ת"פ 50906-08-15 מדינת ישראל נ' בן יצחק(עציר) ואח'

החלטה זו עניינה בטענה מקדמית של הנאשם 2. לפיה, יש לבטל את כתב האישום נגדו בשל אי-קיום הוראותיו של סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ").

רקע עובדתי וטיעוני הצדדים

1. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של הסגת גבול וניסיון גניבה בצוותא, לפי סעיפים 447 ו-384 בצירוף סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בתמצית, נטען כי הנאשמים נכנסו לחנות בה הועסק הנאשם 1, הסתתרו בתוכה עד לסגירת החנות ואז נטלו מוצרים שונים. כשהופעלה אזעקה והגיעו שוטרים למקום, הסתתרו הנאשמים ולא אותרו. בהמשך נצפו במצלמות האבטחה ונתפסו.

2. העובדות הבאות, הרלבנטיות להכרעה בטענה שבכותרת, אינן במחלוקת: לנאשם 2, שלא שהה במעצר טרם הגשת כתב האישום, עמדה הזכות לפי סעיף 60א לחסד"פ כי עם העברת חומר החקירה מן המשטרה ליחידת התביעה תישלח לו הודעה על כך, שאז יוכל לפנות בבקשה מנומקת להימנע מהעמדתו לדין. המאשימה לא שלחה לנאשם 2 הודעה כאמור. לאחר שהוגש כתב האישום ומשעמד על העדרו של מכתב יידוע, הפנה ב"כ הנאשם 2 את תשומת לבה של המאשימה לכך. בתגובה, הזמינה המאשימה את ב"כ הנאשם 2 לשימוע, אך הוא סירב לכך מהטעם עליו אעמוד בהמשך.

3. ב"כ הנאשם 2 טען, בדיון מיום 16.9.15, כי יש לבטל את כתב האישום כנגד הנאשם 2 בשל הפגם שנפל. לטענתו, הדבר לא יגרום לנזק שכן הנאשם אינו שוהה במעצר והתביעה יכולה לשוב ולהגיש את האישום לאחר עריכת שימוע, אם תחפוץ בכך. עוד הסביר כי סירב להזמנת המאשימה לעריכת שימוע משום שמצא טעם לפגם בעריכתו כאשר כתב האישום תלוי ועומד, בעוד שמטרת השימוע היא לאפשר להגנה לשכנע את התביעה כי אין מקום להגישו.

4. ב"כ המאשימה השיבה, כי לאחר שב"כ הנאשם 2 הסב את תשומת לבה לטעות הוזמנה ההגנה לעריכת שימוע, וכי המאשימה נכונה לעורכו בכל עת (לרבות ביום בו הועלתה הטענה). נטען כי נכונותה של התביעה לשמוע את טענות הנאשם לא תושפע מעיתוי עריכת השימוע, וכי אין מקום לביטול האישום.

   דיון - רקע משפטי 

5. בשנים הרבות אשר חלפו מאז חוקק סעיף 60א לחסד"פ (חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מספר 28) התש"ס-2000, ס"ח 1747 242) ונכנס לתוקף (בהדרגה, בשנים 2003 ו-2005) חזרו בתי המשפט ונדרשו לטענות דוגמת זו שהועלתה בהליך הנוכחי. מן הפסיקה הרבה שנצברה עקב כך עולה, כי גובשה תשתית משפטית מפורטת ואחידה למדי לבחינת הטענה. עם זאת, לא ניתן לומר כי יישומם של העקרונות המשפטיים הוביל לתוצאה אחידה. זאת, בין היתר, בשל הצורך בבחינה פרטנית של כל מקרה בהתאם לנסיבותיו אך גם בשל שונות באופן היישום. פעמים הגיע בית המשפט למסקנה לפיה אין מקום לביטול כתב האישום, דרך כלל משום שניתן לתקן את הפגם שבאי-קיום הוראותיו של סעיף 60א באמצעות שימוע מאוחר שיערך לאחר הגשת כתב האישום. פעמים אחרות נקבע כי מדובר בפגם שעצמתו מחייבת את הביטול. לדוגמאות מהסוג הראשון ראו ע"פ 1053/13 הייכל נ' מדינת ישראל (23.6.13. כל ההחלטות הנזכרות במסמך זה פורסמו ב"נבו"); ע"פ (י-ם) 30541/06 מדינת ישראל נ' כהן ואח' (25.2.05); ת.פ. (ק"ש) 6631-08-14 מדינת ישראל נ' קליר (19.1.15); ת.פ. (רח') 37079-07-13 מדינת ישראל נ' ליטוב (17.1.15); ת.פ. (ראשל"צ) 10471-01-14 מדינת ישראל נ' אלבחר (28.12.14); ת.פ. (רח') מדינת ישראל נ' פלקה (21.10.14); ת.פ. (י-ם) 29311-02-13 מדינת ישראל נ' שבתי (11.9.13). לדוגמאות מהסוג השני ראו תפ"ח (ת"א-יפו) 1026/09 מדינת ישראל נ' הררי (28.6.09); תפ"ח (ת"א-יפו) 1138/05 מדינת ישראל נ' ארד (8.2.07); תפ"ח 1199/05 מדינת ישראל נ' פולנסקי (3.1.07); ת.פ. (ב"ש) 2056/06 מדינת ישראל נ' פטלחה (12.5.08); ת.פ. (רח') 35953-06-14 מדינת ישראל נ' ימיני (28.12.14); ת.פ. (קריות) 15352-06-14 מדינת ישראל נ' מונסון (24.12.14); ת.פ. (י-ם) 5286-05 מדינת ישראל נ' יונתן (18.9.07). על הגיוון שבפסיקה העוסקת בטענה הנדונה עמד בית המשפט העליון בבש"פ 5310/07 כשכאש נ' מדינת ישראל (3.7.07) תוך שהותיר את ההכרעה בסוגיה בצריך עיון.

6. את העקרונות והשיקולים שהוכרו בפסיקה כבסיס להכרעה בטענה הנדונה ניתן לסכם כדלקמן:

7. פגיעה בזכויות נאשם: בתי המשפט חזרו והדגישו את חשיבותה של זכות החשוד לקיום הוראותיו של סעיף 60א, תוך יידועו של החשוד ועריכת שימוע לו לפני הגשת כתב האישום. זכות זו, כך הובהר, נגזרת מעקרונות הצד הטבעי וכרוכה בזכות להליך הוגן ובחובתה של רשות התביעה, ככל רשות, שלא לקבל החלטה הפוגעת באדם טרם ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו בפניה. קיום השימוע עשוי למנוע את הפגיעה בחשוד אם יעלה בידו לשכנע את התביעה שאין להעמידו לדין. לשימוע היבטים נוספים, שבחסכון במשאבי הציבור מקום בו תשתכנע המאשימה שלא להגיש כתב אישום, ובחידוד המחלוקות שבין הצדדים תוך ייעול ההליך לו יועמד החשוד לדין (עניין הייכל הנ"ל, פס' 9).