ת"פ 4772-11-14 מדינת ישראל נ' ג.

הנאשם הועמד לדין בגין תקיפת בת זוג ובגין תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממש, עבירות לפי סעיפים 382(ב) ו- 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 16/03/14 בשעה 21:00 או בסמוך לכך, תקף הנאשם את אשתו וגרם לה לחבלה של ממש. באותן הנסיבות, בעקבות ויכוח בין הנאשם למתלוננת על רקע חשדו בה שהיא בוגדת בו, הכה הנאשם באמצעות אגרופו בפניה של המתלוננת. כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרם למתלוננת סימן כחול מסביב לעין שמאל.

בנוסף, בחודש יולי 2012, במהלך הריונה ובעקבות ויכוח בין בני הזוג, הכה הנאשם את המתלוננת באמצעות ידיו בפניה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמה למתלוננת נפיחות בפניה.

במענה לאישום, כפר הנאשם בעובדות המיוחסות לו. לטענתו, המתלוננת תקפה אותו והוא אך התגונן מפניה. המתלוננת נחבלה בעינה שלא במתכוון, כשנאשם התגונן מפני תקיפתה אותו.

דיון:

בתום שמיעת העדויות ובחינת התשתית הראייתית שהונחה לפני, לא נותר ספק שהנאשם תקף את המתלוננת וגרם לה לחבלות.

מעבר לעובדה שהיה בעדות המתלוננת ושני ילדיה כדי לבסס את עבירת התקיפה, הרי הנאשם הודה במהלך עדותו בתקיפת המתלוננת ולא חזר על הטענה שהמכה בעינה נגרמה שלא במכוון ותוך כדי ניסיונותיו להתגונן מפניה. גם בהודעתו במשטרה, למחרת האירוע, אישר הנאשם את התקיפה: "הבאתי לה מכה מלמעלה חזקה אני לא זוכר בדיוק בשביל לצאת ממנה" (ת/4, ש' 38), אך טען להגנתו "ברגע שתפסה אותי וחנקה אותי והילד לקח את אמא ואז ברגע זה נתתי לה מכה ביד שלי בגבה שלה", "... ברגע שתפסה אותי הבאתי לה מכה בלי כוונה" (ת/4, ש' 30 ו- 36).

כאמור, בעדותו לפניי לא חזר הנאשם על הגרסה האמורה- לא על טענת ההגנה העצמית, ולא על הטענה שהמכה לא הייתה מכוונת, ואישר שהכה את אשתו בעודה במיטתה. הנאשם טען שהמתלוננת אחזה בצווארון חולצתו והוא הכה אותה, "היא באה תפסה אותי (אמרתי) תעזבי אותי לכי לישון ואני נתתי לה ככה כאפה בידיים שוב" (פרוט' 05/12/16).

למרות שהבנים גטו ובלאי לא היו עדים לתקיפה עצמה, בלאי נכח בדירה, שמע את הצעקות ונכנס לחדר השינה של בני הזוג והפריד בניהם. גטו הגיע זמן קצר לאחר מכן וראה את החבלה בעינה של המתלוננת. מצבה הנפשי של המתלוננת בסמוך לאחר התקיפה, המבוכה, ניסיונות ההסתרה, בצירוף החבלה על פניה, מתיישבים עם התקיפה. אציין, כי ניכר היה שהבנים והמתלוננת חשים אי נוחות מעדותם כנגד הנאשם, בין השאר נוכח הרגיעה בקשר בין בני הזוג והעובדה שבחודשים האחרונים אף נולדה למתלוננת ולנאשם תינוקת נוספת.

גם האירוע הנוסף שנטען כי ארע בזמן שהמתלוננת הייתה בהיריון, לא הוכחש ע"י הנאשם. בחקירתו מיום 17/03/14 נשאל הנאשם האם תקף את רעייתו בעבר והשיב בחיוב:

"ת. לפני שנתיים שלוש היה לנו אותו סיפור.

ש. מתי זה היה.