מדינת ישראל נ' ב'

כתב האישום המתוקן והודאת הנאשם

1.הנאשם, יליד 1996, הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר דיוני, בעבירות של קשירת קשר לעשות פשע, בניגוד לסעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ותקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, בניגוד לסעיף 382(א) לחוק. על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 14.7.16 בשעה 18:30 או בסמוך לכך ביקש הנאשם להיפגש עם המתלונן, בן משפחתו, ולשוחח עמו על הקשר שבין המתלונן לבין אחותו הקטינה של הנאשם. באותן הנסיבות, קשר הנאשם קשר עם ארבעה אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, ואלה סיכמו כי הנאשם יגיע עם המתלונן אל המטעים בטייבה. המתלונן פגש בנאשם ברכבו ולבקשת הנאשם נכנס לרכב. הנאשם החל בנסיעה ונעצר במטעים סמוך לגשר טייבה. כשהמתלונן יצא מרכבו, הגיחו מאחורי העצים ארבעת האחרים ואלה הכו את המתלונן בכל חלקי גופו באמצעות אלות. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות בדמות שטף דם בעין ימין, פצע במצח, חתכים ושפשופים בפנים, סימנים אדומים בזרוע ובגב, שריטות ברגל ימין ונקב באוזן שמאל.

2.במסגרת ההסדר הדיוני הוסכם כי הנאשם יישלח לשרות המבחן על מנת שיוכן תסקיר בעניינו. לא היתה הסכמה לעונש והתביעה הצהירה כי עמדתה להטלת מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נלווים.

תסקירי שרות המבחן

3.מתסקיר שרות המבחן מיום 27.8.17 עולה כי מדובר בנאשם רווק, בן 21, בן יחיד ולו שלוש אחיות אשר נדרש בפרנסתן בשל פרידת הוריו וניתוק הקשר עם אביו. הוא סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות, עבד במוסכי מכונאות ופחחות מזה כארבע שנים וכיום עובד בנגריה. מגיליון רישומו הפלילי עולה כי הוא נעדר הרשעות קודמות. בהתייחסו לעבירות נשוא כתב האישום המתוקן נטל הנאשם אחריות על התנהגותו. הוא ביטא צער וחרטה בגין התנהגותו וביטא אמפטיה כלפי המתלונן בן משפחתו וציין כי הסכסוך יושב. כגורמי סיכון נלקחו בחשבון האחריות ההורית שלקח על עצמו שאינה מותאמת לאופיו, הקושי לגלות עצמאות ונפרדות מבני משפחתו, העדר ביטחון מול הדמויות המשמעותיות בחייו, מערכת ערכים המעניקה לגיטימציה לפעול באלימות על מנת להגן על אחותו הקטינה, מצוקתו הרגשית על רקע נסיבות חייו, זאת לצד דפוס התנהגותו האימפולסיבי והעדר היכולת לווסת את דחפיו. כגורמי סיכוי לשיקום נלקחו בחשבון לקיחת האחריות על התנהגותו, ביטוי צער וחרטה בגין התנהגותו, יישוב הסכסוך עם המתלונן ואורח חיים תעסוקתי יציב.

שקלול הפרמטרים השונים הביא את שרות המבחן למסקנה כי הסיכון במצבו של הנאשם להישנות התנהגותו פחת. שרות המבחן העריך כי נכון יהיה לשלב את הנאשם בטיפול שיעניק לו שליטה בדפוסיו ועל כן, לאור חומרת העבירה ותוצאותיה המליץ שרות המבחן להטיל צו של"צ בהיקף נרחב של 300 שעות.

בתסקיר משלים מיום 3.12.17 נאמר כי הנאשם השתלב בהליך טיפולי ומתמיד בו. שרות המבחן העריך כי ההתמדה של הנאשם בהליך הטיפולי תסייע לו להימנע מהתנהגות שולית דומה ותחזיר אותו לתפקוד נורמטיבי וכי הנאשם בעל מוטיבציה להמשיך בתהליך הטיפולי אותו החל. כמו כן, חזר והמליץ שרות המבחן להעמידו בפיקוח למשך שנה. לאור האמור, לא שינה שרות המבחן מהמלצתו כפי שהובאה בתסקיר הקודם.

