רשות המיסים-מע"מ:היחידה המשפטית לתיקים מיוחדים נ' פרחי ואח'

א

כללי

1. חברת ב.א נועה בע"מ והנאשם שהיה מנהלה בזמן הרלוונטי, הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין ומסירת ידיעה כוזבת, שבע עבירות לפי סעיפים 117(ב)(5) ו-117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. סך כל התשומות שמקורן ב- 13 חשבוניות פיקטיביות הוא 10,221,924 ₪ והמס בגינן הוא 1,409,921 ₪.

כן הורשעו הנאשמים בכך שבמטרה להתחמק ממס פעלו במרמה וקיימו פנקסי חשבונות כוזבים ובכך ביצעו שתי עבירות לפי סעיפים 220(4) ו- 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

העבירות בוצעו בין השנים 2010-2011.

2. בהכרעת הדין שניתנה בתאריך 24.04.18 קבעתי כי את החשבוניות הכוזבות קיבלו הנאשמים מחברת לב אנרגיה בע"מ מבלי שקיבלו את הסחורה כפי המתואר באותן חשבוניות. קבעתי כי במשך תקופה שראשיתה בשנת 2010 ואחריתה בשנת 2011, עסקו הנאשמים באופן שיטתי ומודע בקניית חשבוניות כוזבות וכללו את החשבוניות בספרי החברה על מנת להגדיל במרמה את הוצאות החברה ולהפחית את תשלומי המע"מ.
3. כתב האישום בתיק זה הוא חלק מפרשה גדולה יותר בה נחשפו עבירות פליליות ועבירות מס בהיקף גדול ובהן היתה מעורבות עמוקה של אותה חברת לב אנרגיה בע"מ שמכרה חשבוניות כוזבות בהיקפים עצומים. בגין יתר חלקי הפרשה הוגשו 7 כתבי אישום נוספים חלקם חמורים בהרבה מזה שלפני. עוד יש לדעת כי כתב האישום דנן הוגש כארבע שנים לאחר ביצוע העבירות באוקטובר 2015.

טיעוני הצדדים

4. ב"כ המאשימה התייחסה לחומרת עבירות המס מושא הרשעת הנאשמים בכלל ובפרט במקרה זה בו מדובר בגזלה במרמה מהקופה הציבורית בהיקף של 1.4 מיליון ₪ והשתמטות ממס בהיקף של 10 מיליון ש"ח. המאשימה ביקשה לראות את שני האישומים מושא ההרשעה כאירוע אחד והפנתה לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות ולמידת החומרה הגלומה בהן. כן ציינה כי פעמים רבות מבוצעות עבירות המס על ידי אנשים נורמטיביים ואין בכך להפחית מחומרתן אלא דווקא להיפך, להדגיש מה רב הפיתוי לעבור אותן עבירות ומה רבה פגיעתן בשוויון ובחלוקת נטל המס בין האזרחים. התובעת הפנתה לכך שמערכת הטלת המע"מ מבוססת על אמון בעוסקים ומעשי הנאשמים הפרו אמון זה ובכך הזיקו לציבור בכללותו. כן טענה כי בקביעת מתחם הענישה יש לקחת בחשבון את מדיניות הענישה הנהוגה, את היקף הנזק לקופת המדינה ואת שאלת הסרת המחדל, האופן השיטתי בו בוצעו העבירות, הקושי בגילוי העבירות ומאמץ הרב המושקע על ידי רשויות האכיפה בגילוי ובחקירת תיקים מסוג זה. לאחר שהפנתה לפסיקה לגבי מדיניות הענישה הנוהגת עתרה המאשימה לקביעת מתחם ענישה הולם שבין 18 ועד 40 חודשי מאסר בפועל וכן קנס בסכום ניכר ומאסר על תנאי. לשם השלמות הגישה התובעת שני גזרי דין בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה, תוך ציון העובדה כי קיים חסיון לגבי אחד מפסקי הדין והוא תלוי ועומד בפני ערכאת הערעור.

לגישת המאשימה אין מקום לתת משקל משמעותי לשיהוי בהגשת כתב האישום וגם בעניין זה הפנתה לפסיקה. בעניינו של הנאשם בשים לב להיקף הסכום, לתקופה הממושכת בהן בוצעו העבירות, אי לקיחת אחריות ובעיקר בשים לב לאי הסרת המחדל, עתרה המאשימה לעונש של 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס משמעותי. באשר לנאשמת, מאחר ושוב איננה פעילה, ביקשה להסתפק בקנס סמלי.

