אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' פלוני

מדינת ישראל נ' פלוני

תאריך פרסום : 15/02/2024 | גרסת הדפסה

ת"פ
בית משפט השלום תל אביב -יפו
33671-09-20
07/02/2024
בפני השופטת:
ענת יהב

- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד אורן חיים
הנאשם:
פלוני
עו"ד זוהר ברזילי
גזר דין
 

 

 

העובדות והעבירות בהן הורשע הנאשם:

 

 

הנאשם הורשע ביום 14.9.23 ולאחר שמיעת ראיות, בכתב אישום אשר מייחס לו עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 סיפא ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין/החוק"), שבועת שקר, עבירה לפי סעיף 239 לחוק, זיוף, עבירה לפי סעיף 418 לחוק ושימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק.

 

על פי העובדות שבכתב האישום והקביעות בהכרעת הדין, המנוחה - פלונית (להלן: "המנוחה/המצווה"), הייתה בעלת דירה ברחוב XXX בXXX (להלן: "הדירה") וערכה צוואה בשנת 2009 לטובת המתלוננת מ.ר, בפני עורך דין. צוואה זו הופקדה אצל רשם החברות ביום שלמחרת. עוד הוכח, כי משנת 1997 ועד ליום פטירתה בשנת 2014 התגוררה המנוחה בבית אבות בעיר XXX, וכן כי משנת 2007 ועד סוף שנת 2018 החזיק הנאשם בדירה.

 

לאחר פטירת המנוחה (בשנת 2014), הגישה מ.ר באמצעות בא כוחה בקשה לקיום הצוואה, לה התנגד הנאשם ושלח, עובר ליום 19.3.17, צוואה מזויפת לרשם החברות ואשר נחזית להיות כזו שנערכה על ידי המנוחה ביום 25.5.11, שם ציוותה לכאורה, את כל רכושה, לרבות הדירה לנאשם. הנאשם, זייף את הצוואה במועד שאינו ידוע למאשימה ובדרך של חיקוי חתימתה המקורית של המנוחה.

 

בנוסף וביום 19.3.17, הגיש הנאשם בקשת התנגדות לקיום הצוואה בפני רשם הצוואות בתל אביב, כשהוא נסמך על אותה צוואה מזויפת ואף הגישה כראיה בהליך משפטי בנוגע לבקשה לסילוק יד שהוגשה מטעם מ.ר. עוד נסמך הנאשם על תצהיר שקר אותו הגיש, שם טען כי הדירה הוענקה לו על ידי המנוחה.

 

טיעוני הצדדים לעונש:

 

ב"כ המאשימה, הגיש גיליון הרשעות של הנאשם. ביקש להדגיש את הערך החברתי העליון שנפגע מהתנהגות הנאשם והוא רצונה האחרון של המנוחה להוריש את רכושה, שכן במעשי המרמה חיבל ברצונה זה. הפנה לערכים נוספים שנפגעו ממעשיו ואשר פגיעתם מצויה ברף הגבוה; זכות הקניין וכבוד המת, חופש הרצון וחופש הבחירה של המנוחה וכן פגיעה במערכת המשפט. הפנה לנסיבות ביצוע העבירה, לתכנון שקדם למעשים, בכך שהועברו מסמכים מזויפים לרשם הירושות ולגיבוש שבועת השקר, עוד הפנה לכך שמדובר בעבירה מתמשכת המתפרשת על פני כ-17 שנים של ניצול לרעה את המנוחה, אישה ערירית שילדיה נפטרו ואת ימייה האחרונים העבירה לבדה בבית אבות. לבחינת מתחם הענישה ההולם, הפנה והגיש פסיקה, ממנה מבקש ללמוד על מדיניות ענישה של מאסרים בפועל ממושכים (במ/1). עתר למתחם ענישה שמתחיל מ-18 חודשי מאסר ועד 48 חודשים וביקש למקם את הנאשם בחלקו האמצעי של מתחם הענישה אליו עתר. הפנה לכך שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, לא השיב את ההחזקה בדירה, לעברו הפלילי של הנאשם, וביקש לשקול שיקולי הרתעת היחיד- שכן לולא הייתה צוואה נוספת של מ.ר, לא ניתן היה לדעת לגבי קיומה של הצוואה המזויפת. והרתעת הרבים- נוכח הקושי באיתור עבירות מעין אלו, ורק על דרך של ענישה מחמירה ניתן להרתיע מביצוען. לעניין חלוף הזמן ביקש להדגיש, כי הדחיות הרבות בתיק רובצות לפתחו של הנאשם. לבסוף, ביקש להטיל על הנאשם 34 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה משמעותי וכן קנס משמעותי לקופת המדינה.

 

ב"כ הנאשם, בראשית טיעוניו הדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם- אב לארבעה ילדים קטנים והציג מסמכים רפואיים הנוגעים לילדיו (במ/2-במ/3). הדגיש כי מדובר באב אשר מעורב בחיי ילדיו ומסייע בטיפולים בהם. ביקש להתחשב בכך שהנאשם עבר תהליך שיקום, אמנם לא באמצעות טיפול תחת עיניו של שירות המבחן אך עבר שיקום עצמי, בכך שמאז ביצוע העבירות המיוחסות לו לא נפתחו כנגדו תיקים, כשהרשעתו האחרונה היא משנת 2011. ביקש להתחשב בעונשו של הנאשם נוכח פגיעה בעקרונות הצדק וההגינות: השיהוי שבהגשת כתב האישום, השלמות החקירה שבוצעו במהלך ניהול ההליך, לכך שהצוואה המקורית אינה נמצאת בחומרי החקירה ולכך שעד מהותי שהיה נוכח בעת החתימה על צוואת הנאשם, לא הובא להעיד בבית המשפט ועדותו יכולה הייתה לסייע לנאשם. עוד ביקש להפנות לתרומתו של הנאשם בתקופת מלחמת חרבות ברזל והגיש סרטונים המעידים על כך (במ/4). עוד הגיש פסיקה ממנה מבקש ללמוד על מדיניות הענישה וביקש לקבוע מתחם הענישה שמתחיל מאי הרשעה ועד 9 חודשי עבודות שירות וזאת בשל חלוף הזמן והשיקום העצמי אותו עבר הנאשם.

הנאשם, הדגיש כי אין בעברו הרשעות בתחום המרמה וכי ההליך הפלילי השפיע עליו רבות. ציין שילדיו זקוקים לו וביקש להסתפק בענישה צופה פני עתיד. עוד הציג סרטונים נוספים בהם נצפים חיילי צה"ל מודים לו על תרומתו.

 

דיון והכרעה:

 

מתחם העונש ההולם:

 

קביעת עונשו של נאשם, יהיה לאור העיקרון הבכורה - עקרון ההלימה (בהתאם לסעיף 40ב' לחוק העונשין), תוך מתן יחס הולם בין חומרת העבירה המיוחסת לנאשם בנסיבותיה, מידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש אשר יוטל עליו. לצורך קביעה זו יש לבחון מספר אספקטים; הערכים החברתיים שנפגעו ממעשה זה ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה בבתי המשפט ומהן הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (תיקון 113 לחוק).

 

קודם לקביעת מתחם העונש ההולם יש להידרש לקביעה האם מדובר באירוע אחד או מספר אירועים בהתאם ל"מבחן הקשר ההדוק"; ע"פ 4316/13 מדינת ישראל נ' חג'אמה [פורסם בנבו] (30.10.2014)). וכן ראו ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.10.2014), שם התייחס בית המשפט העליון למונח "אירוע אחד", בקובעו:

 

"התיבה 'אירוע אחד' רחבה דיה כדי לכלול גם פעולות עברייניות שבוצעו על פני רצף זמן; כללו מעשים שונים; ביחס לקורבנות שונים; ובמקומות שונים. הכל – כל עוד מהווים מסכת עבריינית אחת".

 

כך במקרה זה - על אף ריבוי העבירות, מדובר באירוע אחד, מתמשך, מאחוריו עומדת מחשבת אחת, מתוכננת ומכוונת מטרה, כאשר, כמובן, יש לשקול ולהתחשב בעת קביעת מתחם הענישה, במספר המעשים העבריינים שבוצעו ובריבוי הקורבנות (ע"פ 2454/18 עזרא שיינברג נ' מדינת ישראל (2.12.2018); ע"פ 5668/13 מזרחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.3.16)).

