מדינת ישראל נ' ניג'ם

בפתח הדברים, מודיע בית המשפט על זיכוי הנאשם.

רקע

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין").

בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 14.04.2016 הגיע נידאל מסעוד (להלן: "המתלונן") לאתר בנייה בו עבד הנאשם ברחוב הלח"י בבני ברק, זאת בעקבות פגיעה בצינור השקיה במקום עבודת המתלונן, ועל מנת לדרוש מהממונים על הנאשם לתקן את התקלה. בנסיבות אלה, שוחח המתלונן עם הממונים באתר ופנה ללכת. בהמשך, הגיע הנאשם אל המתלונן, הביע תרעומת על כך שפנה לממונים עליו והלם בפניו במכת אגרוף. בתגובה, הדף המתלונן את הנאשם באמצעות דלת רכבו על מנת להתגונן.

כתוצאה מהאמור, נגרמו למתלונן שבר באפו, חתך עם שוליים חדשים באורך של כ- 5 ס"מ הנמשך מגשר האף אל המצח, קריפיטציות באפו, סימני שפשוף מעל עינו ומעל אפו, אשר דרשו שמונה תפרים בהרדמה.

2.הנאשם כפר במיוחס לו, וטען כי המתלונן הגיע אליו, צעק ואיים, פתח את דלת רכבו באופן שפגע במצח הנאשם, ירד מהרכב ותקף את הנאשם באגרוף ובמכות. על מנת להגן על עצמו, הכה הנאשם את המתלונן במכת אגרוף.

לפיכך, נשמעו ראיות.

במסגרת פרשת התביעה העידו המתלונן, השוטרת שני מלכה (להלן: "השוטרת שני") אשר ערכה חקירה בתיק, וכן הוגשו מסמכים שונים ובהם הודעות הנאשם ומזכרים.

עוד במסגרת פרשת התביעה, ביקשה המאשימה להגיש דו"ח פעולה שנכתב על ידי השוטר סנד אבו זמירו, אשר נפטר. ב"כ הנאשם התנגד להגשת מסמך זה, ונקבע כי הכרעה בשאלה תינתן במסגרת הכרעת הדין. הפסיקה הכירה באפשרות קבלת מסמך שנערך תוך מילוי תפקידו של שוטר אשר נפטר, ואין אפשרות לחקור אותו על האמור בו, זאת כחריג ובשל המהימנות הגבוהה שיש לייחס לתוכן האמרה שנכתבה באותן נסיבות (ראו ע"פ 7293/97 ז'אפר נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ב (5)460, 468-469 (1998); יעקב קדמי על הראיות (חלק שני) 582-585, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע – 2009)). לפיכך, אני מקבל את דוח הפעולה אשר מוגש ומסומן ת/6.

במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשם בעצמו, מנהל העבודה סאמר חלבי (להלן: "מנהל העבודה"), וכן הוגשו הודעות המתלונן ותיעוד של זירת ההתרחשות.

טיעוני הצדדים

3.המאשימה הפנתה לכך שהנאשם לא הכחיש מפגש ועימות אלים עם המתלונן, אך טען שמדובר בהגנה עצמית. המתלונן בעצמו העיד באופן דומה לדבריו במשטרה, פירט את נסיבות המקרה שלא הוכחשו על ידי ההגנה, למעט החלק בו התרחשה תקיפה. לטענת המאשימה, יש לראות חיזוק לגרסת המתלונן, לפיו הגיע על מנת לדווח ולא לשם עימות, בעדותו של מנהל העבודה. לגבי פתיחת הדלת על ידי המתלונן לאחר שלטענתו ספג מכת אגרוף, נטען כי מדובר בהתנהגות סובייקטיבית בעיצומו של אירוע ולא ניתן להסיק מכך מסקנות. המאשימה הוסיפה וטענה, כי גרסת הנאשם נוגדת את השכל הישר ואת ההיגיון, וכן כי תיאור תקיפת הנאשם על ידי המתלונן, אינו משתלב עם סימני החבלה שנצפו על הנאשם.