ת"פ 53084-06-12

בקשה לפיצוי בגין ימי מעצר והחזר הוצאות הגנה, לפי סעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

כתב האישום כלל שני אישומים, אחד לכל מבקש, וייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, עבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק, וניסיון להרוס נכס בחומר נפץ, לפי סעיף 456 לחוק. למבקש 2, יוחסה גם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(5) ו-25 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, הניחו המבקשים, כל אחד במועד אחר, מטעני חבלה ברכבם של קרובי משפחתו של אדם שהיה חייב כספים לאחר בשם שמעון ארג'ואן, על מנת לגרום להם לפרוע את החוב.

בתאריך 22.5.13 זוכו המבקשים מהמיוחס להם בכתב האישום.

הראיות בתיק התבססו בעיקר על עדותו של שותף לאירוע נשוא האישום השני (להלן: "רז"), אשר הפליל את המבקשים במסגרת חקירותיו במשטרה, אך חזר בו מגרסתו המפלילה בבית המשפט. הוא הוכרז עד עוין, והמשיבה הגישה את הודעותיו במשטרה, וביקשה להעדיפן על פני עדותו בבית המשפט.

באירוע נשוא האישום הראשון הודה מבקש 1, לגרסת רז, בפניו של רז, בביצוע המעשים. באירוע נשוא האישום השני, היה רז שותף להנחת המטען, והפליל את מבקש 2.

בהכרעת הדין נקבע, כי משקלן של הודעותיו של רז במשטרה, ביחד עם הראיות הנוספות שהציגה המשיבה, אינו מספיק לצורך הרשעה.

ביחס לאישום הראשון, נקבע, כי משקלה הפנימי של הודיית מבקש 1 אשר נרשמה מפי רז, נמוך ביותר, בהיותה דלה ומשוללת פרטים הכרחיים (כגון היכן הונח המטען, מתי וכיצד), קשה לאתר בה סימני אמת, ולא ניתן לדעת מתי נאמרה. בהיותה בעלת משקל נמוך ביותר, על התוספת הראייתית להיות ממשית, ואילו התוספת הראייתית שמתקבלת מהראיות האחרות, אינה מספיקה לצורך הרשעה.

ביחס לאישום השני נקבע, כי אין די בהודייתו של רז בפני מדובבים וחוקרי משטרה, במסגרתה הפליל את משיב 2. היות ומדובר בשותף למעשים, אשר העיד טרם נגזר דינו והוכרז גם עד עוין, נדרשת תוספת ראייתית מוגברת, המגעת כדי סיוע, וכזו לא הובאה בפני בית המשפט.