5. ב"כ הנאשמים ביקש מבית המשפט לנקוט במידת הרחמים תוך שהפנה לציטוטים מהספרות וממקורות תנכיים. הסנגור ביקש להתייחס למעשי הנאשמים באופן מידתי ביחס לשני עדי התביעה שהעידו נגדו – בני לוין ועד המדינה, אשר בסופו של יום לא נתנו את הדין על מעשיהם. לשיטת הסנגור מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר בפועל (לתמיכה הגיש טבלת פסיקה). הסנגור ביקש ליתן משקל משמעותי לקולה לשיהוי הבלתי מוסבר בהגשת כתב האישום ולעינוי הדין שהסב לנאשם סבל רב. כן ביקש שלא לזקוף לחובת הנאשם את ניהול ההוכחות לאור זיכויו מחלק מהחשבוניות. עוד הוסיף שחלק מן החשבוניות כללו סחורה אמיתית באופן שמשליך על היקף העבירות. הסנגור פרט את מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם, נשוי ואב לארבעה קטינים שאף סועד את אביו הנכה. לאחר הטיעונים הגיש הסנגור מסמכים רפואיים לגבי מצבה של אשת הנאשם. לגבי הסרת המחדל הסביר הסנגור כי מתנהל הליך אזרחי במסגרתו הציע הנאשם לשלם סכום שיוכל לעמוד בו אך הליך זה טרם הסתיים. הסנגור אבחן עניינו של הנאשם מעניינם של מעורבים אחרים בפרשה אליהם התייחסה המאשימה בטיעוניה והוסיף כי הנאשם חדל ממעשיו עוד טרם החלה החקירה בעניינו. הסנגור צירף מכתבים חלף עדויות אופי.
6. הנאשם עצמו פנה בבכי ובהתרגשות רבה לבית המשפט וביקש התחשבות בו, בילדיו ובאביו החולה.

