ת"פ 41886-08-15 מדינת ישראל נ' חלק

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה בנשק (נשיאת נשק שלא כדין), לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק) ועבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק.

2.על פי המתואר בכתב האישום, ביום 13.8.15, סמוך לשעה 14:00, הגיעו טכנאים מטעם חברת הטלפונים "בזק" לביתו של המתלונן בשכונת ואדי אל-ג'וז, כדי להתקין עמוד טלפון בסמוך לביתו. לאחר שהחלו עבודות החפירה, יצאה אמו של הנאשם מביתה הנמצא בסמוך, ושאלה לפשר החפירות. במקום התפתח ויכוח בין האם לבין המתלונן על חוקיות מעשי החפירה, כאשר האם טענה, כי חופרים בחלקת אדמה השייכת לה. הוויכוח בין השניים התלהט והגיע לכדי אלימות פיזית בין השניים. תושבים מהשכונה שנכחו במקום הפרידו ביניהם, והמתלונן נכנס חזרה לביתו.

בסמוך לכך, הגיע הנאשם ברכבו למקום, ירד מהרכב וירה מספר יריות אקדח באוויר, בכוונה להפחיד ולהטיל אימה על הנוכחים במקום, לרבות על המתלונן ומשפחתו.

3.הנאשם כפר במיוחס לו. לגרסתו, הוא אמנם הגיע למקום לאחר שהודיעו לו בטלפון שהמתלונן תקף את אמו, אך לא נשא כל נשק ולא ירה בנשק כפי שמיוחס לו בכתב האישום.

דיון

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדויות השונות ועיינתי בראיות שהוצגו בפניי, אני מוצא את הנאשם אשם במיוחס לו. אפרט.

5.תחילה, ישנה הודעתו במשטרה של מוחמד תאמר זענין. ההודעה הוגשה לאחר שבחקירתו הראשית ע"י ב"כ המאשימה, טען מוחמד, כי כל מה שמסר במשטרה, הוא "מה ששמעתי מאנשים". כאשר נתבקש לתאר את שהתרחש, טען: "שמעתי שיש סכסוך, יצאתי מהבית, מה שקרה ביניהם ידעתי עליו מהאנשים, היה שם יותר מ-50 איש" (בע' 18 ש' 15 וש' 26-27), והוסיף: "איך שאנשים הפרידו ביניהם אני לקחתי את ערין [אחיינה של אשתו של המתלונן]", ו"אחרי שלקחתי את ערין לבית שלו לא ראיתי כלום" (בע' 20 ש' 20-21 ובע' 21 ש' 3-4). כשהופנה לדבריו במשטרה, כי ראה את מוהנד (אחיו של הנאשם) זורק אבן לכיוון ערין ומשפחתו, הגיב: "מה שאמרתי זה היה מה ששמעתי מאנשים ... לא זוכר מה שאמרתי במשטרה" (בע' 20 ש' 26 וש' 34), ובדומה, כשנשאל לגבי דבריו במשטרה, כי ראה את הנאשם מגיע למקום ברכב, השיב: "זה מה ששמעתי מאנשים, לא ראיתי. אני שמעתי מאנשים שהוא עשה ככה" (בע' 22 ש' 7-8). בפרט, הסביר מוחמד את דבריו במשטרה, כי ראה את הנאשם יורה בנשק, בכך ש"שמעתי מאנשים שהוא ירה באוויר, לא ראיתי" (בע' 22 ש' 30 וע' 23 ש' 1).

6.לנוכח תשובותיו אליה, ולבקשת ב"כ המאשימה, הוכרז מוחמד כעד עוין (חרף התנגדותו של ב"כ הנאשם). בהמשך חקירתו ע"י ב"כ המאשימה, הופנה לדבריו במשטרה, כי "ראיתי" את הנאשם מגיע ברכב, נכנס לביתו, יוצא ויורה באוויר עם נשק מסוג קרלו, אך חזר על טענתו, כי "זה מה ששמעתי מאנשים אמרתי ... לא ראיתי אותו" (בע' 24 ש' 27 ובע' 25 ש' 8). לבסוף, נשאל, כיצד הוא מרגיש לגבי העובדה שהוא מעיד בבית המשפט נגד הנאשם. מוחמד השיב, כי הגיע להעיד בבית המשפט משום ש"התעקשו שאני אצא ואתן עדות, לכן אמרתי את מה שאמרתי" (בע' 26 ש' 3-4).

בהינתן תשובותיו אלה, קיבלתי את בקשת ב"כ המאשימה להגשת הודעתו של מוחמד במשטרה, לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (סומנה כמוצג ת/15).

7.בהודעתו מיום 13.8.15, מסר מוחמד, כי בסביבות השעה 14:00 החל סכסוך בין אמו של הנאשם לבין המתלונן, לאחר שאנשי בזק הגיעו להתקין עמוד. האם התנגדה לכך והחלה להתווכח עם המתלונן, "ואז העניין התפתח ורמזייה הרביצה למוסא בכך שנתנה לו מכה בנעל לכיוון הראש שלו ... ואז עבר במקום ערין זענין הבן של היתם זענין ... ערין רצה לקחת את מוסא שהותקף, ואז הבן של רמזייה העונה לשם מוהנד חלק, אמר 'זה הוא, שאני רוצה לזיין אותו', התכוון לערין, ואז רמזייה והבת שלה אני חושב ששמה סועאד, תקפו את ערין בכך שזרקו לעברו משטח עץ, אני נכנסתי והפרדתי ביניהם, לקחתי את ערין והכנסתי אותו לשכונה, רחוק מהבעיה, אני הרחקתי את ערין, ואז מוהנד הבן של רמזיה זרק אבן לכיוון ערין ומשפחתו, ואז הגיע מוחמד הבן של רמזייה, ברכבו מסוג GMC ואיך שירד מרכבו התחיל לירות באוויר, מנשק מסוג 'קרלו' נשק תעשייה מקומית, אני שמעתי את רמזייה, והילדים שלה, אומרת שאני רוצה לירות עליה ורוצה אותם שילכו מהשכונה" (במוצג ת/15, ש' 7-17).