המחלקה לחקירות שוטרים - מח"ש נ' אטיאס ואח'

כללי

1. הנאשם 1 (להלן: "הנאשם"), שוטר במשמר הגבול, הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות הפרת אמונים, ניסיון שימוש במוצר תעבורה משומש משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ובשתי עבירות עונשין (השגת מידע) לפי סעיף 22(א) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א – 1981.

כתב האישום שהוגש נגד הנאשם כלל שישה אישומים, והנאשם זוכה מהאישומים השני והרביעי ומחלק מהעבירות שיוחסו לו באישומים הנוספים.

2. המעשים שבגינם הורשע הנאשם מתוארים בהרחבה בהכרעת הדין. בתמצית יצוין כי עבירת הפרת האמונים שבה הורשע הנאשם על פי האישום הראשון, מתייחסת למעשים שבוצעו אגב קשרים שנוצרו בין הנאשם לבין הנאשמת 2, שאותה הכיר כששירת כקצין שטח בשני מחסומים המוצבים בכניסות לירושלים.

הנאשם חיזר אחרי הנאשמת 2 באופן נמרץ, ולשם השגת מטרתו הביע בפניה רצון ונכונות לסייע לה ולקרוביה לעבור בקלות במחסומים אל תוך שטח ישראל, הציע לה סיוע בנושאים נוספים ובכך העמיד את עצמו בניגוד עניינים חריף בין חובותיו המקצועיות לבין רצונו להיטיב עם  הנאשמת 2 וקרוביה. ניגוד עניינים חריף זה בא לביטוי פלילי בשני מקרים;

ביום 6.8.16, נסעה הנאשמת 2 אל מחסום המנהרות וברכבה שתי נוסעות שנסעו לישראל למטרת טיפול רפואי, והן עוכבו במחסום. הנאשמת 2 פנתה אל הנאשם וביקשה ממנו שיסייע לה לעבור עם השתיים לתוך שטח ישראל. הנאשם השיב שיבוא למקום ויעמיד פנים כאילו אינו מכיר אותה, יעמיד פנים כאילו הוא בודק אותן ואת הרכב ויעבירן במחסום. הנאשם ערך שתי שיחות טלפון לשני שוטרים ששירתו באותה עת במחסום והורה להם להעביר את הנאשמת 2 ונוסעותיה, ואולם בסופו של יום התברר, כי מעברן של אלה התאפשר שלא בזכות מעורבותו של הנאשם. לא הוכח כי לנוסעות לא היה היתר כניסה לישראל.

בהזדמנות אחרת פנתה הנאשמת 2 אל הנאשם בבקשה שיסייע לה, לחבריה ולבני משפחותיהם לעבור במחסום  עם אוטובוס  לתוך שטח ישראל לצורך בילוי בבריכה, וטענה באוזניו כי כולם בעלי היתר כניסה לישראל. הנאשם הבטיח לסייע להם ואמר שאם הם יעברו במחסום המנהרות שתתקשר אליו והוא יבוא אל האוטובוס, וביקש ממנה להעמיד פנים כאילו אינם מכירים. השניים שוחחו גם למחרת היום והנאשם הבטיח להיות במחסום כשהאוטובוס יגיע. סמוך לשעת הגעתם הנאשם שוחח עם אחד השוטרים ששירת באותה עת במחסום, הודיע לו כי האוטובוס עומד להגיע וביקש שלא לעכב את נוסעיו. לאחר מכן שוחח שוב עם הנאשמת 2 והודיע לה שהנחה את מפקד המחסום לאפשר לאוטובוס ולנוסעיו לעבור. בהמשך, הנאשם שוחח שוב עם הנאשמת 2 וביקש ממנה להורות לנהג האוטובוס להגיע לנתיב הראשון במחסום, שם הוא צפוי לחכות להם ובשלב זה אמרה לו הנאשמת 2 כי האוטובוס כבר עובר במחסום.

גם ביחס לאירוע זה, לא הוכח כי לנוסעי האוטובוס לא היו היתרי כניסה לישראל.

3. עבירת ניסיון השימוש במוצר תעבורה משומש משטחי הרשות הפלסטינית מתייחסת אף היא לאירועים שאירעו בשנת 2016. במספר הזדמנויות בין החודשים יוני לאוגוסט 2016 ביקש הנאשם מאיאד דר – עיסא, שהוא בעל מוסך ומכון לשטיפת רכבים הנמצא בשטח C, סמוך למחסום המנהרות, לתקן ולהחליף עבורו חלקים שונים ברכבו וברכב של בתו. הרכב של הבת אף הוכנס למוסך של איאד ונשאר שם למשך תקופה בלתי מבוטלת. הנאשם הזמין מאיאד מראת צד לרכב, כיסוי בקלית לוינקר, תיבת הילוכים וצלחות לגלגלים, למרות שידע שהחלקים אותם הזמין מאיאד מקורם בשטחי הרשות הפלסטינית, וכי חלקם, ובכלל זה תיבת ההילוכים שהובאה מהכפר צוריף, וצלחות הגלגלים הם משומשים. איאד הסכים לבצע את התיקונים ולרכוש לשם כך חלקים, עדכן את הנאשם במהלכים שביצע לצורך השגת החלקים, ובין היתר אמר לנאשם כי החלקים נרכשים ממקומות המצויים באופן מובהק בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית. עם זאת, לא הוכח כי החלקים שאיאד הבטיח לספק לנאשם, אמנם סופקו והותקנו בכלי הרכב, ועל כן הורשע הנאשם בעבירת ניסיון בלבד, תחת העבירה המושלמת שיוחסה לו מלכתחילה באישום השלישי, יחד עם עבירה נוספת שאף ממנה הוא זוכה.  

4. שתי העבירות הנוגעות למסירת מידע מתוך מאגר מידע משטרתי שלא במסגרת תפקידו שבהן הורשע הנאשם על פי האישומים החמישי והשישי, מתייחסות למקרה שבו הוציא הנאשם מידע מהמאגר המשטרתי על רכב שאחיינו של הנאשם התעניין ברכישתו, ומסר אותם לאחיין  ולשני מקרים נוספים שבהם אחיו של הנאשם ביקש ממנו לבדוק פרטים על אודות הבעלים של שני כלי רכב על פי מספרי לוחית הזיהוי שלהם, הנאשם בדק את הפרטים במאגרי המידע המשטרתיים שעמדו לרשותו ומסר לאחיו את הפרטים על אודות כלי הרכב ובעליהם, מקום מגוריו של אחד מבעלי כלי הרכב ומספר הטלפון שלו.