הרקע והכרעת הדין
נגד נאשמים 1 ו-2 הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, נאשמים 1 ו-2 התקשרו עם בעלי מפעל "פולירן פרופילים בע"מ" בהסכם לייצור והרכבה של קורות מתכת שכל אחת מהן באורך כ-60 מטר ובמשקל כ-6.7 טון. הקורות הורכבו על קונזולות עמודים. במהלך הצבת אחת הקורות נפל חלק מהקורה וגרם למותו של מר אלמאטוב ויאצ'סלב (להלן: המנוח). כתב האישום המתוקן ייחס את האחריות למותו של המנוח לשני הנאשמים, אשר ביצעו את הרכבת הקורה, בטענה שעשו כך ללא ידע, ניסיון ואמצעים מתאימים, ללא תכנון מוקדם של שיטת ההרכבה ובדיקת היתכנות שלה, נמנעו מגידור שטח מספיק, פעלו ללא נקיטת אמצעי זהירות מתאימים להבטחת יציבות הקורה, השתמשו בכלים שאינם מתאימים למשימה והמשיכו בהנחת הקורה גם לאחר שהתברר שהמלגזה שברשותם אינה מסוגלת להרים ולהניח את החלק האמצעי של הקורה על הקונזולה.
התיק נשמע בפני כב' השופטת פרידמן – פלדמן, והכרעת הדין ניתנה על ידה. בהכרעת הדין נקבע כי לנאשמים לא היתה הכשרה בעבודה מהסוג שבוצע. עוד נקבע כי נאשם 1 שימש כמנהל עבודה בפועל בכל הנוגע לעבודות התקנת הקורות, ואילו יתר העובדים והמעורבים, וביניהם נאשם 2, קיבלו הוראות והנחיות מנאשם 1 ופעלו לפיהן (עמ' 33 להכרעת הדין). עוד נקבע כי הנאשמים לא פעלו על פי תכנית עבודה מסודרת, כי אמצעי האבטחה שננקטו לא היו מספקים, שכן הנאשמים הסתפקו באזהרה בעל פה של העובדים ובהנחת פיגום נייד שלא חסם את הגישה למקום, בעוד שנדרש גידור מאסיבי של אזור העבודה, על ידי סרט אבטחה, גדר או שילוט, שיש בהם כדי להתריע על הסכנה שבמקום. בנוסף נקבע (בעמ' 36-39 להכרעת הדין) כי בעת ביצוע עבודת החיבור הקורה האמצעית לא היתה ישרה לחלוטין ולא "ישבה" על הקונזולה. כתוצאה מאלו הזזת המנוף על ידי המנופאי גרמה לתזוזת הקורות, ולנפילתן שגרמה למות המנוח. את ההוראה למנופאי נתן נאשם 2, אשר פעל, כאמור, על פי הוראות והנחיות שקיבל מנאשם 1.
לנוכח הממצאים מצא בית המשפט את נאשם 1 אשם במותו של המנוח. לגבי נאשם 2 נקבע כי מאחר שחלקו קטן בהרבה מחלקו של נאשם 1, והוא פעל על פי הוראותיו של נאשם 1, הרי שאין לראותו כאחראי לתוצאה הקטלנית.
בשל מעברה של כב' השופטת פרידמן פלדמן לבית המשפט המחוזי נשמעו הטיעונים לעונש בפני.
טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר למספר חודשים וכן פיצוי למשפחת המתלונן. היא טענה למתחם ענישה הנע בין שישה לבין עשרה חודשי מאסר בפועל. היא הפנתה לפסקי הדין שניתנו בת"פ (ב"ש) ת"פ (י-ם) 511/96 ות"פ (ים) 2134/06. בנוגע לערך החברתי הנפגע טענה כי נפגע הערך העליון של חיי אדם, אשר נקטעו בשל רשלנותו של הנאשם. בנוסף נגרם נזק למשפחת המנוח בשל פטירתו.
ב"כ המאשימה טענה כי הפקטור העיקרי הקובע את מתחם העונש ההולם הוא דרגת הרשלנות שיש לייחס לנאשם, כאשר דרגת הרשלנות במקרה זה היא בינונית.
באשר לקביעת העונש בתוך המתחם ציינה התובעת כי מדובר בביטוי של שיטת ה"סמוך" ובעיגול פינות, על אף שהנאשם והמעורבים האחרים עסקו בהצבת קורות בגובה 4.80 מטר, במשקל 6.7 טון ובאורך 60 מטר. היא הוסיפה כי הנאשם שותף גם היום בעסק המשפחתי לעבודות מתכת, שבמסגרתו ביצע את העבירה, כך שקיים צורך בהרתעה אישית במבט הצופה פני עתיד. כמו כן התיחסה לנסיבות האישיות המתוארות בתסקיר שירות המבחן שהוגש וטענה כי מדובר בנזקים אינהרנטיים להליך הפלילי שאין לראותם כנסיבות חריגות. עם זאת הודתה כי יש לייחס משקל משמעותי לקולא לחלוף הזמן, שכן ממועד ביצוע העבירה חלפו כעשר שנים.