בתסקיר סופי מיום 22.3.18 נאמר כי רמת שיתוף הפעולה של הנאשם עם שרות המבחן גברה. הוא מתעמת עם קשייו, משתף ומתבטא. הוא מצליח לבטא תחושות של אמפטיה כלפי המתלונן ומבטא מודעות לפסול שבהתנהגותו. שרות המבחן חזר על המלצתו העונשית.

טיעוני ב"כ הצדדים

4.ב"כ המאשימה הפנתה לחומרת מעשיו של הנאשם ולתקיפה האלימה ושלוחת הרסן של המתלונן על ידי הנאשם וחבריו, אשר גרמו למתלונן לחבלות חמורות (תעודה רפואית, תע/1). לדבריה, הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים של קדושת ערך החיים, שמירה על שלומו הגופני והנפשי של אדם ומניעת פגיעה בביטחונו האישי של המתלונן ואזרחי המדינה, היתה ברמה גבוהה וחמורה ויש להוקיע ולמגר את תופעת האלימות. התובעת הסכימה כי תסקירי שרות המבחן התייחסו לגילו הצעיר של הנאשם, להיותו נעדר עבר פלילי ולכך שהחל בהליך שיקומי ונטל אחריות על התנהגותו. יחד עם זאת, הפנתה התובעת להערכת הסיכון לעבריינות, כמו גם לסיכוי לשיקום, והתייחסה ללגיטימציה של הנאשם לפעול באלימות, שכן מדובר באדם בעל חוסר יכולת לווסת את דחפיו. כמו כן, טענה התובעת כי שיקולי שיקום אינם חזות הכל. היא ביקשה לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 12 ל-32 חודשי מאסר. ב"כ המאשימה טענה כי חרף העובדה שהנאשם משולב בהליך טיפולי, עליו לשלם את חובו לחברה על מעשיו החמורים. בנסיבות אלה, עתרה התובעת לגזור על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. התובעת הפנתה לפסיקה.

5.ב"כ הנאשם הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולכך שאביו עזב את הבית בצעירותו והוא לקח על עצמו את נטל גידול אחיותיו הקטנות. הסניגור הפנה לנסיבות ביצוע העבירה וטען שהנאשם מצא עצמו בסיטואציה מורכבת כאשר גילה כי צעיר, בן משפחתו, מנהל קשר עם אחותו הקטינה כבת 12. עוד הדגיש כי כתב האישום המתוקן מבטא את חלקו המצומצם, יחסית, של הנאשם במעשה האלימות. הנאשם בחר להודות בכתב האישום המתוקן ולחסוך מנפגע העבירה את מעמד מתן העדות. הסניגור הגיש המלצה ממעבידו של הנאשם (נע/1) ועתר לאמץ את המלצת שרות המבחן, נוכח העובדה שהנאשם נרתם להליך טיפולי ונתרם ממנו. כמו כן, ציין כי הנאשם נוטל אחריות מלאה על מעשיו. הסניגור הדגיש כי הסכסוך עם נפגע העבירה יושב. ב"כ הנאשם ביקש שלא להחמיר מעבר להמלצת שרות המבחן על מנת למנוע פגיעה נוספת בנאשם ובמשפחתו. הסניגור אף הפנה לגילו הצעיר של הנאשם ולכך שיש לתת משקל מכריע לסיכויי השיקום. לדבריו, הנאשם עובד שנים ארוכות באותו מקום עבודה והוא המפרנס העיקרי. במצב דברים זה ביקש הסניגור לסטות לקולא ממתחם הענישה ולתת מעמד בכורה לשיקולי השיקום. ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה.