בית המכס ומע"מ ירושלים נ' סנדוקא

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו ב-29 עבירות של הוצאת חשבונית שלא היה רשאי להוציא ועבירה אחת של אי הוצאת חשבונית מס.

על פי עובדות האישום, הנאשם היה בשנים 2011-1014 בעליה של חברת הספקת כח אדם וביצוע עבודות. על מנת להתחמק מתשלום מס ערך מוסף, במקום להוציא חשבוניות מס כדין, סיפק הנאשם ללקוחותיו חשבוניות כוזבות, על שמות עוסקים אשר לא היה לו קשר אליהם ולא היה רשאי להוציא חשבוניות שלהם, בסכום כולל של מעל 350,000 ש"ח. כמו כן הנאשם ביצע עבודות, אשר היו חייבות במס ערך מוסף בסכום מצטבר של כ- 90,000 ש"ח מבלי להוציא חשבונית מס.

הודאת הנאשם נתנה בעקבות הסדר טיעון, על פיו ככל שהיה הנאשם משלם את מלוא קרן המס, היו הצדדים עותרים במשותף להשית על הנאשם עונש מוסכם של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות. ההסדר כלל הסדר של פריסת התשלומים על פני כשנה חצי.

בסופו של דבר, הנאשם שילם שני תשלומים ראשונים, בסכום כולל של 50,000 ש"ח, מתוך קרן מס של מעל 430,000 ש"ח.

עמדות הצדדים

המאשימה טענה, כי לאור מכלול עובדות הארוע והפגיעה בערכים מוגנים, מתחם העונש ההולם הוא מאסר לתקופה שבין ששה חודשים ועד עשרים חודשים. בשל מכלול הנסיבות, ובהן העובדה שהנאשם לא שילם את חוב המס, בקשה להשית על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס של 40,000 ₪.

ב"כ הנאשם טען, לעניין המעשים, כי החשבוניות אותן הוציא הנאשם ללקוחותיו היו בגין עבודות אותן ביצע בפועל, ואין מדובר בהפצת חשבוניות כוזבות. כמו כן טען כי המעשים בוצעו ללא תכנון מוקדם.

לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם, הפנה לכך שבתו נפטרה ממחלה קשה, והדבר השפיע עליו קשות. כמו כן הפנה לכך שהנאשם קיבל אחריות למעשיו, החל לשלם את חובו ואין לחובתו הרשעות קודמות.

לאור אלה ביקש להמנע מהשתת מאסר ממש ולהסתפק במאשר בדרך של עבודות שירות. לתמיכה בכך צירף טבלאות עם הפניה לפסיקה מקלה.

מתחם העונש ההולם

הנאשם ביצע עסקאות וגבה מלקוחותיו את סכום המס הגלום בהן. במקום להעביר את סכום המס לקופת המדינה, כפי שאמור היה לעשות, השאיר אותו תחת ידו וסיפק ללקוחותיו חשבוניות כוזבות בסכום כולל של מעל 353,000 ש"ח, או שנמנע בכלל מלספק חשבוניות, וכך התחמק מתשלום מס בסכום 90,000 ש"ח.

שני ערכים מוגנים נפגעו בשל מעשי הנאשם, ערך השוויון בנטל המס וערך הפגיעה בקופה הצבורית. המעשים גרעו מן הקופה הצבורית סכום של 443,000 ש"ח, מתוכו החזיר הנאשם רק 50,000 ש"ח. לאור הטיעונים ביחס למצבו הכלכלי של הנאשם, נראה כי מדובר בחוב אבוד.

מלבד חומרת העבירות ופגיעתן בערכים מוגנים חשובים, אלו עבירות אשר הפתוי לבצען גדול וסיכויי התפיסה נמוכים. לפיכך יש מדיניות ענישה ראויה אמורה להרתיע נאשמים מבצוע עבירות דומות.

לענין הערכים המוגנים, ר' למשל 3641/06, צ'צ'קס נ' מדינת ישראל.

"בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מירמה מתוחכמים, קשים לאיתור."

לעתים רבות מתיחסת החברה בסלחנות לעברייני מסים, כאילו אין במעשיהם חומרה או פסול מוסרי או ערכי – ולא היא. המנעות תשלום מסים חותרת תחת ערכים חברתיים בסיסיים של שוויון בנשיאה בנטל ומכל בחינה שקולה לשליחת יד לקופת הציבור. משכך, נקודת המוצא היא, כי יש לראות את עבריין המסים ככל עבריין אחר שולח ידו ברכוש חברו – בהבדל שסיכויי תפיסתו של עבריין המסים נמוכים יותר ורווחיו לרוב גבוהים יותר מאלו של גנב "רגיל", והוא אף אינו משלם את מחיר ההוקעה החברתית אותו משלם עבריין רכוש אחר. לפיכך, על מדיניות הענישה לתת ביטוי לקלון שבעבירות מסים ולכך שאין הבדל בין מי שמתחמק מתשלום מס אמת ובין מי ששולח יד לרכוש חברו.

ר' בהקשר זה רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל, בפסקה יא':

"יש המתפתים לראות עבירות מס, שאין הנגזל האינדיבידואלי בהן ניצב לנגד העיניים והרי הוא הציבור כולו, 'חסר הפנים' כביכול - במבט מקל. לא ולא. אדרבה, בית משפט זה, עוד משכבר הימים, ראה אותן בחומרה וקבע 'כמדיניות רצויה, שלא לאפשר ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות כשהמדובר בעבירות פיסקליות' (ע"פ 4097/90 בוירסקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] מיסים ה(1); שציטטה המשיבה). אכן, רבים מעברייני המס הם אנשים שייראו כנורמטיביים ביסודם, אשר לא ישלחו יד לכיס הזולת - אך אינם נרתעים משליחת יד לכיס הציבורי. לכך מחיר בענישה" (ראו בנוסף: רע"פ 74/13 חלידו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.4.2013); רע"פ 7790/13 חיים נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.11.2013); רע"פ 5358/12 שוקרון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.7.2012)).