ב"כ הנאשם פתח את טיעוניו בהתייחסות לזמן הרב שעבר מאז האירוע ועד הטיעונים לעונש, תקופה של קרוב לעשר שנים. הוא פיט את לוח הזמנים ממנו עולה כי כתב האישום הוגש כשלוש שנים לאחר האירוע, וההליכים בבית המשפט נמשכו זמן רב, שלא באשמתו של הנאשם. הסניגור התייחס בהרחבה גם לנסיבות חייו של הנאשם, כפי שעולות מהתסקיר ומעבר לכך. הנאשם יליד מרוקו, שני מבין שמונה ילדים ממשפחתו, המשפחה עלתה לישראל בחוסר כל ושוכנה במעברה. הנאשם סיים שמונה שנות לימוד והחל לעבוד בגיל צעיר. הנאשם הקים משפחה ונאלץ להתמודד עם בעיות רפואיות משמעותיות ובעיות רגשיות של חלק מילדיו. מאז האירוע רודפות את הנאשם מחשבות חוזרות אודות האירוע. הוא נתקף בסיוטים ואובחן כסובל מתגובה חרדתית ודכאונית עם סימפטומים פוסט טראומטיים. כמו כן סובל הנאשם מאסטמה שהחמירה לאחר האירוע, ולפני מספר שנים התמודד עם סרטן הערמונית. הסניגור ציין כי הנאשם נטל אחריות ומתמודד עם רגש אשמה כבד והבנה שהוא אחראי למות המנוח ולאבדן הכבד שנגרם למשפחת המנוח.
עוד טען ב"כ הנאשם כי בנוסף לנאשמים שהועמדו לדין בכתב האישום המקורי והמתוקן, יתכן שגורמים נוספים נושאים לאחריות לאירוע, כפי שנקבע גם בהכרעת הדין. לטענתו מעשיו של הנאשם לא נבעו מזלזול או מרשלנות בדרגה חמורה, ומהכרעת הדין עולה כי הנאשם דאג לאמצעי זהירות בביצוע העבודות, אם כי האמצעים לא היו מספקים. לטענתו על פי ההלכה הפסוקה ובהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, העונש הראוי על עבירה של גרם מוות ברשלנות עומד על מאסר בפועל רק במקרים של רשלנות בדרגה גבוהה. ואילו כאשר מדובר ברשלנות בדרגה נמוכה או כאשר נלוותה לה רשלנות של אדם אחר, העונש הראוי הוא מאסר בעבודות שירות. ב"כ הנאשם תמך את דבריו בשורה ארוכה של פסקי דין, שחלק מהם יפורטו בהמשך. לדבריו, במקרה זה הוכח כי הנאשם הזהיר את עובדי המפעל לבל יתקרבו לאזור העבודות, דאג לגידור האזור שמתחת לקורות ואך דאג לתרגם את הוראות הבטיחות לפועלים. כך שמהכרעת הדין עולה כי הנאשם לא פעל מספיק, אך לא ניתן לקבוע כי הוא לא פעל כלל למניעת התוצאה.
הסניגור ביקש להתחשב בעברו הנקי של הנאשם, בחרטתו הכנה ובסבל שעבר בעקבות האירוע, ברשלנות התורמת של גורמים אחרים ובנסיבותיו האישיות של הנאשם. הוא ביקש להטיל על הנאשם עונש שאינו עולה על שישה חודשי מאסר, אשר ירוצה בעבודות שירות, וכן להימנע מחיובו בפיצוי כספי או להסתפק בסכום שאינו עולה על 10,000 ₪.
תסקיר וחוות דעת
שירות המבחן הגיש תסקיר אודות הנאשם. הנאשם נשוי ואב לחמישה ילדים בגירים. הוא עבד בעבר בעסק משפחתי עם חלק מאחיו, ובהמשך פורקה השותפות והנאשם המשיך בעסק עצמאי עם אחיו הצעיר, נאשם 2. לנאשם אין עבר לילי כלשהו וזהו תיק יחיד המתנהל נגדו.
בתסקיר פורטו קשיים שונים עמם התמודד הנאשם במהלך חייו, בין היתר קשיים של חלק מילדיו. בנוגע לעבירה בה הורשע ציין הנאשם כי הוא נוטל אחריות על ביצוע העבירה וקבל את הכרעת הדין. בתסקיר נזכר, אמנם, כי ככל שהעמיקו השיחות הטיל הנאשם את האחריות גם על גורמים אחרים. אך עם זאת צויין כי "לתאונה ותוצאותיה השלכות עמוקות על מצבו הנפשי והתפקודי כשהוא מבין באופן עמוק וערכי חומרת התוצאה וכואב את אובדן חיי המנוח" (בראש עמ' 4 לתסקיר). כך שיש לראות את הנאשם כמי שנטל אחריות מלאה למעשיו ומכיר בחומרת תוצאותיהם.
עוד צויין בתסקיר כי מאז האירוע חלה הידרדרות במצבו הרגשי והבריאותי של הנאשם, תוך פירוט בעיות בריאות מהן סובל הנאשם וכן קשיים רגשיים שבעקבותיהם הופנה על ידי קצינת המבחן למרפאה לבריאות הנפש וטופל שם.
קצינת המבחן הביעה חשש ששליחת הנאשם למאסר בפועל ממש עלולה לגרום להידרדרות במצבו הנפשי ולקשיי תפקוד במסגרת המשפחה, וכי הפגיעה תהיה משמעותית לנוכח היות הנאשם המפרנס היחיד של משפחתו ובעל חלק משמעותי בניהול העסק המשותף עם אחיו. לפיכך המליצה על עונש של מאסר בעבודות שירות וכן צו מבחן למשך שנה.