בפני בקשה להחזרת תפוס.
רקע וטענות הצדדים:
נגד המבקש הוגש כתב אישום, במסגרתו מיוחסת לו עבירות לפי פקודת הסמים (סחר בסם מסוכן וכן החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי). בד בבד עם הגשת כתב האישום הודיעה המשיבה, כי בתום ההליך, תתבקש הכרזתו של המבקש כסוחר סמים, ולאור זאת יתבקש בית המשפט להורות על חילוט שני כלי רכב שנתפסו, והרשומים על שם המבקש – רכב מסוג סקודה אוקטביה, מ.ר. 86-897-70, וקטנוע, תוצרת קוואנג-יאנג, מ.ר. 98-261-30 [להלן: כלי הרכב התפוסים].
אין מחלוקת כי כלי הרכב התפוסים רשומים על שמו של המבקש, וכי הוא גם עושה בהם מנהג בעלים. מבירור שביצע ב"כ המשיבה, שווי כלי הרכב התפוסים הינו כדלהלן: הקטנוע – 9,200 ₪; רכב הסקודה – 55,000 ₪ [ב"כ המשיב לא חלק על הערכה זו של שווי כלי הרכב התפוסים].
בנוסף, אף אין מחלוקת כי בכלי הרכב התפוסים לא נעשה כל שימוש במהלך ביצוע העבירות הנטענות, והמיוחסות למבקש. משכך, הרי שחילוט כלי הרכב התפוסים מתבקש אך מכוח הכרזתו של המבקש כ"סוחר סמים", כאמור בסעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים, וכן מכוח החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים.
בקשת המבקש היא להורות על שחרורם של התפוסים בתנאים מגבילים, שכן המשך החזקתם כתפוסים גורם לו ולבני משפחתו נזק משמעותי. בדיון בפני הוסיף ב"כ המבקש, כי יש לשמור על פרופורציה ומידתיות בין שווי הרכוש התפוס (אותו תבקש המשיבה לחלט בסופו של יום) לבין שווי העבירה. בענייננו, מדובר בכלי רכב אשר נרכשו בהלוואות מהבנק. העסקה מושא כתב האישום עניינה ב- 240 ₪.
המשיבה מתנגדת להחזרת התפוסים וסבורה כי יש מקום להורות על השארתם בידי משטרת ישראל. על פי הטענה, היה ויורשע המבקש, הרי שלבית המשפט מסור שיקול דעת מוגבל אם לחלט את הרכוש התפוס אם לאו. עוד הפנתה המשיבה לבש"פ 3750/09 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, התומך, לשיטתה החזקת הרכב ברשות המשיבה. נטען עוד כי המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה (בהליך המעצר), ועל כן די בכך כדי להצדיק את השארת התפוסים בידי המשיבה.
דיון והכרעה:
תכלית התפיסה של כלי הרכב נועדה להבטיח את האפשרות לחלטם בעתיד (השווה בש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (3) 817). ואולם, אינטרס זה אינו עומד לבדו, ומולו עומד האינטרס הפרטי של בעל הקניין (בעניינו – המבקש). כפי שנפסק בעשרות רבות של פסקי דין – תפיסה בפועל של הרכוש היא האמצעי הדרסטי ביותר להשגת התכלית של הבטחת האפשרות לחילוט הנכס. יש לבכר על פי רוב אמצעים דרסטיים פחות, הולמים ומידתיים, שיהיה בהם כדי לאזן בין האינטרס הציבורי לבין זכותו של נאשם ליהנות מקניינו. ודאי שאלה פני הדברים בעניינו של נאשם אשר דינו טרם התברר, והוא נהנה מחזקת החפות. השווה, ולשם הדוגמא בלבד, בש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל(8.1.1998); בש"פ 3159/00 רבין נ' מדינת ישראל (30.5.2000); בש"פ 5550/08 שמעון נ' מדינת ישראל (8.7.2008); בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.3.2006); בש"פ 3750/09 אלהואשלה נ' מדינת ישראל (2.6.2009); בש"פ 6529/10 מגידיש ואח' נ' מדינת ישראל (21.9.2010), שם נקבע כי: