ת"פ 63654-06-15 מדינת ישראל נ' זועבי ואח'

על פי הוראת ס' 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, אני מורה על זיכוי הנאשמים 1, 3 ו 4.

כללי

כנגד הנאשמים הוגש, בתאריך 30.6.15, כתב אישום המייחס להם עבירות אלימות ומתייחס לאירוע שהתרחש, על פי הנטען, בתאריך 14.10.13.

ארבעת הנאשמים הינם תושבי נצרת. הנאשמים 1 עד 3 הינם אחים; והנאשם 4 הינו פועל שעבד עמם. הארבעה עבדו בתקפה הרלוונטית בבניית קירות גבס ותקרות אקוסטיות במתחם מת"מ בחיפה במבנה של חברת "אינטל". מבחינה פורמאלית עבדו הנאשמים, כך נטען לפחות, בחברה בבעלות הנאשם 1. האחרון (או החברה שבבעלותו) היה קבלן משנה של קבלן אחר בשם אלדד. העבודה כללה את בניית והשלמת חלליו הפנימיים של המבנה - בניית חללי משנה, בניית קירות גבס, תקרות, עבודות חשמל שונות וכו' (ר' תצלומי זירת האירוע ת/21).

בתאריך 14.10.13 בשעות הבוקר שהה באתר העבודה לעיל, במקביל לנאשמים ולעובדים אחרים, היתאם אבו רמילה (להלן: המתלונן). המתלונן הינו תושב ירושלים והיה ראש צוות עובדים, תושבי ירושלים אף הם, שעסקו בעבודות "שפכטל".

נקדים את המאוחר ונציין, כי מהראיות עלה שיום טרם האירוע, התבקש המתלונן על ידי אלדד לעיל (מי שהעסיק הן את הנאשם 1 וצוותו; והן את המתלונן וצוותו) להביא לאתר עובדים מירושלים שיעסקו בתחום עבודות הגבס - תחום בו עסקו הנאשמים באופן בלעדי. לשיטת הנאשם 1, שכאמור לעיל היה האחראי על כלל הנאשמים, הבאת עובדים נוספים בתחום עבודות הגבס נועדה להביא לידי כך שלא ישולמו להם כספים המגיעים להם. נטען בהקשר זה (ואקדים ואציין כי הטענות לעיל לא התבררו עד תום ונועדו רק כדי להבהיר את הרקע לעימות שיתואר להלן), כי הנאשמים עמדו לסיים את העבודה באתר והבאת פועלים "מן החוץ" נועדה רק כדי "לנשל" את הנאשמים מתשלום סכום כספי ניכר שאלדד חב להם.

נחזור לנטען בכתב האישום – נטען, כי על הרקע לעיל (וכן על רקע הגעתו בפועל של עובד מירושלים בתחום הגבס), התגלע ויכוח בין הנאשם 1 לבין המתלונן, במהלכו איים הנאשם 1 על המתלונן בכך שהרים לעברו בתנועת איום מספריים גדולים מפח. בנוסף, קרא הנאשם 1 לאֵחיו (הנאשמים 2 ו 3), ואז הנאשם 2 התקרב למתלונן והיכה אותו בעוצמה בעינו השמאלית באמצעות חפץ. המתלונן נפל ארצה והנאשמים 1 עד 3 היכו אותו באגרופים ובעטו בו בכל גופו ובצלעותיו – מעשים שגרמו למתלונן שבר ברצפת ארובת עין שמאל, שבר בעצמות האף וכן כאבים בחזה. עוד נטען, כי לאחר שהמתלונן התרומם, ניגש אליו הנאשם 4, לפת את צווארו בזרועו בתנועת חניקה ואמר לו שיתר הנאשמים (הנאשמים 1-3) הינם מהכפר שלו "ומי שיגע בהם, ישטוף את הדם שלו בדם".

על בסיס העובדות הנטענות לעיל, הואשמו הנאשמים 1-3 בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי ס' 333+335(א)(1)+(2)+ס' 29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: החוק); וכן בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי ס' 380+382(א)+ס' 29 לחוק; הנאשם 4 הואשם בעבירת של תקיפה "סתם", לפי ס' 379 לחוק; והנאשמים 1 ו 4 הואשמו בעבירת איומים, לפי ס' 192 לחוק.

ראיות המאשימה - כללי