מדינת ישראל נ' ח'

האישומים והכרעת הדין

הנאשם הורשע בעבירות של תקיפת בת זוג ואיומים לפי סעיפים 382(ב)(1) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהכרעת דין שניתנה בתום הליך הוכחות.

ברקע לביצוע העבירות, הליך גירושים שהתנהל בין הנאשם והמתלוננת בבית המשפט לענייני משפחה.

הנאשם הורשע בעבירת התקיפה לאחר שביום 24.8.14 בסמוך למרכז הקשר להורים וילדים בירושלים, כאשר הגיעה המתלוננת לקחת את תינוקם המשותף, ניגש אליה הנאשם ותפס את זרועה בחוזקה תוך כדי שהוא צועק עליה.

בעבירת האיומים הורשע הנאשם בגין אירוע מיום 15.4.14, כאשר בעקבות ויכוח בין הנאשם והמתלוננת בעניין הסדרי הראיה של התינוק, איים הנאשם על המתלוננת באומרו: "אם לא תביני את זה יהיה רע ומר לכולם", "אני אוכל אותך בלי מלח" וכן "אני אשחט אותך".

הנאשם זוכה משני אישומים נוספים בעבירות של תקיפת קטין ואיומים, מהטעמים המפורטים בהכרעת הדין.

הטיעונים לעונש

ב"כ המאשימה, עוה"ד ניצנית פזואלו, ציינה כי לחובת הנאשם הרשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בגינה נידון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, וכן 11 הרשעות בעבירות תעבורה.

ב"כ המאשימה התייחסה לאופן בו הנאשם ניהל את ההוכחות, טענה כי התנהלותו תוקפנית, והדגישה כי רק לאחר ניהול ההוכחות פנה לקבלת טיפול.

ב"כ המאשימה הפנתה לכך שבית המשפט העליון הדגיש את הצורך למגר את עבירות האלימות במשפחה שהינן בעלות חומרה יתירה ועמדה על הצורך לשמור על בטחונה, כבודה ושלמות גופה של בת משפחה בתוככי התא המשפחתי, תוך העברת מסר שאין סליחה על כל מעשה אלימות.

אשר לביטול ההרשעה, טענה המאשימה, כי יש להשאיר את ההרשעה על כנה ואין לחרוג מן הכלל שהוא הרשעה. זאת מהטעם שהנאשם אינו עומד בקריטריונים לחריגה מן הכלל ובתנאים המצטברים של הלכת כתב, שכן חומרת העבירה מחייבת הרשעה והנאשם לא הוכיח פגיעה קונקרטית בעתידו. לשיטתה, לא צפוי לנאשם נזק כתוצאה מהרשעתו, כיוון שלחובתו כבר קיימות הרשעה קודמת והרשעה נוספת לא תשנה דבר. היא הוסיפה כי היה על הנאשם, אשר ירא מהרשעה נוספת, לנהוג משנה זהירות טרם ביצע את המעשים.

ב"כ המאשימה הדגישה עוד כי שירות המבחן נמנע מהמלצה על הימנעות מהרשעה, ולא בכדי. התסקירים שנערכו מעידים על אדם המתקשה לשלוט בכעסיו ומתנהג באופן מתלהם ותוקפני. אמנם רמת הסיכון להישנות אלימות זוגית פחתה, אך המתלוננת ציינה כי על אף שאין מצדו התנהגות אלימה כיום, היא עדיין מקבלת מהנאשם הודעות והזמנות לפגישות משותפות וציינה שמדובר באדם שהתנהגותו אינה צפויה.

תצהיר אשר הגישה המתלוננת מעלה כי היא עדיין מביעה חששות ומעבר לפגיעה הנפשית היא מתארת קושי תפקודי, קושי בפרנסה ובהתנהלות היום היומית.

לפיכך מבקשת המאשימה לאמץ את עמדת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם צו מבחן למשך 18 חודשים, 180 שעות שירות לתועלת הציבור, מאסר על תנאי מרתיע והתחייבות להימנע מעבירות בסכום גבוה ומרתיע, לצד פיצוי למתלוננת וצו הגנה לנפגעת עבירה.

בתום סיכומי המאשימה, הודיע ב"כ הנאשם כי הוא מצטרף לעמדת המאשימה ביחס לענישה אשר תוטל על הנאשם, ומאחר שהצדדים נותרו חלוקים בשאלת ההרשעה בלבד, הוריתי כי ב"כ הנאשם יגיש את טיעוניו לעניין זה בכתב.