 

בנוסף, אף מטיעוני הצדדים עולה, כי הנחת המוצא, שיש לראות במעשיו של הנאשם כאירוע אחד וכך אעשה.

 

 

 

הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו ממעשי הנאשם:

 

ערכים רבים נפגעו ממעשיו של הנאשם הינם: זכות קניינו של הזולת - המנוחה וכיבוד רצונה האחרון, בנוסף מדובר על פגיעה בקניינו של היורש החוקי, כאשר על הכף מונח נכס בערך ממוני רב. על הערך החברתי המוגן בעבירות המרמה ראו ע"פ 752/90 ברזל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.3.1992); וכן בע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.07.2010), קבע בית המשפט כי:

 

"הערך החברתי עליו באה עבירת המרמה להגן הוא חופש ההחלטה, הפעולה והבחירה של המרומה, אשר נשלל ממנו עקב מעשה המרמה... הפגיעה בחופש הרצון של המרומה פירושה שאילו היו נפרשות בפניו כל העובדות לאשורן, הוא עשוי היה לפעול אחרת מכפי שפעל".

 

ערך נוסף שנפגע משימוש במסמכים בעלי אופי משפטי ובהליך שכזה, מתוך מטרה להטעות את בית המשפט בדרך לקבלת הנכס המיוחל, ובכך יש במעשיו פגיעה בסדר החברתי ובסדרי המשפט. ראו בעניין ערך זה, דברים שנאמרו בע"פ (ת"א) 32070-05-12 יעקב אבירם נ' מדינת ישראל (8.7.2013):

 

"הטעיית רשות שיפוטית בכל דרך שהיא, היא עבירה שקשה להמעיט בחומרתה. מערכת משפטית לעולם נשענת על מסמכים, תצהירים, עדויות ובאופן כללי הראיות (כמושג גנרי), המצויות בפניה. יצירת מסכת עובדות שקרית, המתבססת על מסמכים כוזבים, משמיטה את הקרקע תחת יכולתה של המערכת לתפקד ולהגיע לתוצאות אמת בסוגיה שבה היא עוסקת. הטעייתה של מערכת המשפט פוגעת בערכי יסוד ודי בה, בפני עצמה, להצדיק ענישה משמעותית ואפקטיבית".

 

נסיבות ביצוע העבירה:

 

הנאשם פעל לסילוף וסיכול רצונה של המנוחה תוך תכנון מוקפד, תחכום ותעוזה; הפקיד את הצוואה באופן של מסירה ואף המשיך והשתמש באותו מסמך בהליכים משפטיים שונים לצורך השגת מטרתו. התחכום שבמעשיו מתפרש על פני שנים רבות, בהן שהה הנאשם בדירה (הוא או אחרים מטעמו), הכל תוך בצע כסף ובמטרה לגרוף רווח כלכלי, אשר הניעו אותו לבצע מעשים אלו, תוך רמיסת רצונה האחרון של המנוחה ופגיעה במי שלו הורישה את רכושה. מדובר בהתנהגות מחושבת וממוקדת מטרה והיא להעביר לחזקתו את דירתה של המנוחה.

 

שמיעת העדויות ובחינת הראיות שנחשפו במהלך דיוני ההוכחות פרשו בפני בית המשפט את נסיבותיה האישיות והקשות של המנוחה, שהייתה אישה ערירית, ניצולת שואה, שילדיה (שלא היו בריאים בנפשם) נפטרו. בשנותיה האחרונות עברה להתגורר בבית אבות, וחלתה בדמנציה, לא תקשרה עם הסביבה וסמוך לפטירתה, אף מצבה הכלכלי לא היה שפיר והייתה נתונה תחת חובות, כשכל רכושה היה הדירה, בה חפץ הנאשם. הנאשם ניצל את מצבה של המנוחה חסרת הישע, שלא יכולה הייתה להגן על רצונה זה. במסגרת הכרעת הדין נקבע (ואף ההגנה הסכימה לכך, כנלמד מתוך חוות דעת מומחית ההגנה שהוגשה), כי הצוואה שנערכה לטובת מ.ר. אינה מזויפת במובנה הפלילי ומתוכנה ניתן ללמוד שרצתה להוריש את רכושה לאישה היחידה שזכרה שדאגה וטיפלה בה.

 

כתוצאה ממעשיו, ועל אף שבסופו של דבר אלו התגלו, הנאשם 'זכה' בשימוש בנכס לא לו במשך שנים רבות וללא אישור, כאשר אף היה צפוי לו המשך רווח כלכלי משמעותי ביותר, בשווי מיליוני שקלים. לו היה חוכך בדעתו ומבצע חשבון נפש, יכול היה בכל רגע נתון, לבחור לסגת ולהפסיק ממעשיו, כאשר ראה כי קיימת צוואה שהוגשה לצורך קיומה, אולם הוא המשיך בשלו - הגיש התנגדות לצוואה ופעל להניע ולהיות צד להליכים משפטיים (אזרחי ופלילי). הנאשם הלך והתחפר ברצונו להמשיך ולהחזיק בדירה תוך שלצורך כך זייף צוואה, הגיש תצהיר שקר וצירף את המסמך המזויף תוך ניסיון להטות הליכים ומשפט - במטרה אחת. יש להדגיש, שללא קיומה של הצוואה הנוספת, מעשיו לא היו נחשפים לעולם והנאשם היה ממשיך ומתגורר בדירה ונהנה מפירותיה באין מפריע ושלא כדין, כפי שעשה שנים רבות קודם לכן.  נוכח כל האמור לעיל, מידת הפגיעה בערכים היא גבוהה. 

 

מדיניות הענישה:

 

מנעד הענישה בעבירות המיוחסות לנאשם הוא רחב ומגוון ותלוי במשך הזמן בו נעברו העבירות, ברמת התכנון והתחכום, בנזק ובסכומי הכסף שנלקחו במרמה או בטיב הדבר שהתקבל במרמה, בשיטתיות, באופי המרמה וכן בטיבם של המסמכים שזויפו. יש לציין כי הפסיקה בנסיבותיו של תיק זה היא דלה ולכן אסקור את פסיקה הדומה (כמה שניתן) וכן פסיקה שהוגשה על ידי הצדדים:

 

 

  1. רע"פ 6142/20גילה נפתלין נ' מדינת ישראל  (פורסם בנבו, 21.9.2020) - הנאשמת, עורכת דין במקצועה, הודתה והורשעה, בגניבת כספי לקוחותיה, שהופקדו בחשבונות נאמנות,  וזאת בארבעה מקרים שונים. העבירות בהן הורשעה הן: זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת  דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של שבועת שקר, שלוש עבירות של גניבה בידי מורשה. נגזרו על הנאשמת 24 חודשי מאסר וקנס בסך 25,000 ₪ לצד פיצוים למתלוננים וענישה נלווית. ערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי נדחה וכן גם בקשתה לרשות ערעור.

     

  2. רע"פ 2836/10משה אברמשוולינ' מדינת ישראל(פורסם בנבו, 11.8.2010) (אף המאשימה הפנתה), הנאשם הודה והורשע, בבידוי ראיות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט. במקרה זה, הנאשם ניסה לקבל במרמה מעיזבון של אישה ערירית בשווי 16 מיליון שקל, באמצעות זיוף צוואתה. נגזרו על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בן 10 חודשים וקנס בסך 15,000 ₪. ערעור המשיבה על קולת העונש התקבל, והעונש הוחמר ל-4 שנות מאסר בפועל והקנס ל- 40,000 ₪.

     

  3. ע"פ (חיפה) 34035-03-11 סולומון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.9.2011) (הוגש על ידי המאשימה), שם הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לקבלת דבר במרמה, עדות שקר, שיבוש הליכי משפט ושבועת שקר. בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשם ביחד עם שלושה אחרים, קשרו קשר, להוציא במרמה מידי המנוחה את רכושה וכספה ולשם כך, ולבקשת הנאשם, הצהירו שניים מהם בפני עורך דין, כי יום לפני פטירת המנוחה הם ביקרו אותה בבית האבות, ושמעו ממנה שהיא מבקשת להשאיר את כל רכושה וכספה לנאשם, וכי היא מבקשת לבטל כל מסמך או הוראה אחרת עליהם חתמה, וכי זו צוואתה האחרונה. שני התצהירים הוגשו ע"י הנאשם לביהמ"ש לענייני משפחה. בטיעוניו לעונש, התייחס ב"כ הנאשם, בין היתר, לכך שהוא מטפל בבנו בן ה- 10 שנים, וכי בן נוסף שלו חולה. על הנאשם נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וקנס בסך 10,000 ₪. ערעור שהגיש הנאשם נדחה.

