1. הנאשם, פלוני, הורשע על פי הודאתו ביום 11.7.18 בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333+335 (א)(1) לחוק העונשין ופציעה בנסיבות מחמירות על פי סעיף 335+334 (א)(1) לחוק.
2. על פי כתב אישום, ד.ח הינו עורך דין (להלן: "המתלונן") ובבעלותו משרד עורכי דין בקריית ביאליק. בין הנאשם למתלונן קיימת היכרות מוקדמת, במסגרת עיסוקו של המתלונן כעורך דין. ביום 16.11.17 בשעה 15:30 לערך, הגיע הנאשם למשרד המתלונן, כשהוא מצוייד במוט ברזל. הנאשם וידא את זהות המתלונן והחל לתקוף אותו, שלא כדין, באמצעות מוט הברזל בכל חלקי גופו. המתלונן נפל על הארץ, והנאשם המשיך לתקוף אותו באמצעות מוט הברזל. כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלונן שבר של החלק הדיסטלי של האולנה ביד שמאל, חתך בקרקפת והמטומה בגב. המתלונן פונה לבית החולים רמב"ם שם טופל, הונח סד גבס בידו השמאלית והחתך בקרקפת נסגר באמצעות סיכות. במעשיו, חבל הנאשם במתלונן חבלה חמורה שלא כדין ופצע אותו שלא כדין, באמצעות נשק קר.
ראיות לעניין העונש
3. בדיון שהתקיים ביום 11.10.18 ביקש ב"כ הנאשם להעיד אנשים ששירתו עם הנאשם בשירותו הסדיר ובשירות המילואים וכן את בת זוגתו לעניין ההשפעה של מעצר באיזוק אלקטרוני. ב"כ המאשימה הגיש רישום פלילי של הנאשם (ת/1) ותקליטור המתעד חלק מהאירוע (ת/2). ב"כ הנאשם הגיש מסמכים רפואיים בעניינו של הנאשם (נ/1); תעודה מחדר המיון ברמב"ם מיום 14.11.17- יומיים לפני ביצוע העבירה, שם מצוין כי הנאשם ביקש אשפוז פסיכיאטרי סגור שכן הרגיש שהוא נהיה תוקפני וחשש שעלול לפגוע באחרים (אך הוחלט שאין סיכון מידי) (נ/2); פניה של הנאשם לבית החולים בטירת הכרמל בבקשה להתאשפז (אך הנאשם נשלח הביתה) (נ/3); חוות דעת פסיכיאטרית מטירת הכרמל מיום 4.12.17 (נ/4); סיכום חדר מיון מיום ביצוע העבירה (נ/5); סיכום אשפוז מרמב"ם אחרי ניתוח החלפת מפרק ירך מיום 19.2.18 (נ/6); ותעודה רפואית של המתלונן מיום 16.11.17 (נ/7).
4. העד, דוד ימין, שהינו עו"ד במשרד ראש הממשלה, העיד ששירת משך כ- 20 שנה בשירות מילואים עם הנאשם. מעדותו עלה כי הנאשם לא אלים מטבעו וכי סיטואציות שחווה בשירותו הצבאי השפיעו הן עליו והן על הנאשם. עוד הוסיף העד וציין כי דברים שחווה הנאשם בשנה האחרונה- אובדן העסק, אובדן אביו, אימו שהפכה לסיעודית כתוצאה ממחלת נפש ואיבוד משפחתו- השפיעו על מצבו.
העד, טל וייזר, סמנכ"ל בחברת הייטק, היה מפקדו של הנאשם משך כשנתיים כחייל ולאחר מכן על תקן קצין, תיאר את שירותם הצבאי בעדותו. מעדותו עלה כי הוא סבור שהנאשם סובל מפוסט טראומה כתוצאה משירותו הצבאי. לשאלת ב"כ המדינה השיב שאין ערבון שהמקרה לא יחזור על עצמו בעוד כשנה וכי הנאשם זקוק לטענתו, לטיפול ועזרה. העד הוסיף שניסה לעזור ככל שניתן, אז לא היה זמין לכך וחש אשמה.
העד, רן נחמני, תיאר את שירותו הצבאי עם הנאשם, משך כשלוש שנים. הוא תיאר שבתקופה מסויימת, הנאשם הפך מופנם ועצבני והיה מתפרץ הרבה, מגיב בעצבנות וחסר סבלנות. העד הוסיף שבזמנים דאז, להשתחרר מהשירות לא היה אופציה שכן זה לא היה מכובד.
העדה, פלונית, בת זוגו של הנאשם, העידה כי הינה בת זוגו של הנאשם מיום 27.2.16 וכי היו יחד במועד ביצוע העבירה. העדה תיארה שמצבם הכלכלי רעוע וכי נטלו הלוואות מאחותו. עוד תיארה שהמישור המשפחתי והזוגי נפגע מאז שהנאשם נמצא באיזוק אלקטרוני ושהנאשם מטופל, מתחרט על מעשיו וברצונם לשקמו.
טיעוני המאשימה לעונש
5. המאשימה בטיעוניה לעונש טענה כי לחובת הנאשם 4 הרשעות קודמות בין השנים 2001-2004 בעבירות סמים ואיומים. נטען כי מדובר בעבירה חמורה ביותר, וכי הסיכון שבהחזקה ושימוש במוט ברזל, המהווה נשק קר, התממש במלואו, כאשר הנאשם הרים אותו והטיח אותו לעבר המתלונן, אז פגע בו בכל חלקי גופו בצורה אכזרית וקשה. המאשימה הפנתה לפסיקה אודות השימוש ההולך וגובר בנשק קר ככלי לפתרון סכסוכים (ע"פ 8991/10 יעקב מכבי נ' מדינת ישראל, ע"פ 6260/05 מאלק חדרה נ' מדינת ישראל). נטען שחומרת מעשיו של הנאשם נלמדת לא רק מאופי העבירות שביצע אלא גם ממקום ביצוע העבירה- בתוך משרדו של המתלונן ומול כל עובדיו.
6. באשר לקביעת מתחם העונש נטען כי הערכים החברתיים שנפגעו הם שלום הציבור וביטחונו וכן הערך של חיי אדם ושלמות גופו. נטען כי קדם לביצוע העבירה תכנון- הנאשם הגיע למשרדו של המתלונן כשהוא מצוייד מראש במוט ברזל, וידא את זהותו והחל לתקוף אותו. נטען כי חלקו של הנאשם בביצוע העבירה בלעדי. באשר לנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה נטען כי הנאשם הכה את המתלונן בכל חלקי גופו, לרבות ראשו וכי רק בנס נמנע נזק חמור יותר. באשר לנזק שנגרם מביצוע העבירה נטען כי הנזק שנגרם למתלונן תואר בכתב האישום וכי בתסקיר נפגע עבירה מתוארים הנזקים הנפשיים שנגרמו למתלונן כתוצאה מהאירוע. באשר ליכולתו של הנאשם להבין את הפסול במעשיו נטען כי מדובר בנאשם יליד 1974 וכי לא הובאה שום ראיה שיש לנאשם קושי להבין את אשר עשה ואת הפסול במעשיו ומשמעותם. עוד נטען שלנאשם היתה יכולת להימנע מהמעשה ושככל שהיתה לו בעיה מול המתלונן, ניתן היה לפעול כדי לפתור אותה שלא על דרך האלימות. נטען למתחם ענישה של 3-5 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.
7. לטענת המאשימה, בהתאם לתסקיר שירות המבחן, הנאשם, חרף פנייתו בעבר לקבלת טיפול ביוזמתו, לא הצליח לשלוט בכעסים ובדחפים האלימים שהצטברו וכי באישיותו דפוסים אלימים, תוקפניים ואימפולסיביים, הן התנהגותיים והן חשיבתיים וטרם האירוע, התנהל כ"פצצה מתקתקת" וסבל מהתפרצויות זעם. נטען שלשיטת שירות המבחן, ללא מעקב פסיכיאטרי מתאים המשלב טיפול תרופתי נכון, לצד טיפול פסיכותרפי אינטנסיבי, קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה בעתיד. נטען כי בתסקיר צוין, שלמעשיו האלימים של הנאשם יש קשר ישיר למצבו הנפשי ופוסט טראומה ממנה סובל. המדינה לא קיבלה את המלצת שירות המבחן להטיל על הנאשם עונש של מאסר בעבודות שירות ופיצויים לטובת המתלונן ובנוסף, להטיל עליו צו מבחן למשך 18 חודשים.
8. המאשימה הפנתה בטיעוניה לפסיקה לעניין חבלה חמורה בנסיבות מחמירות כדלקמן:
בת"פ 1313-12-13 מדינת ישראל נ' הילאלי- שם הושתו על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי ופיצוי בסך 100,000 ₪. נקבע כי המתחם ההולם הוא 2-4 שנות מאסר בפועל. דובר בויכוח מילולי שהתפתח לעימות פיזי וכלל דחיפות הדדיות. הנאשם הצטייד בצינור ברזל ולאחר שהמתלונן פצע אותו בשפתו, היכה את המתלונן בראשו מכה אחת. הנאשם היה כבן 22, מאורס, עובד, נעדר הרשעות קודמות, הודה במעשיו ונטל אחריות והביע צער ואמפטיה כלפי הקורבן וחרטה על מעשיו. קצינת המבחן המליצה להשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, צו מבחן בשילוב טיפול, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן. צוין לקולא כי המתלונן תרם משמעותית להסלמת האלימות שכן נקט ראשון באלימות פיזית.
ע"פ 8991/10 יעקב מכבי נ' מדינת ישראל- מערער הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לאחר שחבט בקסדת אופנוע בפניו של השומר במקום עבודתו, שסירב להכניסו. על המערער נגזרו 36 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. למערער היה עבר פלילי והוא היה נמצא במצב דכאוני בהתאם לחוות דעת פסיכיאטרית. בית המשפט העליון דחה את הערעור.
ת"פ 5028/06 מדינת ישראל נ' באסם מגיס- שם נאשם הורשע על פי הודאתו לאחר שהיכה את המתלונן בראשו באמצעות קרש עץ וגרם לו לשברים בראש. הנאשם טען להגנה עצמית אך טענתו נדחתה במסגרת הכרעת הדין. בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, העדר עבר פלילי, חלף הזמן מיום ביצוע העבירה ועד למתן גזר הדין (7 שנים כאשר כתב האישום הוגש בחלוף 5 שנים) והשית עליו עונש מאסר בפועל של 24 חודשים ומאסר על תנאי.
ע"פ 8972/05 יצחק חנוך נ' מדינת ישראל- המערער הורשע בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות והוטל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל של שנתיים וכן מאסר מותנה של 12 חודשים, קנס בסך 3,000 ₪ ופיצוי בסך 6,000 ₪. המערער נטל מוט ברזל, היכה את המתלונן באמצעותו וגרם לו לשבר-סדק, שפשוף ורגישות ביד שגובסה. בית המשפט העליון דחה את הערעור.
9. ב"כ המאשימה הוסיף בטיעוניו לעונש כי הרקע למעשה הינו חוסר שביעות רצונו של הנאשם משירותים שנתן לו המתלונן בעבר. באשר להמלצת התסקיר נטען שאין הצדקה לחרוג ממתחם הענישה וכי עונש של עבודות שירות יחטיא את המטרה. צוין שתסקיר שירות המבחן מציין בהסתייגות מסויימת שללא טיפול, נשקפת מהנאשם מסוכנות ברמה גבוהה וקיים סיכון להישנות לביצוע עבירות דומות. באשר למסמכים הרפואיים מיומיים לפני האירוע נטען שמהמסמכים עולה שלא היה מקום לאשפזו וכי אין חוות דעת אחרת. נטען כי הפגיעה אינה קשורה בהכרח למצבו הפסיכיאטרי וככל שההגנה חולקת על כך, היה עליה להביא ראיות לכך ולא לטעון טענות בעלמא. נטען כי הטענות בנוגע למצבו הרפואי מהוות שיקולים בתוך המתחם ולא שיקולים שצריכים להנחות בקביעת המתחם כגון עברו הפלילי ומצבו הכלכלי. נטען שאין מתחם ענישה סביר שכולל עבודות שירות וכי אין המדובר בתיק המצדיק חריגה משיקולי שיקום. נטען שיש להשית עונש מאסר ברף האמצעי של מתחם הענישה שהוצע לאור עברו הפלילי, התסקיר ונסיבות המקרה. בנוסף, התבקש להטיל מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.