ת"פ 36038-06-ת"פ 36038-06-13 מדינת ישראל נ' כהן

בפתח הכרעת הדין, אני מודיע על זיכוי הנאשם מעבירה על פי סעיף 452 לחוק העונשין.

1.על פי הנטען בעובדות כתב האישום, תקף הנאשם, גיא כהן, את יהודה דויטש, (להלן: "המתלונן"), בתאריך 16.2.2012, בסמוך לשעה 10:00, בקרבת החניה הפרטית של המתלונן.

נטען, כי במועד האמור, משהגיע המתלונן לחניית ביתו, ברח' פרופס, ברמת גן, וביקש להחנות שם את הרכב, נמצא הנאשם מחנה את מכוניתו בחניית המתלונן, וסרב לבקשת המתלונן להוציא את הרכב מהחניה. בתגובה לכך החנה המתלונן את רכבו, באופן שחסם את רכבו של הנאשם, והתקשר למשטרה.

2.בהמשך לכך השמיע הנאשם, על פי הנטען, איומים כלפי המתלונן, כופף את מראת רכבו של המתלונן, וניסה להוציא אוויר מגלגלי רכבו ואף טלטל את הרכב. משתיעד המתלונן את מעשיו של הנאשם, ניסה הנאשם לחטוף מידיו את מכשיר הטלפון הנייד, וכך נקרעו האוזניות שהיו מחוברות למכשיר, ובהמשך לכך היכה הנאשם את המתלונן, במכות אגרוף באפו ובידו. כתוצאה ממעשיו אלו נגרמו למתלונן חבלות חמורות, בדמות שבר סקפויד, ללא תזוזה, בידו הימנית ושבר בעצמות האף וכן שפשופים בשפה העליונה, רגישות בשורש כף היד הימנית, נפיחות בגשרי האף, דימום אפי וסחרחורת.

בהמשך לאותה אלימות נטענת, נכנס הנאשם לרכבו ועזב את המקום.

בגין כך מיוחסות לנאשם עבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד, וחבלה חמורה. על פי סעיפים 192, 452 ו- 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

3.הנאשם מכחיש את המיוחס לו. לגירסתו, הוא הזמין אדם בשם הרצל סעידיאן (ע"ת 4) (להלן: "הרצל"), שמתברר שהינו גר בבניין שבו מתגורר גם המתלונן, לבצע עבודות בדירה הנמצאת ברח' חרות, ברמת גן. משהגיע הרצל לדירה, ברח' חרות, התברר לנאשם כי שירותיו לביצוע עבודות הצבע אינם נחוצים לו עוד, ועל כן הסיעו חזרה לבניין, שבו מתגוררים, כאמור, הרצל והנאשם. בהגיעם לבניין, כוון על ידי הרצל לחניה, שם החנה את המכונית וסייע בפריקת מיכלי הצבע שהביא עמו הרצל. לדבריו, בהגיע המתלונן למקום, החל להשמיע כלפיו דברי איום כי יפנה מיידית את החניה ובהמשך אף חסם, באמצעות מכוניתו, את יציאת הנאשם מהחניה.

4.המתלונן עזב את המקום ועלה לדירתו. הנאשם, הגיע לדירה וביקש מהמתלונן כי יאפשר לו לצאת מהמקום. הנאשם מאשר כי ניסה להזיז את רכבו של המתלונן: "אחורה וקדימה, לראות אולי בלם היד משוחרר" (עמ' 21, ש' 2) ואז הבחין כי המתלונן מצלם אותו, כאשר קודם לכן עשה, לדבריו, תנועה שיכלה להתפרש כאילו הוא מבקש להוציא את האוויר מגלגלי מכוניתו של המתלונן. לטענתו, המתלונן לא חדל מלצלמו, שאז לדבריו: "ניסיתי להוריד את המצלמה בתנועה של היד שלי. אני לא זוכר שנגעתי בו או משהו, ניסיתי רק להוריד את המצלמה. יכול להיות שנגעתי באוזניות, אבל לא נגעתי בו פיזית באופן אישי. הוא דחף אותי ותפס אותי בצוואר לכיוון הקיר. היד שלו הייתה תפוסה חזק בגרוני. ניסיתי אינסטנקטיבית לצאת מהמצב. הוא הפעיל עלי את כל המשקל ולדחוף אותו. הרגשתי שהוא חונק אותי בצוואר. מטרתי הייתה להשתחרר מאחיזתו. שנינו התקוטטנו בידיים" (עמ' 21, ש' 6-11).

5.בהמשך לכך טען הנאשם כי היה מבוהל עד מאוד, אובד עצות ונסער מהארוע, ואז חזר לרכבו ומשם נסע, לדבריו, לרופא המשפחה שלו, שאיבחן כי לנאשם שריטה מדממת בצווארו ואף נתן לו טיפול תרופתי אנטיביוטי (ראה תעודה רפואית ס/2א'), כאשר למחרת פנה והגיש תלונה כנגד המתלונן במשטרה, בגין תקיפתו, כפי שטוען לה הנאשם.