ת"פ
בית משפט השלום רמלה
|
52509-01-15
06/09/2015
|
בפני השופטת:
רבקה גלט
|
| - נגד - |
המאשימה:
משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה
עו"ד מיכל בן דוד
|
הנאשם:
מיכאל אורליק
עו"ד איתי בן נון
|
| החלטה |
שוב עולה לדיון השאלה, האם הפרת תנאי שחרור בערובה, יש בה כדי לבסס עבירה של הפרת הוראה חוקית, או שמא, כטענת הנאשם, כתב האישום אינו מגלה עבירה, בהתאם לסעיף 149(4) לחוק סדר דין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982.
רקע
כעולה מכתב האישום, בתאריך 13.4.14 במסגרת הליך מ"ת 23306-03-14 בפני בית המשפט המחוזי (מרכז), בפני כב' השופטת שירה בן שלמה, שוחרר הנאשם למעצר בית מלא למשך 24 שעות ביממה, בביתו ברחוב צמרות 13/1 בעיר לוד, בפיקוח מי מהוריו לסירוגין. ביום 22.8.14 בסביבות השעה 04:23 לפנות בוקר, הבחינו שוטרים במהלך סיור שגרתי בנאשם יחד עם אחר כשהם נמצאים ברחוב חללי אגוז בגני אביב בלוד, ובכך ביצע עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז 1977.
בדיון שנערך ביום 29.4.15, טען הנאשם כי היות שמתנהל נגדו הליך פלילי בבית המשפט המחוזי, בתיק העיקרי שבמסגרתו שוחרר בתנאים כאמור, היה מקום לכך שהתביעה תגיש כתב אישום מאוחד בגין אותו תיק, ביחד עם העבירה שבפניי, ולא היתה הצדקה להגשת כתב אישום נפרד.
לאחר ששמעתי הטענה, המלצתי בפני התביעה לשקול איחוד האישום עם התיק המתנהל בבית המשפט המחוזי. ואולם, בתזכורת במעמד הצדדים שנתקיימה בתאריך 29.6.15, מסרה התביעה כי היא מתנגדת לאיחוד האישומים, אך לא מסרה נימוק לעמדתה זו. ב"כ הנאשם ביקש להגיש את טיעוניו בכתב.
בהמשך לאמור הוגשו סיכומי הנאשם, אך למרבה התמיהה, כעת התברר כי זנח את טענתו לאיחוד האישומים ביחד עם התיק העיקרי, ותחת זאת הוא מעלה טענה אחרת לחלוטין: הנאשם טוען כי יש לבטל את האישום, כיוון שאינו מגלה עבירה.
תמצית הטענה
הנאשם טוען כי הפרת תנאי שחרור אינה מגבשת עבירה של הפרת הוראה חוקית, ומפנה לע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל (להלן: פרשת גרינברג) ממנה עולה כי אי ציות לצו עשה אשר יצא מבית המשפט המחוזי או בית המשפט השלום, לעולם לא יהיה עבירה על סעיף 287 לחוק העונשין אם נקבע הליך אחר לאותה הפרה, והליך זה יכול שיהיה לפי פקודת ביזיון בית המשפט או לפי חוק ההוצאה לפועל. בנוסף מפנה הנאשם להנחיית המשטרה 300.01.052 "הפרת הוראה חוקית- חקירה והעמדה לדין", לפיה אין מקום לפתוח בחקירה פלילית, מקום שבו ניתן לרפא את הפרת הצו, בהליך אחר, על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט או הליך אחר לפי חוק הוצאה לפועל.
הטענה היא כי קיים הליך נוסף, שבו יכלה המאשימה לנקוט באופן מידתי יותר כלפי הנאשם, וזאת בדרך של בקשת מעצרו, בהתאם לסעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו 1996, בתוספת חילוט הערבויות שהופקדו בעניינו, וזוהי הדרך שבה היה על התביעה לנקוט על פי הוראת החוק הספציפית החלה בעניין.
התביעה מתנגדת לבקשה, ומפנה להלכות שנקבעו בבית המשפט העליון.
הכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות, ואלה נימוקיי:
-
בניגוד לטענת הנאשם, נקבע לא אחת מפי בית המשפט העליון, כי הפרת תנאי שחרור בערובה יכול שתהווה עילה להעמדת הנאשם לדין פלילי על-פי סעיף 287 לחוק העונשין (בש"פ 3611/93 פרץ נ' מדינת ישראל (24.3.1994); רע"פ 3395/00 זגורי נ' מד"י (2.1.01); ע"פ 1449/02 זרעיני נ' מדינת ישראל(30.03.03).
-