ת"פ 35406-10-12

1.הנאשמות הורשעו בעבירה של אי מסירת תלושי שכר במועד לפי סעיפים 24(ג), 25ב(א)(1) ו-סעיף 26(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, כמפורט להלן:

א.הנאשמת 1 הורשעה בעבירה לפי סעיף 24(ג) יחד עם סעיף 25ב(א)(1) לחוק הגנת השכר.

ב.הנאשמת 2 הורשעה בעבירה לפי סעיפים 24(ג) יחד עם סעיפים 25ב(א)(1) וסעיף 26(ב) לחוק הגנת השכר.

2.על פי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, הנאשמת 1 ביצעה עבירה של אי מסירת תלוש שכר עד המועד הקובע בניגוד להוראות סעיפים 24(ג) ו-25ב(א)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, בכך שלא מסרה למתלונן, מר בן שמואל, תלושי שכר לחודשים 4/10, 5/10 ו-8/10 עד למועד הקובע. הנאשמת 2 הורשעה עבירה של הפרת חובת הפיקוח ובאי ביצוע כל שניתן למניעת העבירה בידי החברה, עבירה לפי סעיף 26(ב) לחוק הגנת השכר.

טיעוני המאשימה

3.בטיעוניה לעונש המאשימה ציינה כי העבירות בהן הורשעו הנאשמות הינן בתחום חוקי המגן הסוציאליים שתכליתם להציב רף הגנה מינימלי לעובדים, וכי למדינה, כאחראית על אכיפת חוקי המגן בהליכים פליליים, תפקיד חשוב בהגנה על זכויות העובדים, וכי מדיניותה של המאשימה היא לפעול למיגור הפגיעה בזכויות עובדים. עוד נטען כי אי מסירת תלוש שכר מהווה פגיעה חמורה בזכויות העובד, שכן היא פוגעת במודעות שלו לזכויותיו וביכולתו להגן עליהם. נטען כי כל תלוש משכורת שלא נמסר במועד מהווה יחידת עבירה נפרדת וביקש לגזור על הנאשמות קנסות בהתאם.

4. בהתאם לכך נטען כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות בהן הורשעו הנאשמות הינו בשיעור שבין 80% ל- 100% מגובה הקנס המכסימאלי.

5.בנוסף מבקשת המאשימה להורות לנאשמות לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות בהן הורשעו, זאת על פי סעיף 72 (א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 למשך 3 שנים, כאשר גובה ההתחייבות תהיה בגובה הקנס העונשי המרבי, הן בנוגע לנאשמת 1 והן הנאשמת 2.

טיעוני הנאשמות

6.ב"כ הנאשמות עותר להטלת עונש קל ביותר ולהימנעות מהטלת עונש כלשהו על הנאשמת 2, ולחילופין להטיל עליה קנס מינורי.

7.לטענת ב"כ הנאשמות העבירה בה הורשעו הנאשמות היא טכנית במהותה, שכן לנאשמת 2 לא היה חלק אקטיבי בפעילות הנאשמת 1 ואין מחלוקת כי בסופו של יום המתלונן קיבל את תלושי השכר נושא האישום, אם כי באיחור. לנאשמות לא הייתה כל מטרה או כוונה זדונית להונות או לקפח את המתלונן.

8.ב"כ הנאשמות מוסיף וטוען כי יש לזקוף לקולא היעדר כל עבר פלילי למי מהנאשמות. הנאשמת 2 היא אדם נורמטיווי מן היישוב – בעלת תארים מתקדמים במדעי המחשב, שפעלה בעבר בתחום הטכנולוגיה העילית ועתה עובדת באקדמיה. בית הדין התבקש לשקול את השלכת הכתמתה של הנאשמת 2 בכתם של עונש פלילי.

9.על נסיבות מעורבותה של הנאשמת 2 בנאשמת 1 הסביר ב"כ הנאשמים, על בסיס עדותה של הנאשמת 2 בהליך, כי היא השקיעה בעסק של הנאשמת 1 – הפעלת סימולטורים במיני ישראל, כאשר המפעיל של המתקן היה מר רן הופמן, שלימים הפך לבן זוגה של הנאשמת 1. בהתאם לכך, הנאשמת 2 הייתה פסיבית בנוגע לניהול הסימולטור. הגם שבהכרעת הדין נקבע כי הנאשמת 2 עברה את העבירה שיוחסה לה מתוקף אחריותה כנושאת משרה, יש משקל למידת המעורבות של הנאשמת 2 בפועל בניהול העסק של הנאשמת 1.

10.בית הדין התבקש לשקול את נסיבות ביצוע העבירה: לעניין זה הוסבר שהעבודה במיני ישראל היא עונתית באופייה, כאשר עיקר הפעילות היא בימי החופשות של שנת הלימודים והחגים. בתקופה שבין החופשות והחגים, העבודה היא מועטה. מדובר בעבודה פשוטה, תחלופת העובדים היא רבה, מועסקים חיילים בחופשה, כמו המתלונן. כפי הנראה, דווקא על רקע מיעוט העבודה בחודשים לגביהם התייחסה ההרשעה, העבודה הייתה מועטה והמתלונן עצמו לא העביר את דו"ח השעות בחודשים שבהם עבד מעט שעות, בשל היותו בצבא. מדובר בנסיבות מקילות.

הכרעה

11.בהתאם לסעיף 25ב(א)(1) לחוק הגנת השכר, העונש המכסימלי על עבירה של אי מסירת תלוש שכר במועד הינו מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין ואילו לפי סעיף 26(ב) לחוק הגנת השכר, העונש המכסימלי על הפרת חובת הפיקוח ואי קיום כל שניתן לעשות למניעה העבירה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו על ידי נושא משרה, הינו מחצית הקנס הקבועה לעבירה לפי סעיף 25ב(א)(1) לחוק. בהתאם לכך, הקנס המכסימאלי שניתן להטיל על עבירה לפי סעיף 25ב(א)(1) הינו בסך 14,600 ₪. הקנס המכסימלי לעבירה לפי סעיף 26ב(ב) לחוק הינו 7,300 ₪ .

12.בהתאם להוראות חוק העונשין, התשל"ז-1977 בעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, על בית הדין לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה.

13.אין צורך להכביר במילים אודות מעמדם של חוקי המגן הסוציאליים אשר אין להקל ראש בחשיבותם. חוקי המגן, כפי שהם נקראים בפסיקה, כשמם הם, תכליתם להגן על העובד ולשמור על זכויותיו. חובת מעביד למסור לעובד תלוש שכר במועד נועדה לאפשר לעובד לעמוד על זכויותיו הבסיסיות כגון שכר עבודה, גמול עבודה בשעות נוספות, ועוד.