     

  4. ת"פ (ת"א) 28241-07-10 מדינת ישראל נ' פדלון (פורסם בנבו, 28.6.2011) - הנאשם הודה והורשע, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, הסגת גבול, שיבוש מהלכי משפט ועדות שקר. הנאשם פלש לדירתו של המנוח, הגיש לרשם הצוואות צוואה מזויפת, הגיש טפסים כוזבים ומשך כספים מחשבונו של המנוח. עוד העיד הנאשם עדות שקר בבית המשפט. נגזרו על הנאשם 27 חודשי מאסר בפועל, 20 חודשי מאסר מותנה, קנס בסך 75,000 ₪ ופיצוי בסך 350,000 ₪.

     

    עיינתי בפסיקה נוספת שהגישה המאשימה ואתייחס לזו שלטעמי מתאימה לענייננו:

     

  5. ת"פ (רחובות) 50095-09-20 מדינת ישראל נ' בנימין שלומוב (פורסם בנבו, 19.7.2023) - הנאשם הודה והורשע, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף (ריבוי עבירות) ושימוש במסמך מזויף (ריבוי עבירות). נקבע מתחם ענישה לכלל העבירות שנע בין 35 חודשים ל- 5 שנות מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי וקנס. בית המשפט הטיל על הנאשם 42 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, פיצוי וקנס. ערעור שהוגש על ידי הנאשם נדחה (מקרה זה הינו חמור ממקרה שבפנינו).

     

  6. רע"פ 5567/10 יעקב שקדי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2.8.2010) - הנאשם הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף. הנאשם זייף עם אחרים רישום זכויות בעלות בדירה ששכר ולאחר מכן מכר את הדירה לקונה תמים. הקונה איבד את כספו, שאת מרביתו נטל כהלוואה. מעשה הרמייה נתגלה בטרם הועברה הבעלות בדירה לרוכש. הנאשם נטל את הכסף, נמלט מהארץ ושב בחלוף כארבע שנים. בית המשפט גזר על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 24 חודשים, מאסר על-תנאי, פיצוי למתלונן בסך 180,000 ₪ וקנס בסך 7,500 ₪. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והשית על הנאשם 38 חודשי מאסר בפועל והעמיד את שיעור הפיצוי על סך 250,000 ₪. בקשת רשות ערעור נדחתה.

     

  7. ת"פ (ת"א) 1310-04-11 מדינת ישראל נ' סמיונוב ואח' (פורסם בנבו, 13.6.2013) - הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות. נאשם 1 הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מתן עדות כוזבת, בידוי ראיות ועשיית שימוש ביודעין בראיות בדויות, מסירת תצהיר שקר, עשיית דבר בכוונה להכשיל הליך שיפוטי, זיוף מסמכים בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, עשיית שימוש במסמכים מזויפים וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נאשם 2 הורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע, מתן עדות כוזבת, בידוי ראיות, מסירת תצהיר שקר, עשיית דבר בכדי להכשיל הליך שיפוטי וזיוף מסמכים בנסיבות מחמירות. בית המשפט קבע מתחם ענישה בעניינו של נאשם 1 שנע בין 18 חודשי מאסר ל-48 חודשי מאסר ולגבי נאשם 2 מתחם שנע בין 12 חודשי מאסר ל-32 חודשי מאסר בפועל. על נאשם 1 הטיל בית המשפט 40 חודשי מאסר בפועל ועל נאשם 2 הטיל 24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

     

  8. ע"פ (מרכז) 2317-03-15 יצחק ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.2.2015) - הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של מרמה, ניסיון מרמה וזיוף. בית המשפט קבע מתחם ענישה שנע בין שנת מאסר לארבע שנות מאסר. והטיל על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל והפעלת מאסר מותנה בן 12 חודשים, לצד ענישה נלווית.

     

    עיינתי גם בפסיקה שהגישה ההגנה, (בחלקה ישנה מאוד לפני שני עשורים ומכאן שיש קושי להסיק לגבי מתחם הענישה הנוהג - לכן לא אתייחס אליהם). אפרט כאן את חלקם:

     

  9. ת"פ (ב"ש) 19442-08-15 מדינת ישראל נ' חוה (פורסם בנבו, 22.10.2017) - הנאשם הודה והורשע בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות. על פי הנסיבות זייף זיכרון דברים בחתימת ידו של המנוח ממנו עולה כי הדירה נמכרה לו. בין הצדדים היה הסדר טווח ענישה מוסכם, לפיו המאשימה תטען לעונש בן 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. בנוסף, הוגש תסקיר חיובי אשר המליץ על הטלת של"צ. בית המשפט קובע כי מתחם הענישה בעבירות אלו הוא בין שנה לחמש שנים, אולם בספו של יום ולאור ההסדר בין הצדדים, הטיל על הנאשם 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד ענישה נלווית (ולא אימץ את המלצת שירות המבחן).

     

  10. ת"פ (נצרת) 10974-04-09 מדינת ישראל נ' קשקוש (פורסם בנבו, 15.7.2013) - הנאשם הודה והורשע בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות לאחר, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות ותקיפה ובאישום נוסף הורשע בעבירה של קשירת קשר לפשע, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף, שימוש במסמך מזויף והתחזות לאחר. המדובר בניסיון לרמות את משרד הרישוי. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם שנע בין 6 חודשי מאסר בפועל ועד 12 חודשי מאסר בפועל ולאחר שהתחשב בתוכן תסקיר שירות המבחן ובחלוף הזמן, הטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות וענישה נלווית.

     

  11. ת"פ 51004-10-17 (חיפה) מדינת ישראל נ' אוחיון (פורסם בנבו, 15.10.2018) - הנאשם הודה והורשע בעבירות של עדות שקר, זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף. תסקיר שירות המבחן שהוגש המליץ על עבודות של"צ. בית המשפט קבע מתחם ענישה שמתחיל במספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל. הוטלו על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות וענישה נלווית.

     

  12. רע"פ 2847/10 ג'ימי צור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.4.2010) - הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של זיוף, ניסיון לקבלת דבר במרמה, עדות שקר, שימוש במסמך מזויף ושיבוש מהלכי משפט. הוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות וערעור שהוגש על חומרת העונש התקבל והוקל עונשו ל-4 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

     

    אומר, כי מעיון בהחלטות שהוגשו על ידי ההגנה, מדובר במקרים שבהם הנאשמים הודו והציגו הסדרי טיעון. לחלקם הגדול אף הוגשו תסקירים חיוביים בהם המלצה לענישה מופחתת מזו שהוטלה (נוכח אופי וטיב העבירות). שם אף מצב הדברים היה אחר, שכן בעת גילוי העבירה - היא הופסקה, מה שאין כך בענייננו. בנוסף, נסיבות המקרים שם לטעמי היו קלות מאלה שבפניי. לפיכך לא מצאתי שניתן לחלץ מן הפסיקה הזו התייחסות משמעותית לגבי קביעת מתחם העונש במקרה כאן.

     

    בנוסף, ההגנה עתרה למתחם ענישה שמתחיל באי הרשעה, כאשר ברור הוא, כי רכיב שכזה אינו מצוי במתחם הענישה, שכן אין מדובר בעונש אלא בקביעת אשמה ללא הרשעה.

     

    נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 חודשי מאסר ועד 38 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, מתחם העונש ההולם לגבי רכיב ענישה של קנס כספי נע בין 20,000 ₪ ל-100,000 ₪.

     

     

    שיקולי שיקום – סטייה לקולא

     

    סעיף 40ד'(א) לחוק העונשין, מאפשר לבית המשפט לשקול חריגה לקולא מן המתחם ההולם שנקבע לעבירה המיוחסת, כאשר שימוש בסעיף זה צריך שיהא במשורה ורק אם מצא ושוכנע שהנאשם השתקם, או שסיכוייו להשתקם הינו ממשי (ע"פ 7757/21 מרזוקי נ' מדינת ישראל (24.05.2022). ועוד, החריגה תעשה רק מקום ש"ניכרים בפועל" אותו שיקום או סיכוי (ראה ע"פ 671/22 אחמד אבו תנהא נ' מדינת ישראל (20.10.2022). אולם מדובר שיקול שבית המשפט אינו מחויב לו וגם כאשר שוכנע שהשיקום או הפוטנציאל מתקיימים בנאשם, עדיין (לפי סעיף קטן ב' לסעיף זה) קיימים שיקולים נוספים כבדי משקל כגון: חומרת העבירות ונסיבות ביצוען על מנת לקבוע שבאירוע זה, אין הנאשם זכא לאותה הקלה "שיקולי השיקום, על אף חשיבותם, אינם חזות הכל ולצדם יש להתחשב בשיקולים נוספים, כדוגמת גמול והרתעה" (שם וכן בפסיקה המאוזכרת).