מתחם העונש ההולם

7. הערכים המוגנים – רבות נכתב על חומרתן של עבירות המס ועל הנזק שהן מסבות למדינה ולחברה. עבירות כמו אלו שביצעו הנאשמים פוגעות בקופה הציבורית, משבשות פעילות תקינה במשק, מכבידות בנטל המס על אזרחים שומרי חוק ופוגעות בערך השוויון בנשיאה בנטל המס. הפיתוי בביצוע עבירות אלו רב שכן ביצוען קל וגילוין קשה והרווח הכספי שניתן להפיק עצום ורב. הפיתוי גדול שבעתיים שכן שני הצדדים הישירים לעסקה הכוזבת נהנים ממנה והקורבן בדמות אוצר המדינה חסר פנים ונטול קול עד כי נדמה כי אין איש נפגע. לא אחת נפסק כי בעבירות כלכליות בכלל, ובעבירות מס בפרט, גובר משקלו של האינטרס הציבורי והצורך בהחמרת הענישה על פני האינטרס האישי של הנאשם, זאת גם אם מדובר בנאשמים שעברם נקי ולאורך השנים התנהלו באופן נורמטיבי, ראו בהקשר זה למשל רע"פ 512/04 אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל (15.04.04) וכן רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (20.02.13) וההפניות שם בפסקה 7. עקרון ההלימה בעבירות מס תורגם ליחס הולם בין היקף סכום השמטת המס שביצע הנאשם לבין העונש שיוטל עליו. בהתייחסו להונאה באמצעות חשבוניות פיקטיביות קבע בית המשפט המחוזי כי לא בכדי כונו חשבוניות אלו בפסיקה אבי אבות הטומאה שכן "מדובר בנגע קשה שפוגע בכל רבדי תשלום מס אמת" (ראו עפ"ג (ת"א) 6968-02-17 משהראוי נ' מדינת ישראל (24.4.17)).
8. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומידת הפגיעה בערכים המוגנים – העבירות בוצעו על ידי הנאשמים לאורך תקופה בת מספר חודשים. העבירה האחרונה בוצעה אמנם כחודשיים לפני מעצר המעורבים בפרשה אך לא מדובר בפרק זמן משמעותי עד כי ניתן לקבוע כי מדובר בהחלטה מדעת לחדול מביצוע עבירות נוספות. הנאשם עצמו וודאי לא העיד על כך. משך ביצוע העבירות והחזרה עליהן מלמד על כך שלא מדובר בגחמה או במעידה רגעית אלא במהלך מחושב ומתוכנן שרווח בצדו. הנזק המיידי שנגרם בגין העבירות הוא נזק לקופה הציבורית בסכום בלתי מבוטל של כ- 1,400,000 ₪. לא היה מניע אחר לביצוע העבירות זולת בצע כסף והפקת רווח קל על חשבון המדינה. אני ערה לטענת הסנגור בכל הקשור למיקומו של הנאשם בפרשה כולה ולמידת חומרת מעשיו. עם זאת, דווקא בנסיבות תיק זה ניתן להשקיף בבירור על פוטנציאל הפגיעה של עבירות אלו וכיצד עבירות מס מתגלגלות לתמונה רחבה יותר של עבריינות ומספקות דלק לתעשייה ענפה יותר של מתן הלוואות בריבית קצוצה ובעקבותיה עבירות סחיטה באיומים. מובן שהנאשם אינו נותן את הדין על מעשיהם של אחרים אך מעשיו משתלבים בגזרה צרה מתוך תמונה פלילית רחבה יותר כך שבמונחי סעיף 40ט(3) לחוק העונשין, הנזק שעלול היה להיגרם, אינו ענין שבתאוריה אלא מציאות ממשית. העובדה שבסופו של יום בני לוין ועד המדינה לא הועמדו לדין, אין בה כדי להשליך על מידת עונשו של הנאשם. מוסד עד המדינה וטובות ההנאה הכרוכות בו ידועים ומוכרים היטב. לגבי בני לוין הוגש כתב אישום וההליכים בעניינו עוכבו על ידי היועמ"ש מטעמים בריאותיים.
9. מדיניות הענישה –מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מס מסוג אלו שבוצעו על ידי הנאשמים כוללת רכיב מרכזי של מאסר בפועל, על פי רוב מאחורי סורג ובריח וכן מרכיב של קנס כספי (רע"פ 7964/13 רובנישטיין נ' מדינת ישראל (31.12.13), רע"פ 5358/12 שוקרון נ' מדינת ישראל (10.7.2012); רע"פ 8581/11 סטיון נ' מדינת ישראל (30.11.2011); רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל, 18.4.2004)). בחינת מדיניות הענישה במקרים דומים למקרה למקרה דנן, במובן זה שמדובר במי שקיבל חשבוניות פיקטיביות להבדיל ממי שהוציאן וגובה הסכומים, מעלה כי על פי רוב מושתים מאסרים בפועל לתקופות ממושכות ושיעורן המדויק תלוי בחומרת העבירות שבוצעו ומשך ביצוען, היקף העסקאות, סכום המס שנגרע בעטיין מהקופה הציבורית, במידת התחכום והתכנון שנלווה לביצוען ובעיקר בשאלה האם המחדל הוסר אם לאו:
   • רע"פ 3385/13 דימיטשטיין נ' מדינת ישראל (29.5.2013): שם הורשע המערער לאחר ניהול הוכחות בשלושה אישומים: במסגרת האישום הראשון הורשעו המערער וחברה שהיתה בניהולו שבין השנים 2006-2007, במטרה להתחמק מתשלום מס, קיזזו סכומים שהופיעו ב-38 חשבוניות מס פיקטיביות של ספקים בסך כולל של למעלה מחצי מיליון ש"ח. פיקטיביות, במובן שהעסקאות עליהן נסמכו החשבוניות, כלל לא בוצעו. במסגרת האישום השני הורשעו המערער ואותה חברה בכך שלא הגישו למשיבה דו"חות כספיים לחודשים אוגוסט וספטמבר 2007, למרות שבתקופה זו, ערכו עסקאות בסכום של 662,180 ₪, ולפיכך היה על החברה לשלם מס ערך מוסף בסך של 102,638 ₪. זאת ועוד, החל מחודש אוקטובר 2007, ועד להגשת כתב האישום ביום 30.9.2009, חדלו המערער והחברה כליל מהגשת דו"חות תקופתיים. במסגרת אישום השלישי הורשעו המערער וחברה נוספת שהיתה בבעלותו באי הגשת דוחות לחודשים ספטמבר עד נובמבר 2007, חרף ביצוע עסקאות בסכום כולל של 1,015,192 ₪, אשר בגינן הייתה הנאשמת 2 חייבת בתשלום מס ערך מוסף בסך של 157,355₪. בנוסף, בתקופה שבין דצמבר 2007 ועד להגשת כתב האישום ביום 30.9.2009, המערער ואותה חברה לא הגישו דו"חות התקופתיים כנדרש על פי החוק. בית המשפט השלום קבע מתחם ענישה שנע בין 6 ל-36 חודשי מאסר ותוך דגש על אי הסרת המחדל גזר על המערער 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסכום של 10,000 ₪ על המערער ועל החברה. ערעור לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחו.