מדינת ישראל נ' פ'

רקע ועובדות כתב האישום

1. הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון, לאחר תיקון כתב האישום, במפורט בכתב האישום המתוקן, על בסיס הודאתו, בביצוע העבירות הבאות: שתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק, כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק, חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק.

2. על פי המפורט בכתב האישום המתוקן הנאשם הוא אחי הקטינה המתלוננת ילידת שנת 1997 (להלן: "הקטינה או אחות הנאשם"). בתאריכים הרלוונטיים לאישום הראשון, התגוררו הנאשם והקטינה בדירה משותפת (להלן: "הדירה"). ביום ה- 4.3.15 בסמוך לשעה 20:00, בסלון הדירה, על רקע ויכוח בין הנאשם לקטינה, משהבחינה הקטינה כי הנאשם כעוס וקמה מן הספה כדי לצאת מהבית, תקף אותה הנאשם בכך שניגש אליה, אחז בה, הושיב אותה על הספה וסטר לה בפניה תוך שהוא צועק עליה. באותן הנסיבות קמה הקטינה מהספה בניסיון נוסף לעזוב את הבית. אז איים עליה הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה ובחירותה, בכך שאמר לה כי אם תצא מהבית זה יהיה הסוף שלה והוא ירצח אותה ובכך שקרע את החולצה והחל לקרוא על שמה קדיש, בכוונה להפחידה או להקניטה. הקטינה יצאה מן הדירה ונאלצה לישון בבית חברתה.

    

3. ביום 5.3.15, בסמוך לשעה 19:00, הגיעה הקטינה לדירה לקחת בגדים וכשדפקה על דלת הדירה, פתח הנאשם את הדלת ותקף אותה בלא הסכמתה ושלא כדין בכך שגרר אותה אל תוך הבית וכן כלא אותה שלא כדין בכך שנעל את דלת הדירה ולקח אליו את המפתחות. מיד ובסמוך, נטל הנאשם את הטלפון הנייד שלה, וכשהתנגדה למעשיו הוסיף לתקוף אותה בלא הסכמתה ושלא כדין בכך שדחף אותה על הספה. בנסיבות המתוארות, הסבירה הקטינה לנאשם כי הגיעה רק לקחת בגדים ובתגובה לכך איים עליה הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה ובחירותה בכך שאמר לה: "אני רוצה לראות שאת יוצאת מהבית" תוך כדי שהוא מסיר מידיה את הבגדים שנטלה, כדי להפחידה או להקניטה. באותן הנסיבות איים הנאשם על הקטינה בפגיעה בחירותה בכך שאמר לה כי לא תצא מהבית כל עוד לא תנקה את הצרכים שכלבו עשה בחדרו וכן כל עוד תנקה את חדרי השינה שלו ושלה באקונומיקה, כדי להפחידה ולהקניטה.

    

4. בנסיבות אלה, עת ביקשה הקטינה לצאת מהדירה, אמר לה הנאשם כי היא לא יוצאת ותקף אותה בלא הסכמתה ושלא כדין בכך שהפיל אותה על הספה בחדרו והוסיף להותירה כלואה, שלא כדין בדירה, תוך שהוא אומר לה: "יאלה יאלה תנקי יא שרמוטה יא שיפחה..." והקטינה נאלצה לנקות את הבית כבקשתו, כדי שתוכל לצאת מהדירה. בהמשך, כשביקשה שוב לצאת מהדירה, הורה הנאשם לקטינה לנקות ולשפשף את כל הבית ותקף אותה בלא הסכמתה ושלא כדין בכך שדחף אותה לחדרה. בשלב זה פתחה הקטינה את החלון בחדרה וזעקה לעזרה ובתגובה לכך תקף הנאשם את הקטינה בלא הסכמתה ושלא כדין בכך שתפס בכתפה סובב אותה אליו, הצמיד אותה לקיר אמר לה "אל תצאי מפה". בהמשך לכך, לאחר שמילאה אחר כל מבוקשו, הוסיף הנאשם לכלוא את הקטינה שלא כדין בדירה, בכך שסרב לבקשתה לצאת מהבית והקטינה שכנעה אותו לאפשר לה לשהות בלילה בביתו של מקסים. בתגובה לכך איים עליה הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה ובחירותה בכך שאמר לה כי אם לא תהיה בדירתו של מקסים או שתנסה להתקשר למישהו, הוא ירצח אותה וכי הוא יודע איפה למצוא אותה, כדי להפחידה או להקניטה.

    

5. על פי המפורט באישום השני, הנאשם הוא בנה של המתלוננת והמתלוננת הינה בת זוגו של המתלונן (להלן: "אמו של הנאשם או המתלוננת"). ביום 6.3.15 בשעה 16:00 לערך על רקע סירובה של המתלוננת לקחת הביתה את ביתה. איים הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה של המתלוננת ואחותו וכן בפגיעה ברכושו של המתלונן, בכך שהתקשר אל המתלוננת ואמר לה: "אם את לא תגידי לי איפה את, אני אשרוף לך את הבית ואשרוף את האוטו של נ'" בכוונה להפחידה או להקניטה. מיד בהמשך, לאחר שהמתלוננת ניתקה את השיחה, התקשר אליה שוב הנאשם ואיים עליה בכך שאמר לה "את רוצה לשמוע מה אני עושה?" והשמיע לה קול של אוויר שיוצא וזאת בכוונה להפחיד את המתלוננת או להקניטה. בנסיבות שלעיל, פגע הנאשם ברכבו של המתלונן אשר חנה באותה העת, בכך שניקב במזיד את הצמיג השמאלי באמצעות עט מברזל.

    

6. לאחר הודיית הנאשם נשמעו טיעונים לעונש והנאשם נשלח לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות. בהמשך נשלח הנאשם, נוכח גילו בעת ביצוע העבירה לקבלת תסקיר שירות המבחן. מתן גזר הדין נדחה מעת לעת לשם קבלת תסקירים משלימים בעניינו. השלמת הטיעון לעונש, לאחר קבלת התסקיר האחרון, נשמעה היום טרם מתן גזר הדין והצדדים שבו וחזרו על עמדותיהם.

    

   תסקירי שירות המבחן

7. התסקיר הראשון בעניינו של הנאשם התקבל ביום 28.5.2017 (להלן: "התסקיר הראשון") ובו צוין כי שירות המבחן טרם נפגש עם המתלוננות, אמו של הנאשם ואחותו, והיכרותו עם הנאשם היא ראשונית. בתסקיר פורטו נסיבות חייו של הנאשם, פטירת אביו כשהיה כשהיה בן 15, אז הפסיק לימודיו בפנימיה במסגרת בית ספר לכדורגל ויצא לעבודה על מנת לסייע בפרנסת הבית. עוד פורט כי הנאשם בן 21, רווק, מתגורר בצפון עם סבתו ודודו ועובד במסעדה. מחוות הדעת שהתקבלה מאת מעסיקו עולה כי הוא מסור ואחראי ואף התקדם לתפקיד מנהל משמרת ואחראי על עובדים. בתסקיר הראשון פורטו 2 תיקיו הפליליים הקודמים של הנאשם, בהיותו קטין, בקשר לעבירות אלימות ובקשר לקטינה. במסגרת אותם הליכים הושת על הנאשם צו מבחן והנאשם הביע חרטה ,שיתף פעולה והשתתף בשיחות פרטניות בשירות המבחן לנוער. סיכויי שיקומו, להערכת שירות המבחן לנוער אז, היו גבוהים. העבירות מושא כתב האישום המתוקן דנן נעברו לאחר שהיה בפיקוח שירות המבחן.

    

8. שירות המבחן עתר לדחיית הדיון על מנת להשלים את עריכת התסקיר, חרף הישנות התנהגות מפרת חוק, ודפוס של תגובה תוקפנית במצבי לחץ אצל הנאשם, תוך שציין את גילו הצעיר, רצינותו ונכונותו לתהליך היכרות עם מצבו כיום, משטרם נבחנה נזקקותו הטיפולית וטרם נערכה היכרות עם נפגעות העבירה.

    

9. תסקיר שני התקבל יום 12.9.2017 (להלן: "התסקיר השני"). בתסקיר השני פורט כי 2 בדיקות שתן שנערכו לנאשם מלמדות על ניקיון מסמים וכי עתידו אינו ברור נוכח היעדרותו הממושכת מהצבא. במפגש שהתקיים עם אחותו (המתלוננת באישום הראשון) עולה כי בנערותה חוותה את הנאשם כאח שדואג ולוקח על עצמו אחריות לטפל ולשמור עליה, בפרט לאור הקשיים של אמה בהצבת גבולות. על פי תיאורה התנהגותו של הנאשם כלפיה נבעה מדאגה. לדבריה המדובר באירוע יחיד בתקופה בה התרחקה מניהול אורח חיים תקין. לדבריה, בדרך כלל, לא הפגין הנאשם התנהגות אלימה, אך היא מבינה שהגזים ופגע בה והוא אף התנצל והיא איננה חוששת מפניו. כיום מתארת קשר חיובי ומאוזן שכן הנאשם חי בריחוק ממנה בצפון הארץ ומתעניין בשלומה באופן שאינו חודרני או שתלטני. לדבריה הקשר של הנאשם עם אמה כיום הוא קשר טוב.

    

10. במפגש שהתקיים עם המתלוננת אמו של הנאשם עולה כי לאחר פטירת אביו לקח הנאשם על עצמו תפקיד דומיננטי במשפחה, המתלוננת אמו נשענה עליו יתר על המידה וראתה בו כאחראי על המשפחה יותר מאשר אחיו הבכור. כיום מבינה כי העול והאחריות היו כבדים ולא מותאמים ליכולותיו, והוא אף לא היה פנוי להתאבל על מות אביו. אמו של הנאשם מבינה כי בהתנהלותו ביטא את תסכולו ואינה חוששת מפגיעה נוספת. לדבריה, הנאשם לקח אחריות למעשיו לאחר תהליך שכלל שיחות רבות עמה ועם בן זוגה וכיום וילדיה, בן זוגה והיא נמצאים בקשר תקין.

     

11. על פי התסקיר השני התרשם שירות המבחן כי לאחר אובדן אביו ונשירת הנאשם מהמסגרת הלימודית בהקשר זה, ולאור העדר יכולת תפקודית הורית של אמו, פיתח הנאשם תפיסת תפקיד נוקשה כמעין תחליף אב כלפיי אחותו. שירות המבחן ציין את מאפייניו הכוללים מאפיינים מופנמים לצד קושי לתת אמון בגורמי תמיכה וטיפול ונטייה לקחת אחריות באופן לא מותאם לגילו ויכולותיו. אלה, לצד הנסיבות, הקושי להזדהות ולהציב צרכיו לפני צרכי האחר, וכאשר אינה זוכה להערכה והכרה על מאמציו, יכולים להביא, ואף הביאו את הנאשם למצבי התנהגות חריפים בשעת משבר. שירות המבחן פירט את יכולת הנאשם לתפקד באופן חיובי במסגרת תעסוקתית או לימודית בליווי מותאם, ולצד זאת את העובדה שבמצבים עמומים עלול הנאשם להיות מושפע מהאווירה חסרת הגבולות וכן את נטייתו לפעול באופן תוקפני במצבי לחץ. עוד ציין כי הנאשם נוטל אחריות על מעשיו ומוכן להשתתף בהליך שיקומי. שירות המבחן לא התעלם מהחזרתיות אצל הנאשם על התנהגות אלימה. למרות זאת המליץ, לאור מאפייניו, להעדיף את הפן השיקומי ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנה וחצי וכן של"צ וענישה מותנת. להערכת שירות המבחן, ענישה מסוג מאסר בפועל ולו בעבודות שירות, עלולה להביא לרגרסיה במצבו.

     

12. בדיון שהתקיים ביום 19.9.2018, לאחר עיון בתסקיר השני לבקשת ההגנה ובהסכמתה, ולאור נסיבותיו הייחודיות של המקרה, מצאתי לדחות את מתן גזר הדין ולהורות על עריכת תסקיר משלים לאחר שהנאשם ישתלב בטיפול. ביום 19.12.17 עדכן שירות המבחן (להלן: "התסקיר השלישי") כי הנאשם היה אמור להשתלב בקבוצה טיפולית בצפון ואף מעוניין להשתלב בטיפול, אך מאחר ועבר להתגורר עם אמו באזור המרכז, הוא עתיד להשתלב בטיפול בנפת תל אביב בחודש פברואר 2018, בשל תור המתנה. הדיון נדחה כהמלצת שירות המבחן.

     

13. תסקיר נוסף התקבל בעניינו של הנאשם ביום 9.4.2018 (להלן: "התסקיר הרביעי") בו צוין כי הנאשם מיועד להשתלב בקבוצה המיועדת למי שבצעו עבירות אלימות כלפי בני משפחה אשר תפתח בסוף חודש אפריל 2018. עוד צוין כי בשלב זה הוזמן הנאשם לפגישות פרטניות לבחינת מצבו. עוד פורט כי הנאשם עבר להתגורר בבית אמו, עובד עם בן זוגה ובנו ומביע שביעות רצון ואף מתאר פתיחות, תקשורת טובה וקבלה שלו את בן הזוג. להתרשמות שירות המבחן ניכר כי הנאשם מכבד את סמכותם ההורית של אמו ובן זוגה בניגוד לעבר. בנוסף צוין כי הנאשם תיאר קשר תקין וחיובי עם אחותו המתלוננת וביטא נכונות להשתלב בטיפול. משיחה שנערכה עם אמו עולה כי היא חווה שינוי משמעותי בהתנהגותו של הנאשם אשר לקח אחריות על התנהגותו שפגעה במשפחה, ומשתלב בבית באופן המכבד אותה, את בן זוגה ואת אחותו. האם ציינה כי בני המשפחה והיא אינם חוששים מפני הנאשם וכי היא מרוצה מאוד מהשינוי שעבר. משיחה שנערכה עם אחותו עלה כי היא מתגוררת כיום אצל סבתה בצפון ויחסיה עם הנאשם טובים והדוקים. לדבריה העובדה שההליך המשפטי טרם הסתיים מעיבה עליהם ומציפה את התחושות הקשות הקיימות סביב התקופה המשברית שעברו.

     

14. על פי המפורט בתסקיר הרביעי מאז העבירה הנוכחית בחודש מרץ 2015 לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים פליליים נוספים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם עבר תהליך של שינוי בשלושת השנים שחלפו מאז ביצוע העבירה, אשר מתבטא בהתנהגות בוגרת ואחראית יותר הן במישור התעסוקתי והן במישור המשפחתי, כך שרמת הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצידו במשפחה פחתה באופן משמעותי. בנסיבות אלה חזר על המלצתו לעניין העונש, גם לאור נכונות הנאשם להשתלב בטיפול.

     

15. תסקיר חמישי ואחרון נערך יום 10.7.2018 (להלן: "התסקיר החמישי"). על פי המפורט בו שולב הנאשם בסוף חודש אפריל בקבוצה הטיפולית, הוא מתמיד בהגעה סדירה למפגשי הקבוצה וניכר כי השתתפותו דומיננטית. הנאשם מציג בקבוצה דילמות יומיומיות סביב מצבים מעוררי תסכול במשפחה ומחוצה לה. כמו כן, הנאשם מספר כי אופן התמודדותו עם מצבים אלו יעיל יותר כיום ומתאר את התקופה בה התרחשה העבירה כתקופה משברית, לחוצה, בה חווה עצמו כמי שמתמודד לבד עם קשייו ועם התנהגות אחותו. על פי התסקיר, ההליך המשפטי שהחל עם הגשת התלונה עצר את ההתדרדרות והוביל להתגייסות בני המשפחה להתמודדות יעילה יותר עם הקשיים.

     

16. על פי המפורט בתסקיר החמישי הנאשם אף הופנה על ידי שירות המבחן לייעוץ והכוונה לעתיד במסגרת תוכנית לצעירים במחלקת הרווחה, שיתף פעולה עם גורמי הרווחה, תבחן אפשרות לשלבו בהכשרות מקצועיות ויינתן סיוע במיצוי זכויותיו בתחומים נוספים. שירות המבחן תיאר שוב את נסיבות חייו של הנאשם והדגיש כי במהלך תקופת הדחייה התחזק הרושם כי הנאשם מצוי בעיצומו של תהליך שיקום וכי הסיכון להישנות התנהלות אלימה מצידו פחת באופן משמעותי. בנסיבות אלה ממליץ שירות המבחן על השתת צו מבחן למשך שנה לצד של"צ בהיקף 150 שעות על פי תוכנית שנבנתה עבורו, לצד מאסר על תנאי, שיהווה גבול ברור עבור הנאשם.

     

17. חוות דעת הממונה על עבודות שירות לא הוכנה משהנאשם התייצב לראיון ללא אישורים רפואיים.

     

    העדויות לעונש

18. בעת הטיעון לעונש ביום 27.12.2016 העידו מטעם ההגנה המתלוננות באישום הראשון והשני. המתלוננת באישום השני, אמו של הנאשם, העידה בעדותה הנרגשת, כי עד למות אביו, היה הנאשם במסגרת חיובית ושיחק כדורגל, לדבריה כשאביו נפטר הכל התפרק. הנאשם עזב בגיל 15 את הלימודים ואת הכדורגל ויצא לעבוד. האם סיפרה כי ברחה מילדיה ובקושי תפקדה והנאשם לקח את המושכות לידיים ושימש כאב ואם לאחותו (המתלוננת באישום הראשון), אשר הייתה באותה עת בת 12. לדבריה, הנאשם ניסה לשמור על אחותו שלא תתדרדר, לאור בעיות בבית הספר והיעדרויות כשהוא עצמו היה ילד והבהירה כי חשה שעשתה טעות בכך. עוד הוסיפה כי כיום המצב שונה, הרבה בזכות הנאשם. לדעתה הנאשם למד לקח ומתנהל כבן אדם אחר וציינה "כולנו חייבים לו את מה שאנו היום".

     

19. המתלוננת באישום הראשון, אחות הנאשם, אשר הייתה קטינה בעת ביצוע העבירות העידה בעת הטיעון לעונש כי לדעתה "האירוע קצת יצא מגדרו". לדבריה, באותה העת, עברו תקופה לא קלה היא ניסתה לברוח ולהשתחרר והנאשם ניסה לשמור עליה מלעשות טעויות. באותה התקופה לא פירשה את התנהגותו כדאגה. עוד פירטה כי הנאשם עבר תקופה קשה ולחץ נפשי כשכל המשפחה הייתה על כתפיו. עוד הוסיפה כי לאחר האירועים המפורטים בכתב האישום המשיכה להתגורר עם הנאשם אשר עוזר לה עד היום, וכי איננה חושבת שהייתה נמצאת במקום בו היא היום בלעדיו.

     

    טיעוני הצדדים

20. טיעוני הצדדים לעונש נערכו עוד טרם התסקירים, ביום 27.12.2016. באותו מועד, הגיש ב"כ המאשימה את הרישום הפלילי של הנאשם (במ/1) המלמד על קיומם של שני תיקים שהתנהלו כנגדו בבית המשפט לנוער בגין עבירות אלימות ואשר צורפו. ב"כ המאשימה עתר לקביעת אירוע אחד בגין שני האישומים ביניהם קשר ענייני הדוק. כן הפנה לערכים המוגנים בעבירות אותן ביצע הנאשם וציין כי הגם שאין המדובר בעבירות של אלימות במשפחה כהגדרתם בחוק, לא ניתן להתעלם מהקשר המשפחתי, והוסיף כי המדובר במקרה קלאסי בו מופעלת אלימות בידי החזק כלפי החלש.

     

21. ב"כ המאשימה הסכים כי יש מקום לשקול שיקולי שיקום במקרה זה אך לטעמו אין ליתן משקל מכריע לנסיבות הקשות. עוד טען כי עבירות האיומים שביצע הנאשם הן ברף העליון והדגיש כי הנאשם פגע גם ברוחה ונפשה של המתלוננת אחותו, וכי העונש בגין ביצוע עבירת איומים חמור מהעונש בגין עבירת תקיפה סתם ולא בכדי. באשר לאישום השני ציין כי הנאשם איים על אימו ומימש את האיום בכך שחיבל ברכבו של בן זוגה. בנסיבות אלה עתר לקביעת מתחם הענישה בגין האירוע כולו בין 6 חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר. עוד טען כי הגם שהנאשם השלים עם בני משפחתו, יש להעביר מסר לנאשם ולאחותו שלמעשיו יש מחיר ואף נדרשת הרתעה מוחשית וקונקרטית. לאור העובדה שהנאשם נעדר הרשעות קודמות, ביקש למקם אותו ברף התחתון של המתחם ולהשית עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס והפעלת התחייבות.

     

22. ב"כ הנאשם טענה כי נסיבות החיים יוצאות הדופן של הנאשם הובילו אותו לבצע את העבירות, ופירטה את הנסיבות המורכבות (אשר אף פורטו לאחר מכן בתסקירים) כשאלה אילצו אותו ואת אחותו להתנהג כבוגרים. לטענתה, אין המדובר בדינמיקה של חזק מול חלש אלא בשני חלשים. כך פירטה כי הנאשם נאלץ לקחת על עצמו תפקיד של אב, כשתפקיד הורי לילדה מתבגרת קשה גם לאנשים מבוגרים והתוצאה היא עגומה ועצובה. עוד הפנתה לכך שלצד ביצוע העבירות, ומכוח התפקיד ההורי שנטל על עצמו, שימש הנאשם גם כמשענת לאחותו, שילם עבור לימודיה ועזר לה בשיעורי הבית. ב"כ הנאשם ביקשה לשקול את הנזק למשפחת הנאשם אשר צמחה מחדש מעונש מחמיר לנאשם, וכן את העובדה שלאחר המקרה המשיכו הנאשם והמתלוננת המשיכו להתגורר יחדיו ללא אירועים נוספים. בנוסף הפנתה לגילו של הנאשם בעת ביצוע העבירות, שהיה בגיר צעיר בעת ביצוען. לטעמה, יש למקם את עונשו של הנאשם ברף הנמוך של מתחם הענישה העומד לדעתה על מאסר מותנה. כן הוסיפה כי ככל שרף זה לא יתקבל, יש לחרוג מרף הענישה התחתון שיקבע, משיקולי שיקום ובשל הנסיבות החריגות. ב"כ המאשימה הפנתה לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות בשנת 2015 והעובדה שלא נפתחו לנאשם תיקים נוספים. בנסיבות אלה עתרה לענישה צופה פני עתיד, לצד הפעלת ההתחייבות עליה חתם הנאשם בבית המשפט לנוער.

     

    דברי הנאשם

23. הנאשם פירט אודות נסיבות חייו וקשייו לאחר שאביו חלה, אז הפסיק ללמוד ולשחק כדורגל משלא הצליח להתמודד עם המצב המשפחתי. לדבריו, אחיו הגדול היה בכלא והוא החל לעזור לאימו בפרנסת הבית. לאחר 10 חודשים הכירה אמו בן זוג אשר עבר להתגורר איתם, בשל כך והאירוע המפורט בבמ/1 החליטו אחותו והוא לשכור דירה נפרדת והוא אף רכש שני גורים עבורו ועבורה. לא אפרט את פרטי ההתמודדות המפורטים בפרוטוקול מטעמי צנעת הפרט. הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו, הכיר בכך שפעל באופן שגוי ובאלימות והסביר כי היה חסר אונים ולא היה לו למי לפנות בבקשה לעזרה, גם לא לאמו. לדבריי הנאשם הוא אוהב את אחותו, ותמיד ילחם ויהיה שם בשבילה ולצידה כפי שאף היה בעבר. בעת עדותו פנה הנאשם לאחותו ואמר שאינו כועס עליה, אוהב אותה ומה שעשתה עזר לו להבין את הטעויות שעשה.

     

    קביעת מתחם העונש ההולם

24. כידוע, קביעת מתחם העונש ההולם נעשית על פי עיקרון ההלימה. במסגרת קביעה זו יש להתחשב בערך החברתי אשר נפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות ביצוע העבירה. הערכים המוגנים בעבירות אותן ביצע הנאשם נוגעים לשלום גופו, בטחונו ושלוות נפשו של אדם. כמו כן, נפגעים חופש הפעולה והבחירה של האדם. במקרה דנן, ובהתאם למבחן הקשר ההדוק (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)) יש לראות בכלל העבירות מושא כתב האישום אירוע אחד והצדדים אף אינם חלוקים על כך.

     

25. באשר לנסיבות ביצוען של העבירות, עובדות כתב האישום מלמדות על אלימות פיסית ומילולית מצד הנאשם שאיננה עניין של מה בכך. כמפורט באישום הראשון, לבד מתקיפת המתלוננת אחותו, אשר הייתה באותה העת קטינה, כשהעבירות בוצעו בתוך הבית ובמסגרת התא המשפחתי על החומרה הנוספת הנובעת מכך, כלא אותה הנאשם כליאת שווא ואף השתמש באלימות מילולית בדמות איומים שונים וביניהם איומים קשים ברצח. ניתן ללמוד על מצוקתה הרבה של המתלוננת באותו המועד, אף מכך שפתחה את החלון וזעקה לעזרה. הנאשם אף השמיע באזני אמו המתלוננת איומים קשים, כמפורט באישום השני, ובעקבותיהם ובמסגרתם גרם לנזק לרכבו של בן זוגה.

     

26. לצד זאת, לאחר עיון בתסקירים ושמיעת עדות ההגנה והנאשם לא יכול להיות חולק כי המדובר במקרה זה בנסיבות מיוחדות ומורכבות, חרף חומרתן של העבירות. סביר כי המעיין בכתב האישום לבדו יבחין רק בחומרתן של העבירות ובאלימות, הפיזית והמילולית, של מי שנחזה כחזק כלפי החלש. ואולם, לאחר היכרות עם פרטי המקרה על מורכבותו, ומבלי למעט כלל מחומרת העבירות, ניתן ללמוד כי אין המדובר במקרה פשוט ויש טעם מסוים בטענה לפיה גם הנאשם היה גורם מוחלש בסיטואציה. לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם בגילו הצעיר באותה העת (בן 19 שנה) התמודד במועד ביצוע העבירות עם מות אביו, ונטילת תפקיד הורי כלפיי אחותו, בעידודה של אמו, התמודדות אשר לא הייתה מותאמת ליכולותיו.

     

27. מבחינת כתב האישום והתסקירים ניתן ללמוד כי התנהלות הנאשם בביצוע העבירות נבעה מפרץ תסכול אשר כלל התנהלות תוקפנית ואלימה, ואין המדובר בעבירות אשר בוצעו תוך תכנון מוקדם. הגם שעבירות בוצעו על פני ימים עוקבים, יש לראות בהן אירוע אחד ספונטני. עוד ניתן ללמוד כי אין המדובר בעבירות אשר בוצעו על רקע אכזריות גרידא כלפי המתלוננות וכי לצד ביטויי האלימות המפורטים בכתב האישום דאג וטיפל הנאשם באחותו המתלוננת, ניסה לסייע לה בלימודים ודאג לפרנסה ואף ניסה להטיב עמה. דוגמא לכך היא רכישת זוג גורי כלבים לשניהם על ידו. כשהגור עשה צרכיו בחדרה ומשסירבה לנקות את החדר, אפשר לה הנאשם לישון בחדרו ועבר לישון על הספה.

     

28. מובן כי אין בנסיבות המפורטות לעיל כדי להצדיק את התנהלותו של הנאשם בביצוע העבירות או להקל ראש בנזק אשר נגרם למתלוננות ובפרט לאחותו של הנאשם בשל גילה הצעיר במועד הרלבנטי. יחד עם זאת יש באמור לעיל כדי למתן במידת מה את חומרתן של הנסיבות.

     

29. בקשר לענישה הנוהגת, טרם סקירתה, ומבלי למעט בחשיבות שקילתה וחשיבות אחידות הענישה (ע"פ 6544/16 ניסנצויג נ' מדינת ישראל (21.2.2017)), יש לזכור כי מתחם העונש ההולם מגלם הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים שמדיניות הענישה היא רק אחד מהם. אין המדובר בעניין אריתמטי ולבית המשפט נתון בהקשר זה מרחב מסוים של גמישות (ר' בע"פ 3877/16 ג'אבלי נגד מדינת ישראל (17.11.2016) ועפ"ג 12063-04-15 בראונר נ' מדינת ישראל (20.07.2015)). בע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל (29.12.2015) ציין כב' הש' פוגלמן: "אין מדובר בטווחי ענישה הנקבעים ביחס לעבירה פלונית; המתחמים משתנים ממעשה עבירה אחד לשני, בהתאם לחומרתו, ומנאשם אחד לשני, בהתאם לאשמו". (פסקה 198 בפרק הדן בע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל).

     

30. מבחינת מדיניות הענישה הנוהגת בקשר לעבירות בהן הורשע הנאשם ובהקשר המשפחתי, ניתן ללמוד על קיומו של מנעד די רחב של עונשים, אך באופן רגיל, בשם לב לצבר וסוג העבירות, נגזרים על נאשמים אשר מורשעים בעבירות אלה עונשי מאסר, בחלק מהמקרים לריצוי בעבודות שירות. לשם דוגמא:

     

    בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 6811-04-14 משה יפתח נגד מדינת ישראל (14.05.2014), דובר בנאשם, נעדר עבר פלילי, אשר הורשע על יסוד הודאתו בשתי עבירות של תקיפה סתם של בת זוג, עבירה אחת של תקיפת קטין ע"י אחראי ושתי עבירות של איומים. בית המשפט קבע מתחם עונש שבין אי הרשעה לבין מאסר. לבסוף, בית המשפט השית על הנאשם 6 חודשי מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה והתחייבות. ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי נדחה.

     

    בת"פ 10877-02-13 מדינת ישראל נ' פלוני (17.9.2015) הורשע הנאשם על פי הודאתו בביצוע תקיפה סתם בנסיבות מחמירות (בן זוג) וכליאת שווא. במספר הזדמנויות הנאשם דחף את המתלוננת, נעל אותה בבית ואסר עליה לצאת כשהיה בגילופין. לא נגרמו למתלוננת חבלות. מתחם העונש נקבע בין חודשיים ל- 9 חודשי מאסר בפועל. לאור המשך ניהול היחסים בין בני הזוג נגזר עונש של 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסרים על תנאי.

     

    בת"פ 31154-12-14 מדינת ישראל נ' פלוני (21.1.2015) הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של תקיפה סתם של קטין על ידי אחראי. הנאשם הכה בידו את ביתו בראשה. מתחם העונש ההולם בעניינו נע בין 2-9 חודשי מאסר בפועל. הנאשם הודה, הביע חרטה, נטל אחריות, בעל עבר פלילי של אלימות במשפחה. נגזרו עליו 6 חודשי מאסר בפועל ומאסרים על תנאי. בערעור (עפ"ג 12847-03-15 הוקל עונשו של הנאשם ל – 4 חודשי מאסר בפועל.

     

    בת"פ 10877-02-13 מדינת ישראל נ' פלוני (17.9.2015) הורשע הנאשם על פי הודאתו בביצוע תקיפה סתם בנסיבות מחמירות (בן זוג) וכליאת שווא. הנאשם דחף את המתלוננת, נעל אותה בבית ואסר עליה לצאת. הוא היה שיכור בעת ביצוע המעשים, לא נגרמו למתלוננת חבלות. נקבע כי מתחם הענישה ההולם והראוי בגין מכלול העבירות בהן הורשע הנאשם, נע בין חודשיים עד ל- 9 חודשי מאסר בפועל. לאור המשך ניהול היחסים בין בני הזוג נגזר עונש של 4 חודשי מאסר בעבודות שירות.

     

31. לאחר שקילת כלל המפורט לעיל, בשים לב לעבירות בהן הורשע הנאשם ונסיבותיהן, הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו ומדיניות הענישה, מצאתי להעמיד את מתחם העונש לכלל העבירות שבכתב האישום, הן אירוע, בין מאסר למספר חודשים, אותו ניתן לרצות בעבודות שירות, ועד 18 חודשים מאסר בפועל לצד מאסר מותנה.

     

    גזירת העונש של הנאשם

32. בעת בחינת עניינו של הנאשם נתתי דעתי להודייתו וחסכון הזמן השיפוטי על ידו, לצד לקיחת האחריות מצדו, תוך שהתרשמתי כי הנאשם מצטער מעומק ליבו על ביצוען של העבירות וחש אמפטיה כלפיי המתלוננות. עוד נתתי דעתי לגילו הצעיר בעת ביצוע העבירות וכיום, יליד שנת 1995, ולנסיבותיו האישיות המורכבות אשר פורטו לעיל ובתסקירי שירות המבחן. כיום הנאשם מתגורר בבית אמו ובן זוגה ועובד עם בן זוגה לאחר שבני המשפחה יישרו ביניהם את ההדורים - כך לדבריי הנאשם עצמו והמתלוננות. נתתי דעתי לדרך אותה עשה מאז ביצוע העבירות (לפני כ- 3 שנים ועד עתה), לכך שלא נפתחו כנגדו תיקים משך תקופה זו, לשיפור האדיר שחל במערכת יחסיו עם המתלוננות ועם בן זוגה של אמו, ולתפקודו המשפחתי והתעסוקתי.

     

33. בחנתי בדקדקנות את התסקירים אשר התקבלו בעניינו של הנאשם, המלמדים על דרך שיקומית בה החל ואותה עושה, וכן על התגייסותו ומוכנותו לשינוי וטיפול. מהתסקירים עולה כי קיים סיכוי ממשי לשיקומו של הנאשם וקיימות אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגותו ובדרך חשיבתו. הנאשם מביע כיום עמדות השוללות התנהגות אלימה ומשתתף כאמור בטיפול באופן מעורר השראה. במסגרת שיקולי לא התעלמתי מכך שעל פי במ/1 ביצע הנאשם בעבר עבירות, בין היתר בקשר לאחותו, ואף היה נתון תחת צו מבחן מבית המשפט לנוער, ובשיחות פרטניות, והעבירות הנדונות נעברו לאחר שהסתיים צו המבחן ולמרות הטיפול המסוים שעבר אז. מסיבה זו ביקשתי כי הנאשם יחל בטיפול טרם מתן גזר הדין וכי יתקבל תסקיר משלים ותיבחן נכונותו ומוכנותו לטיפול. לשמחתי, התסקיר האחרון בעניינו של הנאשם צייר תמונה אופטימית באשר לאפקטיביות הטיפול ואף הבהיר כי מסוכנותו של הנאשם פחתה. עוד נתתי דעתי לעמדת שירות המבחן בתסקיר השני לפיה עונש של מאסר ולו בעבודות שירות עלול להביא להתדרדרותו.

     

34. בנסיבות המיוחדות המפורטות לעיל ולאור ההליך השיקומי אותו עובר הנאשם והמלצת שירות המבחן לצד השיקום הממשי בקשריו עם בני משפחתו מצאתי כי קיימים במקרה דנן שיקולים המצדיקים סטייה לקולא ממתחם העונש משיקולי שיקום לפי סעיף 40ד(א) לחוק, וזאת אף לאחר שבחנתי את מעשי העבירה ומידת אשמו של הנאשם כמפורט לעיל בהרחבה, לצד המפורט בתסקירים וכלל הנסיבות. (ראו מהעת האחרונה ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.18) וכן ת"פ (מחוזי – ח"י) 48024-03-17 מדינת ישראל נ' פייבושנקו (14.6.2018)).

     

35. כאמור, נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן לצד המלצת שירות המבחן והדרך אותה עשה הנאשם הביאו אותי במקרה זה להעדיף את שיקומו של הנאשם. אין המדובר בעניין של מה בכך, ואני תקווה כי הנאשם ישאב כוחות מן האמון הניתן בו להמשך הטיפול וישכיל להשתמש בהזדמנות זו לבניית חיים נורמטיביים.

     

36. אשר על כן, מצאתי להשית על הנאשם את העונשים הבאים:

     

    • צו של"צ בהיקף של 180 שעות, על פי תוכנית שגובשה עבורו בשירות המבחן, במרכז לרכיבה טיפולית ברמת גן, בעבודות אחזקה ועזרה ברכיבה טיפולית. הודע והובהר לנאשם כי ככל שלא יבצע את עבודות השל"צ שנקבעו בעניינו הרי שניתן יהיה להפקיע את צו השל"צ ולגזור את עונשו מחדש.

    • מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, לתקופה של שלוש שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות על פי חוק העונשין ובכלל זאת עבירת איומים.

    • מאסר על תנאי למשך חודשיים, לתקופה של שלוש שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירת היזק לרכוש במזיד לפי חוק העונשין.

    • צו מבחן למשך 12 חודשים מהיום. הנאשם מוזהר שאם לא ימלא אחר צו המבחן מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת, יהיה צפוי לעונש על העבירה שבגללה ניתן הצו.

    • אני מורה על הפעלת ההתחייבות אשר נחתמה במסגרת ת"פ 47253-09-11 ות"פ 16756-12-11 בבית המשפט לנוער ביום 2.9.2013, כך שהנאשם ישלם סך 2,000 ₪ או 14 ימי מאסר תמורתו. הסכום ישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים הראשון ביום 15/8/18. לא ישולם תשלום – יעמוד מלוא הסכום לפירעון מידי.

       

      המזכירות תמציא עותק מגזר הדין לשירות המבחן, אשר יגיש לבית המשפט דו"ח ביניים בתום ששת חודשי המבחן הראשונים.

       

      זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

      29371

       

       

      ניתן היום, ה' אב תשע"ח, 17 יולי 2018, בהעדר הצדדים.