מדינת ישראל נ' בן סעדון (עציר) ואח'

שניתנה על ידי ביום 5.8.18 – שבה נעתרתי לבקשת ב"כ הנאשם, מיום 2.8.18, להבהיר את גזר הדין בכל הנוגע לרכיב הפיצויים ולהורות למזכירות להוציא שובר על סך 35,000 ₪ עבור פיצויים לשבעה מתלוננים, בסך 5,000 ₪ לכל אחד.

עוד יצוין כי לבקשה האמורה של ב"כ הנאשם מיום 2.8.18 קדמה בקשה מיום 29.7.18, שבה התבקש בית המשפט על ידי ב"כ הנאשם להורות על הנפקת "שובר על סך 35,000 ₪ עבור פיצוי למתלוננים". ביום 30.7.18 ניתנה תגובת פמת"א על גבי הבקשה מיום 29.7.18 שבה צוין כי "...אין התנגדות לבקשה".

כבר בהחלטה מיום 5.8.18, לאחר שנעתרתי לבקשת ב"כ הנאשם, הוספתי כי "יש לציין כי בתגובת פמת"א מיום 30/7/18 צוין שאין התנגדות לבקשה. לכן על המזכירות לנפק שובר על סך 35,000 ₪ ולקבל מב"כ הצדדים שמות אותם 7 כספרים/כספריות שעליהם היה איום ספציפי מצד הנאשם".

בפועל, רק בדיעבד התברר לבית המשפט כי למעשה אין הסכמה מהותית בין הצדדים בנוגע לסכום הפיצויים הכולל שעל הנאשם לשלם על פי גזר הדין, ושבתגובת פמת"א מיום 30.7.18, שבה כאמור צוין שאין התנגדות לבקשה של ב"כ הנאשם, לא היתה הסכמה מהותית אלא התייחסות רק לצד הפרוצדוראלי של הנפקת שובר על ידי המזכירות, כפי המצוין בסעיף 6 לבקשה לעיון מחדש.

ב"כ הנאשם מתנגד לבקשה לעיון מחדש ובתגובתו לבקשה הוא ציין כי "החלטת בית המשפט הנכבד ניתנה לאחר תגובת המשיבה [המדינה] ולא ניתן לערער עליה אלא בערעור לבית המשפט העליון.[

2. לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מקום לעיון מחדש, כמבוקש על ידי המאשימה, או לכל תוספת או תיקון של גזר הדין, וכי אין מקום לקיום דיון על ידי מותב זה, כפי שאבהיר ואנמק להלן.

כזכור, גזר הדין בעניינו של הנאשם ניתן כבר ביום 29.5.18.

משכך, בית המשפט קם מכיסאו.

בפועל, תלוי ועומד ערעור של ההגנה, לבית המשפט העליון, על גזר הדין.

בצדק ציינה ב"כ המאשימה, בסעיף 10 לבקשה לעיון מחדש, כי לבית משפט זה "אין סמכות לשנות מגזר הדין, הואיל ואין מדובר בתיקון טעות כמשמעו בסעיף 81 לחוק בתי המשפט...וחלף פרק הזמן שנקבע בחוק לעניין זה (ראה סעיף 81(א) לחוק)".

בהעדר הסכמה מהותית בין הצדדים בנוגע לסכום הפיצויים הכולל שעל הנאשם לשלם, וכל עוד לא הוחלט אחרת על ידי בית המשפט העליון, יש להיצמד למה שנפסק בגזר הדין.

כזכור, בגזר הדין הושת על הנאשם מאסר בפועל ממושך, לצד מאסר מותנה וקנס בסך 50,000 ₪; ובנוסף נקבע בגזר הדין, לענייננו, כי "אני מחייב את הנאשם בתשלום פיצויים לכספרים/יות-נפגעי העבירות הנזכרים בעובדות כתב האישום המתוקן, בסך 5,000 ₪ לכל אחד" 0ההדגשה הוספה ואינה במקור).

בפועל, ובניגוד לנטען בסעיף 2 סיפא לבקשה של המאשימה לעיון מחדש, שם צוין שכביכול "הוזכרו בעובדות כתב האישום המתוקן" "פרטי עשרים וחמישה נפגעי עבירה" – בחינה של עובדות כתב האישום המתוקן מעלה שבעובדות כתב האישום המתוקן הוזכרו פרטיהם של 5 כספרים/כספריות בלבד, שהם למעשה 4, שכן אחת מהן נזכרת פעמיים, בשני אישומים שונים, לפי הפירוט כדלקמן:

כזכור, האישומים הראשון, התשיעי והעשירי נמחקו מכתב האישום המתוקן.