מדינת ישראל נ' כרמל

בית המשפט מזכה את הנאשם.

כתב האישום והשתלשלות הדיון

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה, בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; שיבוש מהלכי משפט, בניגוד לסעיף 244 לאותו חוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן ת/1, בהן הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון, על פי עובדות כתב האישום, בהיות הנאשם שוטר במשטרת ישראל, המשרת כמפקד קבוצת סיור בתחנת עיירות, הוצב, בתאריך 24/05/16, במחסום בצומת מרכזי בעיר באר-שבע, אשר נחסם לתנועה, בחלק מהכיוונים, לצורך מירוץ שהתקיים.

סביב השעה 18:30, הגיע למקום, ברכבו, נהג מונית בשם X (להלן: "המתלונן"). כאשר הבחין במחסום, יצא מהמונית וביקש מהנאשם, כי יאפשר לו לעבור את המחסום, היות שעליו להשתתף באירוע משפחתי. הנאשם סירב לכך, והמתלונן שב וחזר על בקשתו זו. בתגובה, סטר הנאשם בחזקה ללחיו השמאלית של המתלונן; תפס את ידו של המתלונן והפילו לרצפה. זאת, תוך שהוא צועק על המתלונן, כי הוא (האחרון), תוקף שוטר.

בהמשך, כתב הנאשם דוח מעצר ודוח פעולה כוזבים, בהם ציין, כי המתלונן תקף אותו.

כתוצאה מהאמור, הובא המתלונן לתחנת באר-שבע, שם נחקר בתקיפת שוטר, ושוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים.

הנאשם כפר באשמה. הנאשם לא התכחש למפגש עם המתלונן במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום; אף לא התכחש לעובדה, כי המתלונן ביקש, מספר פעמים לעבור את המחסום; אך טען, כי המתלונן פנה אליו תוך שימוש בשפת גוף בוטה; היצמדות אליו; התרסה וקריאת תיגר על סמכותו. לדברי ההגנה, לאחר שהנאשם עמד על סירובו לאפשר למתלונן לעבור – היה זה דווקא המתלונן, אשר סטר לנאשם ועל כן, עצר אותו הנאשם.

כפועל יוצא מן האמור, טענה ההגנה, כי גם הדוחות שנרשמו – שקפו את המצב לאשורו.