ת"פ 60466-11-14

הנאשם הוא בעלים של חנות לממכר תבלינים ברחוב הגר"א בתל אביב.

החנות איננה נמצאת על הרחוב עצמו, אלא מתוך הרחוב יש סמטה באורך כשני מטרים וברוחב של כ-1.25 מ' המובילה לכניסה לחנות. בין הסמטה לרחוב יש שער מסורגים שניתן לסגור אותו, אולם הוא פתוח בדרך כלל, ופתח החנות בתוך הסמטה מוגן בדלת ברזל שניתן לנעול אותה מבפנים.

ביום 11.11.14 בשעה 05:00 לפנות בוקר שהה הנאשם בחנות יחד עם חמישה חברים נוספים, והחבורה שיחקה בקלפים. אותה עת הגיע אל החנות יאמאן מנגאש זריסנאי – המנוח.

המנוח היה שתוי ודפק בחוזקה על דלת החנות. הנאשם סירב לפתוח את הדלת והעיר למנוח על החבטות שהוא חובט בדלת. המנוח לא עזב את המקום והנאשם פתח את הדלת.

הנאשם עמד מול המנוח, המנוח תפסו בחולצתו ואמר לו לבוא איתו החוצה, שם "יראה לו" והנאשם, מצדו, דחף את המנוח מפתח החנות אל הסמטה.

בהגיעו לקצה הסמטה בפנייה לרחוב, הרים המנוח אבן ונופף בה באיום לעומת הנאשם. הנאשם, מצדו, נטל לידיו גזע של עץ שארכו כמטר ועוביו כ-9 ס"מ, ובאותה עת חבריו של הנאשם יצאו מהחנות והפרידו בין המנוח לנאשם בכך שאחד מהם תפס את הנאשם כדי להרחיקו מהמקום וחבר אחר תפס את המנוח ודחף אותו מהסמטה אל הרחוב.

המנוח ניסה להשתחרר ולחזור אל הסמטה ועוברי אורח החלו להתקהל בחוץ. בזמן זה יצא הנאשם מהחנות ונעמד בפתח הסמטה הקרובה לרחוב כשבידיו גזע עץ וצפה במתרחש. המנוח הצליח להשתחרר מהאחיזה שאחזו בו וחזר בריצה לכיוון הנאשם, שעמד בפתח הסמטה, ואז הרים הנאשם את גזע העץ והלם באמצעותו בראשו של המנוח.

כתוצאה מכך, נגרמו למנוח חבלות בראשו, הוא התמוטט ונפל ארצה מחוסר הכרה, הובהל לבית חולים וכעבור יומיים נפטר עקב חבלת ראש.

בגין זאת מיוחסת לנאשם עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

מרבית העובדות הכלולות בכתב האישום נלקחו מתוך הודעותיו של הנאשם בחקירה והשחזור שערך, וכן מדו"חות החוקרים ולוחות תצלומים שערכו במקום, ולפיכך, אין, למעשה, מחלוקת עובדתית על העובדות המפורטות בכתב האישום.

טענותיו של הנאשם הן כי עומדת לו טענה של הגנה עצמית וכן טוען כי לא הוכח היסוד הנפשי הדרוש לצורך הרשעה בעבירת הריגה.

הדיון מתרכז אפוא בשתי טענות ההגנה שהעלה הנאשם.

סעיף 34י' לחוק העונשין הדן בטענה של הגנה עצמית קובע: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו, ואולם אין אדם פועל מתוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים".