפחותים מ – 1 מ"ר כלפי מעלה לצורך חיוב ארנונה (ת"צ 48014-05-12 גדי אלקריף נ' עיריית בת ים (לא פורסם)). לפיכך לשיטתה, סכום ההשבה הפוטנציאלי, שביחס אליו צריך להיות מחושב הגמול ושכה"ט, צריך להיות רק בגין 12 החודשים שלפני הגשת התובענה דנן (בספטמבר 2013) ולא בגין 24 החודשים שקדמו לבקשת האישור כפי שטוענת התובעת. עוד טוענת העיריה כי החיוב בוצע רטרואקטיבית ליום המדידה בלבד. לטענת העירייה הודעות השומה הרטרואקטיביות נשלחו מספטמבר 2012 ועד לאוגוסט 2013, והם נשלחו ל – 1,253 נכסים שנמצא בסקר כי שטחם גדול יותר. העירייה צירפה לטיעוניה לגמול ושכ"ט את טבלת של 1,253 הנישומים ששטח דירתם הוגדל לעניין ארנונה וציינה בכל נכס את סכום הגדלת החיוב. לטענת העירייה סכום חיובם של נכסים אלו גדל בסך כולל של 189,904 ₪, כאשר לטענתה מתוך סכום זה יש להפחית 24,146 ₪, בגין 276 נישומים שלא שילמו את החוב שנוצר בעקבות הגדלת שטחי דירותיהם. העירייה טענה כי היא שלחה לב"כ התובעת, עו"ד עופר ורד, את הטבלה של רשימת הנישומים הנ"ל עוד במרץ 2014, וב"כ התובעת לא פקפק באמינות נתונים אלו. עוד טענה העירייה, כי הימנעות התובע מפנייה מוקדמת אליה בעניין מצדיקה את הפחתת הגמול ושכה"ט, וצירפה את חוו"ד היועמ"ש בסוגיה (שהוגשה על ידו בתיק אחר) שתומכת במסקנה זו. העירייה טענה כי אילו הייתה פנייה מוקדמת של התובעת אליה היה באפשרותה להוכיח את אמיתות טענתה כי חדילת הגבייה בוצעה עוד באוגוסט 2013, לפני הגשת התובענה דנן. לטענתה, נוכח החדילה לפני הגשת התובענה ונוכח ההשקעה המועטה של התובעת ובא כוחה בתובענה דנן אין לפסוק כלל גמול ושכ"ט, ולחילופין יש להסתפק בגמול ושכ"ט סמליים. ב"כ העירייה הפנו לפסיקה מחוזית שקבעה סכומים, בין 1.7% מסכום ההשבה ל – % 4.7 מסכום ההשבה.