ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
|
33530-06-12
03/09/2014
|
בפני השופט:
איתן קורנהאוזר
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד מוריה ביינה
|
נאשם:
דן דחליקה
עו"ד מיכאל הורוביץ
|
| גזר דין |
רקע
1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
המתלוננת ילידת 1989, הינה אזרחית ארצות הברית, אשר שהתה בישראל כארבעה חודשים עובר למתואר בכתב האישום, לצורך לימודי יהדות.
על פי עובדות כתב האישום, במהלך חודש פברואר 2011 בשעה 23:00 לערך, עלתה המתלוננת למונית בה נהג הנאשם, עת היו בתוכה נוסעים נוספים. לאחר שהנוסעים ירדו מהמונית, החמיא הנאשם למתלוננת על יופיה והציע לה לבוא עימו לדיסקוטק. המתלוננת סירבה וציינה כי יש לה חבר בארה"ב. הנאשם ענה בתגובה כי הוא מוכן להיות החבר שלה בארץ, ואף ביקש ממנה לרשום את מספר הטלפון שלו, תוך ציון שיסיע אותה בירושלים תמורת סך של 15 ₪ לנסיעה.
בתאריך 31.3.11 בשעה 18:30 לערך, ביקשה המתלוננת לעצור מונית בסמוך לדירתה. הנאשם עבר במקום באקראי, עצר את המונית והמתלוננת נכנסה לתוכה. בשלב זה, ביקשה המתלוננת מהנאשם להגיע לרחוב עמק רפאים בירושלים, מרחק נסיעה של דקות ספורות מהמקום בו נכנסה למונית. לאחר מכן, זיהו הנאשם והמתלוננת האחד את השניה, ובתגובה לשאלת הנאשם מדוע לא התקשרה אליו, ענתה כי איננה מעוניינת ויש לה חבר בארה"ב.
הנאשם המשיך בנסיעה ואולם האריכה לכדי 25 דקות, במהלכן שלח ידו ונגע בירכה של המתלוננת, אשר היתה חשופה כיוון שלבשה מכנסיים קצרים. המתלוננת חזרה ואמרה לנאשם שלא יעשה כן, וכן ש"זה לא בסדר" ודחפה את ידו, אולם הנאשם חזר על מעשיו כ- 6-7 פעמים נוספות.
במקביל, נגע הנאשם באיבר מינו מעל בגדיו, כשידו השניה נוגעת בירכה של המתלוננת וכן בעת שהביט לסירוגין אל רגליה. בשלב זה, האט הנאשם את הנסיעה שכן לא אחז בהגה ולא הביט לפנים. כשהעירה המתלוננת לנאשם כי הוא לא נוסע בדרך הקצרה, ענה כי הוא נוסע בדרך הארוכה כיוון שהמתלוננת יפה.
עדות המתלוננת נגבתה במסגרת של עדות מוקדמת. הנאשם בחר להודות בכתב האישום במהלך חקירתו הנגדית, ולאחר שנשמעו כל עדי התביעה. גביית העדות המוקדמת נערכה בפני כב' השופטת זיסקינד.
2. טרם הטיעונים לעונש, התקבלו תסקיר והערכת מסוכנות לגבי הנאשם.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם רווק בן 51. לאחר שירותו הצבאי, קיבל רישיון נהיגה לרכב ציבורי ועבד במשך שנים כנהג מונית וכנהג הסעות. רשיונו נשלל על רקע ביצוע העבירה שלפני. הנאשם חי חיי רווקות, וחווה קשיים בתחום הבין-אישי וביחסיו עם סביבתו. בנוסף, חווה הנאשם משבר עם מות אימו שהיתה דמות משמעותית עבורו. הנאשם הכחיש בפני קצינת המבחן את ביצוע העבירה, ומכאן אף התכחש לבעייתיות כלשהי בהתנהגותו.
מאז ביצוע העבירה, נמנע הנאשם מלפגוש אנשים, ובילה את מרבית שעות היממה בביתו.
מהתסקיר עולה כי הפסקת העבודה כנהג מונית, הביאה להתדרדרות במצבו הנפשי, ועל כן המליץ שירות המבחן על הטלת עונש מותנה, כגורם מרתיע.
הערכת מסוכנות בעניינו של הנאשם, מעלה כי מדובר באדם בעל נטיה לתפיסה עצמית קורבנית, ונעדר תובנה לגורמי סיכון, שכן מכחיש את העבירה. הנאשם מתקשה ביצירת קשרים בינאישיים עמוקים ואינטימיים. ההערכה שניתנה, מצביעה על רמת מסוכנות נמוכה עד בינונית.
גם במסגרת הערכת המסוכנות, לא קיבל הנאשם אחריות לביצוע העבירה והרחיק עצמו ממנה. עם זאת במהלך הדיונים לפני ולאחר הודאתו במיוחס לו, קיבל שוב אחריות על ביצוע העבירה.
לפני מתן גזר הדין, התקבלה חוות דעת הממונה על עבודות שורות, אשר מצא כי הנאשם אינו מתאים לריצוי מאסר בעבודות שירות, זאת בשל ניתוח שעבר בברכו. בית המשפט איפשר לבחון, שוב ושוב, את האפשרות להטיל עונש אשר ירוצה בעבודות שרות, ולשם כך נדחה הדיון, שוב ושוב, במשך שנה, תוך קבלת חוות דעת חוזרות ונשנות מטעם הממונה על עבודות שרות, אך אלה שבו על חוסר כשירותו של הנאשם לביצוע עבודות שרות.
טיעוני הצדדים