     

    עתירת ההגנה לעונש של מספר חודשי עבודות שירות מהווה סטייה מהמתחם אותו קבעתי. חריגה מטעמי שיקום נעשית על פי רוב בעקבות תסקיר של שירות המבחן המצביע על סיכוי ממשי לשיקום (ראו ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.2018). בעניינו של הנאשם, לא הוגש תסקיר שירות מבחן. אכן הרשעתו האחרונה של הנאשם היא משנת 2011 ומעבר לתיק שבפניי לא נפתחו כנגדו תיקים נוספים. כיום, הנאשם נשוי, אב לארבעה ילדים קטינים ולדבריו אף לא 'קשור לדברים האלו בכלל' אך לא די בכך כדי לקבוע שמדובר במי שהשתקם ועל אף שבתי המשפט השונים אף הכירו בשיקום עצמי, גם בלא התערבות של שירות מבחן, לרוב מדובר בנאשמים אשר נטלו אחריות על מעשיהם ומביעים חרטה ואמפתיה לקורבנות (בעיקר בעבירות סמים בהם הנאשם נגמל מסמים ועלה על דרך הישר). לא כך בענייננו, הנאשם לא פסק ממעשיו, לא נטל אחריות ועשה כל שיכול על מנת להמשיך ולאחוז בנכס לא לו, ומכאן בוודאי שאינני יכולה לקבל את טענת השיקום לה טענה ההגנה.

     

     

    נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה והעונש המתאים לנאשם:

     

    הנאשם, יליד 1986, לא הודה, ניהל הוכחות ולא הביע חרטה על מעשיו, לחובתו 4 הרשעות בעבירות אלימות בגינן ריצה אף מאסרים בפועל, הרשעתו האחרונה היא משנת 2011 בעבירת איומים ותקיפה סתם.

     

    לקחתי בחשבון חלוף הזמן מאז הוגש כתב האישום, אם כי כפי שפורט בהחלטה נפרדת ובהכרעת הדין, חלק נכבד מחלוף הזמן רובץ לפתחו של הנאשם. מעבר לכך, בהינתן שהדירה בחזקת הנאשם בכל התקופה הזו, יש בעובדה זו כדי לפגוע באופן מהותי וממשי בטענה זו של ההגנה, שכן העבירה הולכת ונמשכת עד לרגע זה. לטובתו מצאתי להדגיש את פעולתו החיובית ורחבת ההיקף בתחום תרומתו לחיילי צה"ל בעיצומה של תקופת המלחמה בה אנו מצויים ובכך יש כדי להקל עליהם ולשפר את רווחתם (כפי שעלה מהמסמכים שהוגשו והסרטונים שהוצגו). עוד שקלתי את העובדה כי הוא מנהל עסקים פרטיים (בתחום הכושר הגופני) ואת הפגיעה במעגל הקרוב שלו - במשפחתו של הנאשם. עיינתי גם במסמכים שהוגשו באשר למצבם הרפואי של ילדיו הקטינים (במ/2-במ/3), אם כי לא ראיתי שמדובר במצב רפואי חריג שיש להתחשב בו.

     

    ב"כ הנאשם חזר על טענות מקדמיות שהועלו במסגרת ניהול התיק וסיכומיו לפיהן התנהלות המדינה לאורך כל ההליך, פגעה קשות בתחושת הצדק וההגינות. אין לי אלא להפנות להחלטה בדבר כך, שניתנה ביום 2.1.23, שם נדחו טענות ההגנה (להלן: "ההחלטה/החלטתי"). עיקר טענותיו נשענות על 3 אדנים: האחד, טענת השיהוי, שכן חקירה נפתחה כנגד הנאשם בשנת 2017 וכתב האישום הוגש בשנת 2020. בהקשר זה, לא ניתן לקבוע כי תקופה של 3 שנים היא שיהוי קיצוני (פירוט אודות התנהלות המאשימה בטרם הגשת כתב האישום נכתב בעמוד 5 להחלטתי). הנחיית היועץ המשפטי לממשלה (הנחיה מס' 4.1202 בעניין משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום) מדברת על סיום טיפול בתיק בעבירות מעין אלו בהן הורשע הנאשם בתוך 18 חודשים, ותקופה זו ניתנת להארכה על ידי הגורמים המוסמכים. עוד יש להפנות בעניין זה לפסיקה של בית המשפט העליון לפיה שיהוי של למעלה מחמש שנים הוא שיהוי בלתי סביר (ע"פ 6922/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.02.10)). השני, השלמת החקירה שבוצעה במהלך ההליך, כפי שקבעתי בהחלטתי, השלמת החקירה נעשתה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה, התקבל עדכון על כך לבית המשפט ולהגנה, כמו כן שמתי דגש לעניין מהות ההשלמה שלא שינתה את מצב הראיות בתיק ועל כן אינה חורגת מהחוק והנוהל (ראו עמוד 6- 8 להחלטתי). השלישי, העדר צוואה מקורית בחומר החקירה, גם לכך התייחסתי באריכות בהחלטתי, ונקבע כי אין כל מניעה לקבל ראיה משנית ככל שזו משמשת העתק מושלם של מסמך המקור על סמכו אף הוגשה חוות דעת ההגנה).

     

    מכל האמור אני קובעת כי מיקומו של הנאשם מצוי במתחם הענישה שנקבע בשליש האמצעי שלו.

     

    לאחר ששקלתי את כלל נסיבותיו של הנאשם, חומרת המעשים, איני יכולה להסכים עם הימנעות מעונש מאסר בפועל, אם כי לחלוף הזמן מאז הגשת כתב האישום (שחלקו פועל לחובת הנאשם שכן דחיות רבות בתיק היו לבקשת הנאשם) ולכך שלא נפתחו תיקים מאז יש לתת משקל. ביחס לשאלת הקנס המתבקש, לנוכח עבירות המרמה והעובדה שהנאשם הפיק רווח מהחזקת הדירה במשך שנים רבות, אם כי אינני יודעת לאמוד את אותו רווח, ובנוסף אף שקלתי את מצבו הכלכלי של הנאשם אשר טען בפניי כי הוא איש עסקים ומצבו הכלכלי הינו טוב ועל כן מיקמתי בנוע לרכיב ענישה זה של קנס, את הנאשם ברף הגבוה.

     

    אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

     

    • 21 חודשי מאסר בפועל.

    • 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה המנויה בפרק י"א, סימן ו' לחוק העונשין (מרמה, סחיטה ועושק) וכן בעבירה המנויה בפרק ט' לחוק העונשין (שיבוש עשיית משפט).

    • קנס בסך 90,000 ₪. הקנס ישולם ב-12 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, כשהראשון בהם ביום 10.04.2024 ובכל 10 לחודש שלאחריו. אי עמידה באחד מתשלומי הקנס יעמיד את יתרתו לפירעון מיידי.

    • פיצוי לעדת התביעה מ.ר בסך של 20,000 ₪. הפיצוי ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, כשהראשון בהם ביום 10.04.2024 ובכל 10 לחודש שלאחריו, לפרטי חשבון שיועברו על-ידי המאשימה למזכירות בית המשפט, אשר יועברו בתוך 7 ימים מהיום.

       

      ניתן צו כללי למוצגים לפי שיקול דעת קצין המשטרה. המוצגים יחולטו/יושמדו/יושבו לבעליהם על-פי החלטת קצין משטרה.

       

      ככל שהופקד פיקדון בתיק או בתיק המעצרים הקשור לתיק זה ובהעדר מניעה על-פי דין, יוחזר הפיקדון למפקיד או לידי מי מטעמו על-פי ייפוי כוח.

       

      ניתן יהיה לשלם את הפיצוי והקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

       

      • בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il 

      • מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000

      • במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

         

        זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.

         

         

        ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"ד, 07 פברואר 2024, במעמד הצדדים.

         

        Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