|
א. כתב האישום המתוקן ומהלך המשפט
1. הנאשמים הודו והורשעו בעובדות כתב אישום מתוקן, לפיהן ביום 2.7.11, בשעה 02:30 בבוקר, תקפו הנאשמים 1 ו-2, בצוותא חדא, את כ' מ', י' כ' ומ' ל' (להלן: "כ'", "י'" ו- "מ'", בהתאמה) והנאשם 1 אף תקף באורח חבלני את המתלוננים.
כתב האישום מספר כיצד באותו לילה ישבו המתלוננים ב"יוגורטיה" בשדרות רוטשילד בתל אביב, כאשר הנאשם 1 ניגש אל מ', חיבק אותו כשהוא נוגע בשרשרת שענד על צווארו, וזאת – "על רקע חשדם של הנאשמים כי המתלוננים היו מעורבים בהקנטה של עוברת אורח" (כך בסעיף 1 לכתב האישום).
כ' קם מכסאו, והיה מרחק קצר מהנאשם 1, כאשר האחרון השליך עליו כוס זכוכית שפגעה בו, ואז גם היכה בפניו של כ', ואף תקף את י' במכה לפניו.
הנאשם 2 היכה את מ' בפניו, במקביל.
י' נפל על המדרכה ומשקפיו נפלו, והנאשמים 1 ו-2 הפילו גם את מ' אל הרצפה, והיכוהו עד שאיבד הכרתו.
2. הנאשם 3 הגיע לזירה והיה מודע למעורבות הנאשמים 1 ו-2, חבריו, באירוע האלים, וכתב האישום מספר כיצד ראו הנאשמים את כ' החבול, או אז עצר הנאשם 3 מונית, הורה לנאשמים 1 ו-2 "לעלות עליה" (כך במקור), ולהסתלק מהמקום, טרם בוא המשטרה. הנאשם 3 נמלט אף הוא מהמקום מיד לאחר שפינה את חבריו משם.
3. הנאשמים 1 ו-2 הואשמו אפוא, כאמור, בתקיפה סתם על ידי שניים או יותר, לפי ס' 382 (א) לחוק העונשין ואילו הנאשם 1 אף הואשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי ס' 380 לאותו החוק.
הנאשם 3, אשר לא נטל חלק באירוע האלים, הואשם – בגין סילוק חבריו האלימים מן המקום טרם בוא המשטרה – בעבירה של סיוע לאחר מעשה, לפי הוראת ס' 260 (א) לחוק העונשין, יחד עם ס' 261 (1) לאותו החוק.
4. כתב האישום מספר על תוצאת התקיפה, ממנה נגרמו חבלות לכ': חתך ושבר דחיסה פריאטלי משמאל בגולגולת, והוא נזקק לתפרים ולטיפול תרופתי ואשפוז בבית החולים; אף י' נחבל, בחבלת ראש באזור טמפורלי שמאלי והוא נזקק לבדיקת סי. טי. ראש, למשככי כאבים ולמעקב רפואי; גם מ' נחבל בכך שסבל מכאבים ורגישות בהנעת הצוואר, כאבים בבטן ובצלעות, ואף הוא נזקק לבדיקת סי.טי ולמעקב רפואי.
5. כתב האישום המקורי הוגש לבית המשפט ביום 16.2.14, וביום 3.9.14 הודה הנאשם 3 בעובדות כתב האישום המתוקן, לא הורשע, והוא נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן.
ביום 26.10.14 החרו החזיקו הנאשמים 1 ו-2 אחר חברם, ואף הם הודו בעובדות אותו כתב האישום המתוקן; הם הורשעו ונשלחו אל שירות המבחן.
6. יצוין, כי בין הצדדים לא השתכללה הסכמה לעונש, זולת הגבלתה של התביעה ביחס לנאשם 3, בלבד, עד כדי רף עליון של ששה חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, לצד רכיבי ענישה נוספים.
7. ביום 21.4.15 טענו הצדדים לעונש, והתיק נדחה למתן גזר דין.
8. הואיל ומצאתי לגזור עונשים שונים על כל אחד מן השלושה, ונסיבות על אחד מהם שונות, אייחד לכל אחד מהם פרק נפרד.
|