ת"פ 45409-04-16 מדינת ישראל נ' א.

בפתח הדברים, וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בית המשפט מודיע לנאשם על זיכויו מחמת הספק מעבירת האיומים, משתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג ומעבירה אחת של תקיפה סתם של בת זוג.

כתב האישום ורקע כללי

1. כתב האישום מייחס לנאשם שלוש עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש לבת זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק", "חוק העונשין"); עבירה אחת של תקיפה סתם של בת זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק; ועבירה אחת של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

2. כפי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום, במועדים הרלוונטיים הנאשם והמתלוננת היו נשואים ולהם ילדה משותפת, בת 7 (להלן: "הבת", "הילדה"). השלושה התגוררו תחת קורת גג אחת, בדירה בעיר ** (להלן: "הדירה"). בפרק העובדות בכתב האישום, נטען כך:

   ביום 22.04.2016, בשעה 03:00 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לדירה בעודו תחת השפעת אלכוהול, החל לקלל את המתלוננת אשר ישנה בחדר השינה של הבת ותקף אותה בכך שמשך אותה מחולצתה מאחור עד שהיא נחנקה. כשביקשה המתלוננת לשוב ולשכב, הנאשם תפס את אצבעות ידה השמאלית ועיקם אותן לאחור, עד שהמתלוננת צעקה מכאב; המתלוננת נעמדה והתקשרה למשטרה, אך הנאשם חטף את הטלפון הנייד מידהּ וזרק אותו על הרצפה. מיד ובהמשך, עת המתלוננת שכבה שוב במיטתה של הבת, תקף אותה הנאשם בכך שאחז בראשה מאחור, קירב אותו לפניו והצמיד בחוזקה את שיניו למצחה. כתוצאה מכך, נגרמה למתלוננת חבלה של ממש בדמות סימן במצחה. מיד ובהמשך למתואר, ומשהבחין כי דלת חדר השינה שבורה, איים הנאשם על בתו בכך שאמר לה כי "תשלם על זה" וכן שישבור לה את הרגל. השתלשלות אירועים זו המגוללת בסעיפים 1-6 בכתב האישום תכונה בהכרעת הדין: "האירוע הראשון" (על אף שהוא האחרון מבחינה כרונולוגית).

   כשלושה שבועות עובר ליום 22.04.2016, בשעה 04:00 או בסמוך לכך, בעקבות ויכוח שניטש ביניהם, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שזרק אותה על הספה בדירה, סטר לה בפניה ופגע באוזנה הימנית, וכן הכה אותה במצחה. כתוצאה מכך, נגרמה למתלוננת חבלה של ממש בדמות דימום במצחה. אירוע זה המגולל בסעיף 7 בכתב האישום יכונה בהכרעת הדין: "האירוע השני".

   כחודשיים עובר ליום 22.04.2016, בתחילת חודש פברואר, בעקבות ויכוח שניטש ביניהם בדירה, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהפיל אותה לרצפה ודרך על בטנה באמצעות רגלו. כתוצאה מכך, נגרמה למתלוננת חבלה בדמות מכאוב ורגישות בבטן עליונה ימנית. אירוע זה המגולל בסעיף 8 בכתב האישום יכונה בהכרעת הדין: "האירוע השלישי" (על אף שהוא הראשון מבחינה כרונולוגית).

3. מטעם המאשימה העידו העובדת הסוציאלית דברה דבורה דסטה (עת/2) (להלן: "דבורה", "העובדת הסוציאלית") והמתלוננת (עת/1). עוד במסגרת פרשת התביעה הוגשו הראיות הבאות: הודעתה במשטרה של דברה דבורה דסטה (ת/1); שתי תמונות שצולמו ביום 24.04.2016, המתעדות לכאורה סימן נשיכה על מצחה של המתלוננת (ת/2); תעודה רפואית של המתלוננת מבית חולים ברזילי, שניתנה ביום 08.02.2016 (ת/3); תע"צ, תמלול ודיסק הקלטה של שיחה שבוצעה מהטלפון הנייד של המתלוננת למוקד 100 (ת/4); דו"ח פעולה של עת/6, השוטר אמרה וובו (ת/5); דו"ח פעולה ודו"ח עיכוב של עת/5, השוטר ניר ציליאקר (ת/6); מזכר מיום 23.04.2016 של עת/7, השוטר רפאל כראדי (ת/7); הודעת הנאשם מיום 22.04.2016 (ת/8); הודעת הנאשם מיום 24.04.2016 (ת/9); ודיסק ובו תיעוד חקירת הנאשם מיום 22.04.2016 (ת/10).

4. מטעם ההגנה, העיד הנאשם לבדו. במסגרת פרשת ההגנה, הוגשו 4 תמונות של הנאשם, מהמועדים 05.08.2014, 23.04.2014, 27.12.2014 ו- 12.12.2015 (נ/1, נ/2, נ/3 ו- נ/4, בהתאמה), המתעדות סימני שריטה על פניו.

   גדר המחלוקת

5. להלן עיקריה של המחלוקת אשר ניטשה בין הצדדים, כפי שזו מצטיירת מהמענה של הנאשם לכתב האישום ומהעדויות אשר נשמעו בבית המשפט:

   בכל הנוגע לאירוע הראשון, הנאשם כפר במיוחס לו, תוך שטען כי הייתה זו דווקא המתלוננת שצעקה וקיללה אותו.

   אשר לאירוע השני, הנאשם לא כפר בכך שנגרמה למתלוננת חבלה, אולם טען כי אינו יודע אם הוא גרם לחבלה זו, או שמא היא נגרמה מידיה של המתלוננת עצמה. בכל מקרה, הנאשם טען כי המתלוננת תפסה את השרשרת שהייתה תלויה על צווארו והחלה לחנוק אותו, ואילו הוא הדף אותה כמעשה של כהגנה עצמית, לאחר שהאחרונה תקפה אותו.