ת"פ
בית משפט השלום אילת
|
34041-02-15
10/08/2016
|
בפני דיין:
גל שלמה טייב
|
| - נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד אסף בר יוסף –פרקליטות מחוז דרום
|
הנאשם:
שלומי דיין
עו"ד נמרוד אבירם –סניגוריה ציבורית
|
| החלטה בעניין טענה מקדמית לפגם או פסול בכתב האישום |
1.עניינה של החלטה זו בטענתו המקדמית של הנאשם, לפיה על בית המשפט להורות כי התנהגות הנאשם, עת בעט, לכאורה בפלג גופו של השוטר תומר מרציאנו, מצדיקה את העמדתו לדין בגין עבירה אחת ולא שתיים, כפי שייחסה לו המאשימה וזאת בהתאם לסעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – חסד"פ).
2.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן - חוק העונשין) (שתי עבירות), הכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין, העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.
3.מעובדות כתב האישום, הרלבנטיות לטענת הנאשם, עולה כי עת הגיע הנאשם אזוק לתחנת המשטרה, ביקש מהשוטר תומר מרציאנו (להלן – השוטר או תומר) לשחרר במעט את אחיזת האזיקים שעל רגליו. כשהתכופף תומר על מנת לעשות את שנתבקש על ידי הנאשם, בעט הנאשם בפלג גופו העליון. כתוצאה מתקיפה זו נזקק תומר לטיפול רפואי בבית החולים "יוספטל" ונמצא כי סובל מ"קונטוזיה באמה השמאלית".
טיעוני הצדדים:
4.בישיבת המענה, ביום 08.05.16, טען ב"כ הנאשם כי נפל פגם בכתב האישום ולפיו המאשימה ייחסה לנאשם שתי עבירות – תקיפת שוטר וגרימת חבלה של ממש - בגין מעשה התקיפה המתואר וזאת שלא לצורך. (ב"כ הנאשם טען כי אף העבירה של העלבת עובד ציבור הוגשה בניגוד לעולה מפסק דין אונגרפלד והנחיות היועמ"ש שבאו בעקבותיו ואולם אין צורך לדון בטענה זו, שכן המאשימה הודיעה כי עבירה זו תימחק מכתב האישום).
5.המאשימה בתגובתה טענה כי מדובר בשתי עבירות שונות, ואולם האחת התנהגותית והשנייה תוצאתית ובמצב בו שוטר נפצע/נחבל, אין מנוס מלייחס לנאשם את שתי העבירות שיוחסו לו, שכן העבירה של תקיפת שוטר אינה כוללת רכיב של חבלה ובכך יש כדי לשקף נכונה את שהתרחש באירוע ובכלל זה את תוצאותיו.
6.בתגובתו המשלימה, טען ב"כ הנאשם כי אמנם למאשימה הפררוגטיבה לבחור מהו הערך המוגן העיקרי שנפגע ובהתאם לכך לייחס לנאשם את העבירה הרלבנטית, כשלצידה לפרט את הנסיבות אודות מיהות הנפגע או תוצאות המעשה, אך אין מקום והצדקה להרחבה ופרוט כל רכיב כעבירה נפרדת. עוד הוסיף ב"כ הנאשם כי טענת המאשימה ולפיה העבירה של תקיפת שוטר אינה כוללת מצב בו השוטר נחבל או נפצע אינה מעוגנת בפסיקה, תוך שהוא מפנה למקרים בהם על אף שנגרמו חבלות לשוטרים נמנעה המאשימה מלייחס שתי עבירות ובחרה לייחס עבירה אחת המגלמת את הערך החברתי המוגן העיקרי.
7.המאשימה אף היא הגישה תגובה משלימה, וטענה כי מעשיו של הנאשם פגעו בשני ערכים מוגנים שונים, שניהם בעלי חשיבות רבה – הגנה על שוטרים ושלמות גופו של אדם – המחייבים התייחסות לכל אחד מהם בכתב האישום. עוד טענה המאשימה כי רכיבי העבירות שונים במהותם ולמעט מעשה התקיפה, אין זהות בין יסודות העבירה ועל כן אין עבירה אחת "נבלעת" בשנייה.
דיון והכרעה
8.דין הטענה להידחות.