כתב האישום והמענה לו
1.כנגד הנאשם הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה, בניגוד לסעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 והיזק לרכוש במזיד, בניגוד לסעיף 452 לחוק.
על-פי העובדות, ביום 25.10.13 בשעה 10:30 או בסמוך לכך, החנה א' א' (להלן – המתלונן) את רכבו בכניסה לאריאל בסמוך לבית העסק "אבו עלי", כשהוא חוסם את רכבו של הנאשם, ויצא מהרכב יחד עם אשתו לקנות אוכל לחתולים בחנות החיות הסמוכה, כאשר ברכב נשארה בתו של המתלונן. בחלוף כ-10 דקות, הגיע הנאשם והבחין ברכב המתלונן חוסם את רכבו. הוא ביקש מבתו של המתלונן להזיז את הרכב וזו התקשרה למתלונן שהגיע לרכב על מנת להזיזו. עת הגיע המתלונן החל הנאשם מקלל אותו "זין עליך ועל אמא שלך, אם היינו ברוסיה היית מקבל מכות". בהמשך, תקף הנאשם את המתלונן בכך שאמר לו לבוא אתו הצידה, צעד שני צעדים, הסתובב, והיכה בפניו של המתלונן באמצעות ידו עד שהעיף את משקפי המתלונן מפניו. בהמשך, דחף הנאשם את המתלונן על רכבו עד שהמתלונן נפל על רכבו ושבר את מגן הרוח בדלת השמאלית האחורית של רכבו. אז המשיך הנאשם להכות את המתלונן באמצעות ידיו בגופו ובעט בו ברגליו. בהמשך לאמור לעיל, ולאחר שבני משפחתו של המתלונן נזעקו לעזרתו וחצצו בינו לבין הנאשם, נכנס הנאשם לרכבו ועזב את המקום. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלונן חבלות חמורות בדמות שבר באולנה שליש דיסטלי עם תזוזה באמה ימין וחשד לשבר בצלע 9 מימין, בגינן נזקק המתלונן לטיפול רפואי שכלל גיבוס אמה ימין.
2.הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום והעלה טענת "הגנה עצמית". ב"כ הנאשם אישרה כי רכבו של הנאשם נחסם במקום על ידי רכב המתלונן. עוד אישרה כי הנאשם פנה לבתו של המתלונן, אשר שהתה ברכב, וביקש ממנה להזיז את הרכב, אך היא התעלמה ממנו. הנאשם החל לחפש את המתלונן בחנויות על מנת שיזיז את הרכב. כשיצא המתלונן מאחת החנויות, אמר לו המתלונן שברוסיה לא היה מעז להתנהג כך והיו חילופי דברים קולניים ביניהם. בשלב זה, כאשר הנאשם ביקש לפנות ולהסתובב, המתלונן חבט בו והנאשם הסתובב אינסטינקטיבית ודחף אותו בחזרה והמתלונן מעד ונפל.
3.לאור כפירת הנאשם נשמעו הראיות בתיק.
מטעם התביעה העידו המתלונן, א' א'; אשת המתלונן, י' ק'; בתו של המתלונן, א' א'; אסיפאן טראייה (עד שנכח במקום הארוע); יהודה גיגי (החוקר שניהל את החקירה); אלכסנדר נוביקוב (צילם את המתלונן בתחנת המשטרה וחקר אותו באזהרה נוכח טענות הנאשם כלפיו); דקל חיים (מקליד העימות בין הנאשם לאשת המתלונן ומי שצילם את הנזקים ברכב המתלונן); ד"ר אבירן נמרוד, מתמחה בכירורגיה כללית וטראומה (טיפל במתלונן בעקבות החבלות שספג); ד"ר בנימין קרימולובסקי, מומחה ברפואה גרעינית (פענח בדיקת מיפוי עצם שנערכה למתלונן).
מטעם ההגנה העידו הנאשם; אמו של הנאשם, אירינה ברון (נכחה בעת הארוע); אלכסנדר ברשי (חברו של הנאשם, ניגש למרפאת המתלונן לאחר הארוע על מנת להוכיח כי הוא מתפקד); אדוארד פלקו (מי שנטען על ידי הנאשם שהיה עד ראיה לארוע ונודע לו על כך, במקרה, בעת שהתיק החל להישמע בבית המשפט).
יצויין, כי הטיפול בתיק התארך נוכח בקשת המאשימה להשלים חקירה בעקבות עדות עד ההגנה אדוארד פלקו, ולאחר שהעד והנאשם הוזמנו להיחקר במשטרה בחשד לשיבוש מהלכי משפט ותיאום עדויות. לאחר השלמת החקירה, נשמעה עדותם של הנאשם והעד פלקו בשנית, הוגש פלט שיחות של העד פלקו, והדיון נדחה לשמיעת סיכומים בעל פה.
תמצית פרשת התביעה
4.המתלונן, א' א', רופא וטרינר באגף ***** ב********, כבן 61, העיד כי ביום הארוע, יום שישי, בסביבות השעה 10:00, הגיע יחד עם אשתו ובתו למרכז הקניות באריאל. היות והחניה היתה מלאה במכוניות, החנה רכבו מאחורי רכב אחר שחנה. בתו ישבה ברכב והוא אמר לה שאם יגיע בעל הרכב תתקשר אליו ויגיע להזיז את הרכב. לאחר מספר דקות התקשרה אליו הבת ואמרה לו להגיע מהר כי "מישהו ליד האוטו צועק, מדבר לא יפה ורוצה שאתה תזיז את האוטו" (עמ' 5, ש' 11). המתלונן יצא מהחנות תוך מספר שניות וראה את הנאשם, אותו לא הכיר, כעוס ועצבני, ואומר "מי עושה ככה לאוטו, ברוסיה על דברים כאלה מרביצים ואני מלמד אותך עכשיו איך להחנות את האוטו ובוא אלי" (עמ' 5, ש' 14). המתלונן ניסה להרגיע את הנאשם ואמר לו שהחנה במקום רק שתי דקות והשאיר את בתו ברכב. בשלב זה "הוא עשה כמה צעדים קדימה והסתובב ורוצה לעשות מכה בפנים שלי. אני הגנתי על הפנים שלי (מדגים) והוא לקח את היד שלי ונותן מכה על האוטו שהיה על ידי (מדגים). אני מרגיש כאבים חזקים והתקפלתי ליד האוטו. הוא התחיל לתקוף אותי... הבת שלי ואשתי יצאו ורצו להפריד, ואח"כ הגיע עוד בן אדם מהחנות שתפס אותו. הנאשם התחיל לתת לי מכות עם הרגל שלו על הצד ימין שלי (מצביע על הצלעות בצד ימין). אח"כ מישהו תפס אותו והזיז אותו ממני. אני בא לאוטו, רוצה להזיז את האוטו... הזזתי את האוטו קצת והרגשתי כאבים יותר מדי, ואמרתי לבת שלי שאני לא יכול לנהוג. הבת שלי ישבה על ההגה ויצאה" (עמ' 5, ש' 17). בעל החנות, איימן, ראה את המתלונן נסער, הכניס אותו לחנות ונתן לו כוס מים. לאחר שהמתלונן חזר לרכב ראה שהנאשם נעלם. באותו היום אובחן המתלונן כמי שסובל משבר. המתלונן ואשתו נגשו לתחנת המשטרה להגיש תלונה ולאחר מכן, התגברו הכאבים והוא פונה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי נוסף. המתלונן סיפר כי לא הגיע לעבודה בעירייה משך כחודשיים, אך המשיך לקבל לקוחות במרפאה הפרטית, "באותו זמן היו אנשים שהזמינו תור אצלי. הם באים אלי ורואים אותי עם גבס ולא יכול לעשות ניתוחים רציניים. היו באים לקבל תרופות, אשתי והבת והבן עזרו ונתנו להם מה שאפשר. בימים הראשונים לא יכולתי לזוז, וסידרו לי מיטה ולא יכולתי לזוז (מדגים). כל פעם שהייתי זז היו לי כאבים" (עמ' 6, ש' 21). לדברי המתלונן, בשנת 2008 אובחן בגופו גידול סרטני. הוא עבר שלושה ניתוחים וכעת מקבל טיפול בהקרנות. מצבו הפיזי לא היה טוב ולכן לא איפשר לו לתת אגרוף לנאשם, כנטען על ידו (עמ' 6, ש' 28). המתלונן סיפר שיום לאחר הארוע הוזמן למשטרה על מנת למסור הודעה נוספת. הוא הגיע בעזרת שכנו ברכב גדול, היות ומצבו הפיזי היה קשה. לדבריו, אפילו החוקר התפלא שהגיע במצבו. הוא ישב על כסא גלגלים וצולם בתחנת המשטרה. הוא נחקר באזהרה והכחיש שהכה את הנאשם ראשון.
5.בחקירה הנגדית, נשאל המתלונן מה אמרה לו בתו בטלפון כשהתקשרה על מנת שיגיע להזיז את הרכב והשיב שאמרה לו "אבא בוא בחוץ מהר, יש בן אדם מתעצבן ומדבר, סגרתי את החלון, הוא על ידי מבקש להזיז את האוטו" (עמ' 9, ש' 2). לדבריו לא ציין בהודעתו את ענין סגירת החלון כי לא זכר זאת. הוא יצא מהחנות באופן מיידי והבחין בנאשם בין שתי המכוניות. המתלונן לא זכר אם הנאשם אחז דבר מה, כמשקפי שמש, בידו, אך זכר שאמו עמדה לידו (עמ' 9, ש' 31). בעת חילופי הדברים בינו לבין הנאשם אשתו ובתו ישבו ברכב. המתלונן אישר כי הנאשם כעס ואמר לו "אם זה היה ברוסיה, אתה יודע שזה היה נגמר אחרת" (עמ' 10, ש' 20). משהוטח במתלונן שבתו סיפרה בהודעתה כי המתלונן השיב לנאשם "אז בוא אם אתה כזה", תחילה השיב שלא אמר זאת, אך לאחר מכן אמר "אני לא חושב, אבל לא זוכר" (עמ' 11, ש' 7). המתלונן הופנה לעימות שנערך בין אשתו לבין הנאשם שם אמרה אשתו כי לאחר שהנאשם אמר לו "בוא", החל המתלונן ללכת אחריו. לכך השיב המתלונן כי אשתו ישבה ברכב ולא יכולה היתה לראות זאת והוסיף "יכול להיות שאשתי והבת שלי חשבו משהו" (עמ' 11, ש' 14). המתלונן הכחיש כי הלך אחרי הנאשם ולאחר שהסתובב אליו נתן לו מכה בפנים והנאשם החזיר לו בדחיפה (עמ' 11, ש' 19). המתלונן הופנה להודעתו שם סיפר כי הנאשם נתן לו מכה בפנים ומשקפיו נפלו והשיב כי ידו של הנאשם לא הגיעה לפניו, היות וגונן עליהם עם יד ימין. משקפי הקריאה שלו, שהיו תלויים על חולצתו, נפלו ארצה (עמ' 11, ש' 22). לדברי המתלונן, אשתו ובתו יצאו מהרכב בשלב בו החל המגע בינו לבין הנאשם. הן ניסו למשוך את הנאשם אך לא היכו אותו. בשלב זה הנאשם נתן לו בעיטות (עמ' 12, ש' 7). המתלונן הכחיש שתקף את אמו המבוגרת של הנאשם, אשר עמדה כ-10 מטרים ממנו (עמ' 12, ש' 28). המתלונן הופנה להודעתו שם לא סיפר כי בטרם עזב את המקום ישב בחנות של איימן ושתה כוס מים. עוד הופנה להודעת בתו שם סיפרה כי לאחר הארוע המתלונן החל בנהיגה ברכב ורק לאחר מכן ביקש שתחליף אותו בנהיגה, בעוד שהוא לא סיפר על כך בחקירותיו במשטרה. על כך השיב כי לא חשב שהענין עם איימן הוא פרט כה מהותי. ולגבי הנהיגה – "אני ישבתי באוטו והייתי בשוק, ישבתי בכסא הנהג, הדלקתי את האוטו, שמתי הילוך, זזתי כמה מטרים כדי שהוא יוכל לצאת, בסוף אני מרגיש כאבים ואומר אני לא יכול זוז, יצאתי ואז הבת באה והתיישבה. מדובר ב-3-2 מטר... לפעמים כשמקבלים מכות אפשר לזוז עוד כמה מטרים ואח"כ אתה נופל וזהו" (עמ' 13, ש' 19).
לגבי מצבו הפיזי לאחר הארוע, סיפר שעשה פעולות בסיסיות. הוא קיבל אנשים במרפאה אשר ראו את מצבו הרפואי. "כל יום באו חברים. קליינטים שבאים וראו אותי במצב הזה, ראו שאני לא יכול לעשות, משהו שאפשר לתת אמרתי לבת שלי ואשתי תביאי זה וזה והם היו לוקחים והולכים. זריקות לא יכולתי לתת אלא אחרי זמן מה. לא זוכר כמה" (עמ' 14, ש' 4).